בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מכתבים של אהבה: סוחף ומלא מהפכים

גיבורת רומן המכתבים של מריה נורובסקה כותבת לבעלה, שחי איתה 25 שנה בלי לדעת את זהותה האמיתית

תגובות

מכתבים של אהבה

מריה נורובסקה. תירגמה מפולנית: ענת זיידמן. ספרית פועלים, 198 עמודים, 88 שקלים

רומן מכתבים מאפשר חשיפה עמוקה של נפש הגיבור, על התלבטויותיו ומחשבותיו. התכסיס הספרותי הזה, לעתים סנטימנטלי ולעתים אירוני, מקנה נופך ריאליסטי של "סיפור אמיתי" - ואולי לעתים הוא אכן סיפור אמיתי. באמצעות המכתבים מגוללת דמות אחת, ולעתים שתיים או שלוש, במונולוגים מקבילים, את פרשיות החיים הסודיות שלהן, והמתח נוצר בגלל הפער בין מה שיודעת הדמות המספרת ובין מה שיודעים המכותב והקוראים.

"בעוד רגע אצא, אני משאירה לך את המכתבים שכתבתי לך במשך כל השנים הללו", כך מסיימת הגיבורה, קריסטינה, את מכתב המסגרת הפותח את "מכתבים של אהבה", ספרה של מריה נורובסקה. נורובסקה היא סופרת פולנייה, ילידת 1944, נכדתו של אריסטוקרט ובתו של איש צבא שנהפך לקומוניסט שרוף, שגיבורותיה הן נשים סוערות ומלאות תשוקה.

ב"מכתבים של אהבה" מדובר לא בסוד אחד, אלא בשניים: לא רק שקריסטינה יהודייה, היא היתה גם זונה. והנמען הוא בעלה האהוב, אנדז'יי, אשר חי אתה במשך 25 שנה בלי לדעת את זהותה האמיתית. הז'אנר של רומן מכתבים חיוני ומהותי לעלילת הספר היפה והמרשים הזה מכיוון שאחרי חיים שלמים של שקר, מכתבים שלא נשלחו הם הדרך היחידה להתוודות על האמת.

סיפורי אהבה טראגיים

מאז ומתמיד רומני המכתבים עסקו ברובם בסיפורי אהבה דרמטיים, טראגיים ורצופי-סכנות: ב"אבלר ואלואיז" מהמאה ה-12 מופיעים מכתביהם של מורה ותלמידתו הצעירה, שהרתה לו, וכעונש, הוא סורס והיא פרשה למנזר; ב"מכתביה של נזירה פורטוגזית" של מרים סיר מ-1669 זוהי נזירה אחרת, שאהבתה למאהבה הצרפתי נידונה לאבדון; אהבה אסורה נוספת מגוללים "מכתבי אהבה בין אציל ואחותו" מאת אפרה בן מ-1684.

פחות מ-100 שנה לאחר מכן הופיעו והצליחו "פמלה" (1740) ו"קלריסה" (1749) של סמואל ריצ'רדסון האנגלי, שבהם גוללו נערות תמימות, בסדרת מכתבים להוריהן, את עלילותיהן בעיר הגדולה והפתיינית. רב המכר הצרפתי של המאה ה-18 היה רומן המכתבים "ז'ולי, או אלואיז החדשה", מאת ז'אן-ז'אק רוסו (1761), סיפור של פיתוי, חטא וגאולה: הביקוש היה כה רב עד שבתי הדפוס לא עמדו בקצב, ועותקים של הספר הושכרו לפי יום, ואפילו לפי שעה.

"יחסים מסוכנים" הציני והארוטי של פייר שודרלו דה לאקלו (1782) וגם "יסורי ורתר הצעיר" הטראגי והרומנטי של גתה (1774) הם דוגמאות נוספות. בעברית עשו זאת, בין השאר, לאה גולדברג ב"מכתבים מנסיעה מדומה" (שראה אור במקור ב-1937 ושוב ב-2007, בספרית פועלים), עמוס עוז ב"קופסה שחורה" (עם עובד, 1986) ודויד גרוסמן ב"שתהיי לי הסכין" (1998, הספריה החדשה).

קריסטינה, גיבורת "מכתבים של אהבה", היא עדיין אלז'בייטה אלסנר בת 15 ב-1940. שערה בהיר ועיניה תכולות כספירים זכים. אף שהיא יכולה להציל את עצמה - אמה נוצרייה - היא בוחרת להיכנס לגטו עם אביה היהודי, פרופסור נערץ לפילוסופיה. כעבור כשנה מגיעה אשה מאופרת בכבדות אל דירתם, והאב ובתו נדרשים לפנות לה מקום. כאשר אוזל כספם, אלז'בייטה מבקשת מהאשה, שאת מקצועה היא מנחשת, לקחת אותה אתה לעבודה.

לא רק בזכות יופייה אלא גם משום שהיא דוברת גרמנית, צרפתית ואנגלית שוטפת, אלז'בייטה מתקבלת לעבודה בבית הזונות שבגטו, לשם באים גרמנים, פולנים ויהודים. "האצבעות שלי איבדו את תמימותן על גופיהם השדופים, על עורם הצונח או על צמיגי השומן, חפנו את אשכיהם, מזמזו את אבריהם המתמצקים פתאום או הקמלים ללא תקווה". הלקוחות היהודים "הביאו את הפרוטה האחרונה שלהם... המוות האורב מאחורי הגב גרם להם לנסות להיאחז ברגע האחרון במשהו ששייך לחיים, להשאיר רק לעצמם דבר מה מהחיים ההולכים ואוזלים...'האורחים' שלי היו נשלחים כבר למחרת מהאומשלאגפלץ ישר לתאי הגזים, מתים בטיפוס או קורסים באמצע הרחוב".

בראשית 1943, לאחר מות אביה מרעב וחולי, בורחת אלז'בייטה מבית הזונות ועוברת לצד הארי. בכיסה תעודת זהות מזויפת על שם קריסטינה חילינסקה. היא מקישה בדלת מקרית, קשישה פולנייה פותחת לה ומעניקה לה חסות. קריסטינה מטפלת במיכאל, נכדה הפעוט של הקשישה, שהושאר בידיה כאשר הוריו נעלמו. כאשר זו גוועת, היא מפרנסת את עצמה ואת הילד מהוראת שפות זרות.

יום אחד מגיע הביתה אנדז'יי, אביו של הילד, שהוא קרדיולוג במקצועו, וגם חבר במחתרת הפולנית בוורשה. קריסטינה מתאהבת בו מיד, והוא, אסיר תודה על טיפולה בבנו, מאפשר לה להישאר. היא רוצה לספר לו שהיא יהודייה, אבל גילויי שנאתו ליהודים - "אחרי המלחמה נזרוק אותם מפה" - גורמים לה לשתוק.

אל תוך תערובת של עינוג ועינוי

חרף העיסוק הרב במיניות ובחטא, ואולי דווקא משום כך, נורובסקה כתבה ספר דתי, וזרתה רמזים שלפיהם קריסטינה היא מין מריה מגדלנה, הזונה שחזרה בתשובה מהברית החדשה. ישו שבסיפור היא מרישה (מריה), אשתו של אנדז'יי, שהיתה כלואה באושוויץ כאסירה פוליטית. כשהיא חוזרת הביתה, כולה עור ועצמות, שבורת גוף ורצוצת נפש, קריסטינה סועדת אותה במסירות עד מותה. ב-1952 נישאו קריסטינה ואנדז'יי, והשקר שהיא נושאת בתוכה הוא "כמו קוץ פוגעני שלמדתי לחיות אתו".

קריסטינה עובדת כמתרגמת ומצליחה בעבודתה, אבל עברה רודף אותה. לקוח-לשעבר, שבינתיים עלה לגדולה וטיפס במעלה המנגנון הממשלתי בפולין, מזהה אותה וסוחט אותה. מדי פעם נעצרת לידה ברחוב מכונית שחורה, וכמו בספרה של פולין ריאז' "סיפורה של או", היא נלקחת לתערובת של עינוג ועינוי.

אולם קריסטינה אינה רק מריה מגדלנה, הזונה המכפרת על חטאיה: במערכת הדימויים המורכבת של הספר, היא זונה שלעולם תהיה זונה. כשהאיש אינו מגיע, היא מחפשת אותו, ומתמסרת לו, שוב ושוב, מחפשת את התשוקה ואת ההשפלה, אינה יכולה לחמוק מן הזהות הכפולה היהודית-נוצרית שנמצאת בבסיס קיומה. כך שגם אילו יכלה לגלות לבעלה את עברה, היא אינה יכולה לחשוף את ההווה שלה. המשולש שבו חיו קודם קריסטינה, מרישה ואנדז'יי - שתי נשים וגבר אחד - מתהפך לשני גברים ואשה אחת.

שבעה מכתבים כותבת קריסטינה לאנדז'יי, ולא אוסיף לפרט כדי לא לחשוף יותר מדי מהעלילה. הספר, העוסק באמת ובשקר, בחטא ובכפרה, בנצרות וביהדות, ובאנטישמיות העמוקה השוררת בפולין חרף העובדה שכבר אין בה יהודים, מלא הפתעות ומהפכים עד לעמוד האחרון ממש. סגנונה של מריה נורובסקה סוחף וקשה להניח את הספר מן היד. כשהגעתי לשורות האחרונות, פתחתי אותו שוב והתחלתי לקרוא מהתחלה, הפעם, לאור התמונה - האמיתית אולי - העולה מן המכתבים שלא נשלחו.

\ Listy mitosci Maria Nurowska

הביוגרפיה שכתבה אילת נגב עם יהודה קורן, "חייה ומותה של אסיה ג'", ראתה אור בהוצאת דביר



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו