בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מ' זה מוות: מהנה וסוחף

מורכבות הגיבור בספרו של קן בראון - בלש פרטי עם בעיית שתייה - הופכת אותו לדמות מרתקת שזוכה לתיאור מעניין וקפדני בסגנונו המאומן של המחבר

תגובות

מ' זה מוות

קן ברואן. תירגם מאנגלית: ירון פריד. סלע ספרים, 254 עמ', 89 שקלים

הזמן עובר ביעף מהרגע שג'ק טיילור מציג את עצמו בעמוד הראשון של "מ' זה מוות" כמי שהצליח לעשות את הבלתי אפשרי ולהיזרק ממשטרת אירלנד בגלל שתיית יתר, ועד לסוף הספר, שבו אינו יודע אם אלכוהוליסטים מתים בשאגה. ספר המתח הזה, הראשון בסדרה של ספרים על הבלש הפרטי טיילור מאת קן ברואן, נקרא בשטף מהנה; לא בנשימה עצורה, כי לא מדובר כאן בתעלומת "מי עשה את זה?" אלא בקצב מהיר הודות לפרקים הקצרים והסוחפים, מרובי הציטוטים (שבגללם ובשל הסגנון המהוקצע נקראים טוב יותר בשפת המקור), והאישיות המושכת של הגיבור. בסוף הספר, הקוראים כבר מוכנים ומזומנים לקריאת הספר הבא בסדרה. "מ' זה מוות" משמש מעין הקדמה אחת ארוכה לסדרה, שבצדה תעלומה. זה גם הסגנון שלו; העלילה הבלשית היא משנית לזו של שגרת חיי הבלש. בסוף הקריאה יודעים יותר עליו מאשר על המקרה שאותו הוא חוקר. הבלש עצמו מעיד כי דברים דרמטיים קורים דווקא כשלא התכוון שיקרו, ואכן פרקים רבים חולפים, ימים ושבועות, מבלי שהוא מתקדם בכלל. ואז פתאום משהו צץ. יש להניח כי עיקרי הסדרה ואפיון הגיבור מונחים בספר הזה, והעלילות הבלשיות הבאות יהיו מנוע חזק יותר בספר ההמשך.

טיילור משתייך לבלשים מסוג "הארד בוילד" (מבושל לחלוטין, ובמלים אחרות - אפלולי וקשוח): ז'אנר אמריקאי משנות ה-20 וה-30 של המאה הקודמת שבא בתגובה לספרי המתח-מסתורין הבריטיים, שבהם התאפיינו הבלשים בנועם הליכות והימנעות מאלכוהול. טיילור הוא אמנם אירי - בן גאלווי - והוא בן-זמננו, אך הוא עונה לכל שאר הקריטריונים המתבקשים ממנו, במיוחד הכבד המלוכלך, כמו שאומרים באנגלית. הוא בגיל המתאים (באמצע שנות ה-40), זאב בודד, שותה קפה כשאין ברירה ("קפוצ'ינו בכוס קלקר בלי פירורי השוקולד מלמעלה. שונא את החרא הזה") ומבלה הרבה מאוד זמן בברים. הוא תקיף, ואף אלים, וכאמור, שותה הרבה מאוד: כשהוא בשליטה מירבית ושומר על הרגלי שתייה מאוזנים הצריכה שלו מסתכמת ב"שתי בירות בארוחת צהריים, ואז התאפקות עד שעות הערב המאוחרות, ועוד שתי בירות עם צ'ייסרים של ויסקי". לאחד הברים האלה נכנסת אשה יפה מסתורית, וכמתבקש מכללי הז'אנר, היא מבקשת את עזרתו. שמה אן והיא מספרת לו שבתה מתה. במשטרה קבעו שבתה התאבדה והיא יודעת שהם טועים.

למי שלא ברורה ההשתייכות הז'אנרית שלו, ברואן דואג למסור זאת דרך הספרים שהבלש שלו קורא, ושהוא - הסופר - מצטט מהם. טיילור מעיין בעותק ישן של רוס מקדונלד, אחד משלושת הסופרים המובילים של הרומן הבלשי "הארד בוילד", יחד עם דאשל האמיט וריימונד צ'אנדלר. בין פרק לפרק מופיעים לפעמים ציטוטים מספרים (ולפעמים ממקורות אחרים, כמו שיר של אלוויס קוסטלו), ביניהם אפשר למצוא ציטוט מהספר "פרפר לבן" של מחבר המותחנים וולטר מוסלי (בלש שב-1992 המועמד לנשיאות ביל קלינטון העלה לגדולה כאשר הזכיר אותו כאחד הסופרים האהובים עליו); וכן מ"בי קול" של אלמור לנארד, עוד מחבר מותחנים אפלים (שהסדרה הטלוויזיונית על פי ספריו, "צדק פרטי", העולה בקרוב בעונה חדשה בישראל, היא תענוג אמיתי).

רוב הספר עוקב אחר מסלול ההידרדרות האלכוהולית של ג'ק, שמתחיל מנקודת פתיחה נמוכה ביותר. ג'ק אינו שרוי בגילופין או מטביע את יגונו בטיפה המרה - או כל ביטוי מייפה אחר - הוא פשוט שיכור מהתחת. בתחילת הספר, כאשר ג'ק מתאר את יחסיו עם שכנתו הצעירה, מבינים הקוראים שהוא אלכוהוליסט ידוע. פעם התחיל אתה והיא סירבה לו בהסבר החד משמעי שלפיו היא לא עוברת על כלל הברזל שלה: "לא לצאת עם שיכורים". זמן קצר לאחר מכן, כאשר תיקן לה נקר בגלגל, התנצלה על הבוטות שלה במפגש הקודם שלהם. מעודד, הוא ניסה שוב את מזלו והיא השיבה לו שוב בשלילה, הפעם כי הוא "זקן מדי" בשבילה. "באותו לילה, בחסות החשכה, הסתננתי החוצה ופינצ'רתי לה שוב את הגלגל", הוא מספר לקוראיו.

גיבורנו אינו רק שתיין הרגיל לעלבונות ואדם שאינו בוחל בוונדליזם, אלא גם מספר עם חוש הומור. יותר מזה, הוא איש תרבותי. אלה הסרטים שהוא לא יכול בלעדיהם, לדבריו: "פאריס, טקסס"; "היו זמנים במערב"; "שדרות סנסט"; "ביטוח חיים כפול"; "קאטר ובון" ו"הפתיון הלבן". הוא גם אוהב לקרוא - "תמיד קראתי, ולא משנה מה איבדתי, לקרוא מעולם לא הפסקתי". הוא לא תולעת ספרים, חס וחלילה, כי הוא איש עם עמוד שדרה, הממהר להסביר שיש בו "צד פראי: ספורט, שתיית סיידר אלכוהולי, הברזה קבועה מהלימודים - אבל בבית הייתי מתבונן בספרייה הפרטית שלי ולבי התמלא וזרח באור פנימי. כך התחלתי לגלות שירה... לא יכולתי לספר על כך ולו ברמז לנפש חיה. אם הייתי רק מבטא את המלה ‘שירה' ברחוב שלנו, סביר מאוד להניח שהייתי מאבד את הביצים שלי".

המורכבות הזאת הופכת את ג'ק טיילור לגיבור מרתק, וכאלה הם גם חבריו, שזוכים לתיאור מעניין וקפדני בסגנונו המאומן של ברואן. עכשיו, כשמכירים את ג'ק ואת גחמותיו, נותר רק לקרוא את הספרים הבאים בסדרה (The Tinkers ו-The Killing), שבהם כישורי הבילוש שלו אולי יבואו יותר לביטוי, ובינתיים לחפש את סרט הטלוויזיה הבריטי שנעשה על פי ספר זה ונקרא כמו שם הספר במקור, The Guards.

The Guards \ Ken Bruen



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו