בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

רצח על פי הספר

תגובות

רוח צפונית

גל אמיר. הוצאת זמורה-ביתן, 237 עמ', 89 שקלים

על פני השטח, אפשר לערוך מסדר זיהוי זריז לדמויות סביב הגיבור ברומן המתח החדש של גל אמיר: השוטר הזועף והפושע הקשוח - היו חברים בילדותם אך כיום אין מספיק מקום בעיר הזאת לשניהם; הפרטנר שמצוות לגיבור החוקר - הגיבור לא ממש אוהב את זה, אבל השניים עוד ייקשרו אחד לשני וילמדו לסמוך זה על זה; הפאם פאטאל - רופאה מהוגנת ביום ו"טורפת גברים פראית" בלילה. ויש גם חשוד ברור מאליו, אך כפי שהולמס היה אומר לווטסון, וזאת יודעים כל הקוראים של ספרי בלשים: "אין דבר מטעה יותר מעובדה ברורה". אין כל רע במסדר זיהוי דמויות זה, שכן, כידוע, ספרי בלשים מצוינים רבים התבססו על אותה גלריית דמויות גנרית. השאלה המעניינת היא מה עושים אתה.

הסיפור הבלשי, בבסיסו, הוא מסע עקלקל בין עיקר לטפל, רצף ניחושים ופתיונות-סרק שנועדו ליצור תרגיל אינטלקטואלי. תרגיל שמצד אחד מגרה את הקוראים לפתור את התעלומה בטרם הגיבור יעשה זאת, ומצד שני חותר להפתעה שאי אפשר לנחש. כדי שספר המתח הבלשי לא ידמה לקוראים כעוד העתק של נוסחה קבועה, עליו לייצר אשליה של חריגות מסוימת מכללי הז'אנר: זה לא הפשע/ מניע/ קורבן מהסוג שאתם מכירים, אומרים לנו ספרי מתח רבים ומפתים אותנו להאמין שלפנינו תעלומה או גיבורים מסוג אחר. מעבר לכך, הרומנים הבלשיים העשירים והמעניינים יותר לעולם אינם מסתפקים בחידה עצמה, אלא מטעינים את העלילה בערך מוסף, כמו דרמה אנושית ייחודית, תובנות פסיכולוגיות, ביקורת חברתית, או אמירה ארס-פואטית על הספרות עצמה. המותחן של אמיר עומד במשימות אלו באופן חלקי.

"רוח צפונית" עומד במיומנות בציפיות הבסיסיות מרומן מתח בלשי: אמיר יודע להניח את הפתיונות במקומות הנכונים, להסיט את הזרקור מהמידע שנראה שולי אך יתברר כחשוב, ולבנות קליימקס בדרך להתרה הבלתי צפויה.

הרומן מצליח גם לייצר לפחות חריגות אחת: מי שמוצג לפנינו לאורך כל הדרך כדמות החוקר שעוקב אחר הפרשה - העיתונאי רובי שרקליס, שהוא גם המספר - מסרב בעקביות למלא את התפקיד שיועד לו ומתברר כחדל אישים שבינו לבין מוחו החריף של בלש פעורה תהום. במבט ראשון, שרקליס דומה לגיבורים רבים מספרי וסרטי בלשים: מחוספס ומוזנח, זאב בודד וציני השקוע בעבודתו ומנותק מבתו ששונאת אותו. בעברו, ככוכב עליון בעיתונות וחוקר למופת המשיג סקופים חשובים, תדמית הבלש תאמה לו בדיוק. ואולם בהווה, נותרה רק התגלמות ה"סלב": דון-ז'ואן שחצן ופנטזיונר מבחוץ, המכנה עצמו "שרקליס הגדול"; חדל אישים וריקני מבפנים. כללי הז'אנר והעלילה תובעים משרקליס לקחת יוזמה ולהתחיל לבלוש, ללקט עדויות ולקשור קצוות, אך פעם אחר פעם, אמיר מוריד את הקוראים אל קרקע המציאות שבה גיבורו הוא עיתונאי עצל המשועבד לנוחות, ורגיל לתפקד כצינור המעביר חומרים המתקבלים ממקורותיו. למעשה, אמיר מעמיד את שרקליס המספר כמראה מול צרכן החדשות הממוצע: "רציתי כבר לשמוע את הכול, ושיהיה לי לזה הסבר פשוט ומידי". לשרקליס אגו ומעריצים כמו לגיבור על, אך הוא נגרר אחרי העלילה כאנטי גיבור. רוב היתרונות שהוא משיג נצברים בזכות העזר-כנגדו, בגילום מפתיע של עיתונאית צעירה, ערבייה מוסלמית. דמותה של חנאן חטיב, שמתחילה בתפקיד ג'ימיני-קריקט, ה"מצפון" של שרקליס, עוברת בהדרגה לגלם את תפקיד הבלש האמיתי ומניעה את העלילה.

הקושי של הרומן להתעלות מעבר לכללי הז'אנר ולהפוך למעשה אמנותי משמעותי נעוץ בכמה סיבות, כמו השימוש בעודף קלישאות. בעולם שאמיר יצר, גברים קשוחים יוצאים מחניונים בחריקת צמיגים, דמויות פולטות משפטי מחץ שחוקים מסדרות אמריקאיות נושנות ("יש לנו עבודה, ואנחנו נעשה אותה!", "אל תעשי שום דבר שאני לא הייתי עושה"), ובסוף נישא בפאתוס מעושה גם "נאום הנבל", שבו נקשרים כל הקצוות, והגיבור והקוראים לומדים מהנבל שיכור הכוח על המניעים האמיתיים לפשע.

לא מסייעות גם התובנות הבוטות שמציע הספר, כמו המדריך השלם לאפיון הדייט שלך: "'האלכימאי' של קואלו בספרייה - זיון קל ונעים, וניתן לעזוב בבוקר שאחרי ולא לראות אותה יותר... פוקו, ז'יז'ק ודרידה בספרייה - צפוי ערב של זיון מוח". ראוי לשאול גם מה קושר את הרומן למציאות הישראלית. היערות האפלוליים שבהם מתגלים קורבנות הרוצח הסדרתי, הגשם הכבד שאינו מפסיק לרדת, הפשטות והעדריות של המקומיים - כל אלה ועוד יכלו לספק תפאורה לעלילה בפריפריה אמריקאית. היתה אולי אפשרות לומר משהו על הכוחנות הישראלית, הנטייה לקומבינות ולקיחת החוק לידיים, אך הפוטנציאל נותר חבוי ובלתי ממומש דיו.

ובכל זאת, צריך להודות, יש מקום לספרו של אמיר במדף הספרים הישראלי, או במזוודה, זו שאורזים לטיסה הארוכה לארצות הברית. אחרי הכל, "רוח צפונית", הניחן בעלילה קצבית וסוחפת, מספק בדיוק את הסחורה שכריכתו הקדמית מבטיחה: הכיתוב "רומן מתח" מתחת לאיור של עץ ריחני ירוק, כזה שתולים על מראת המכונית שיפיץ ריח רקע נעים עד תום הנסיעה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו