בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"אגדתא: סיפורי הדרמה התלמודית": מחכים ומרתק

ספרו של שמואל פאוסט גדוש כרימון בשפע אגדות ובקריאותיהן המרתקות, ובתקופה של הקצנה דתית גואה הוא חשוב ורלוונטי יותר מתמיד

14תגובות

אגדתא: סיפורי הדרמה התלמודית
שמואל פאוסט. הוצאת דביר, 496 עמ', 94 שקלים

"האגדות", כתב חיים נחמן ביאליק, "הן חלוקי האבנים הקטנות והיפות שרבבות גלי הים לוטשים אותן יובלי יובלות ודורי דורות, עד שהים פולטן על שפתו חלקות ומלוטשות". ואמנם, מאפייניהן הבולטים של אגדות התלמוד והמדרשים, או בכינויין האחר, אגדות חז"ל, הן הקיצור, הצמצום והעיצוב המושלם, המעוגל.

האגדה, כמו המשל, סיפור הזן או שיר ההייקו, מכילה רק את המעט שבמעט הנחוץ לסיפור - שיש בו תמיד הרבה יותר מכפי שנראה בקריאה ראשונה, והמתגלה לא פעם כבעל "תחתית כפולה", דימוי ששמעתי לראשונה בבית המדרש של "עלמא" מפי רות קלדרון, והביא אותי להרהר עוד בחלוק האבן של ביאליק, וליתר דיוק באותם קוראים לא-מיומנים המגלגלים בידיהם - מגלגלים ומגלגלים ואינם מוצאים דרך לחדור אל צפונות הצורה המושלמת. קוראים שכאלה, וקל וחומר קוראים המסתפקים בקריאה חפוזה של האגדה, עשויים לסבור כי הסיפור שלפניהם סתום, ילדותי, טיפשי או אף מגמתי-חינוכי, במובן המטיף. דימוי נוסף, נועז ושובב, אף הוא מבית מדרשה של קלדרון, מצוי בהמלצתה לקרוא את סיפורי חז"ל "כמו שמלטפים חיית מחמד - עם כיוון הפרווה, ואז נגד הכיוון". קריאה "עם כיוון הפרווה" מוסרת את ההתרחשות הסיפורית באופן המתיישב עם ערכי התקופה, וקריאה "נגד הכיוון", היא קריאה המגלה בסיפור יסודות חתרניים והבעת אי-נחת נוכח נורמות התקופה, ולפעמים אף ביקורת על ההלכה.

איל ורשבסקי / באובאו

"אגדתא: סיפורי הדרמה התלמודית" מאת חוקר תרבות חז"ל הד"ר שמואל פאוסט הוא תוספת מבורכת לשורה המתארכת של ספרים מנגישי-חז"ל בכלל, ושל אסופות אגדות המלוות בקריאה פרשנית בפרט. מבין הספרים שקדמו לו על מדף זה: "שמונה סיפורי אהבה מן התלמוד והמדרש" של דויד צימרמן (ספריית פועלים, 1981), "השוק, הבית, הלב: אגדות תלמודיות" של קלדרון (כתר, 2001) ושני ספרי ה"קריאות תלמודיות" של עמנואל לוינס (שוקן 2001, 2004).

אך ספרו של פאוסט, המבוסס על מאמריו במוסף התרבות של "מקור ראשון" (שזיכו אותו בפרס שרת החינוך), הוא יותר מנדבך נוסף לספרים שצוינו כאן (ואל ספרים אחרים שלא הזכרתי וכבודם במקומם מונח). זהו ספר תשתיתי, גדוש כרימון ולא רק מבחינת שפע האגדות (קרוב ל-70) שבו וקריאותיהן המרתקות, אלא גם מצד המידע הנלווה האצור במבואותיו המחזיקים, הם לבדם, כ-50 עמודים (ובהם גם הקדמה של הפרופ' אביגדור שנאן).

מן הטקסטים המקדימים הללו, שכמו הספר כולו כתובים בבהירות, בתנופה ובנעימות, ילמדו גם הקוראים הנכנסים אל הספר כלוח החלק על תולדותיה ומאפייניה של האגדה העברית, על הגישות השונות בחקר האגדה, ועל הסוגה שלה יוחד הספר, "מעשי-חכמים", הוא השם המודרני שהעניקו ביאליק ורבניצקי לסוגת האגדות שבמרכזן עומדות דמויותיהם של חכמי המשנה והתלמוד. אלה, בניגוד לדימויים בקרב ההדיוטות, היו רחוקים מלהיות קדושים.

פרשן מבריק

ואמנם, הסיפורים הנבחרים חושפים את התמודדויותיהם המוסריות, מאבקיהם הפנימיים ולא אחת גם את מחדליהם ופשעיהם של גדולי הדור. "תפקידם של הסיפורים", כותב פאוסט בהקדמה, "אינו תפקידו הנחות של משורר החצר המשבח תמיד, אלא תפקידו המועדף של המוכיח בשער, איש הרוח, שמטרתו לחולל תנועה של תיקון... סיפורים אלה נועדו לעורר לחשיבה, לטלטל עמדות, לחדד רגישויות, לגרות את הדמיון ולשכלל את הדיון". מה מרגש יותר מלגלות כי המחבר, שהיה יכול להישאר עם קביעות תיאורטיות שהן נר לרגליו - מתגלה כפרשן מבריק, לוחם של כבוד בצבא ההומניזם וכבעל רוח חופשית ואנטי ממסדית.

לשם דוגמה, אחד העניינים העוברים כחוט השני בסיפורים - ובפרשנויות - הוא הוקעת גילויי האמונה המוסדרת והממסדית והעדפת הפעולה המוסרית התמה והאותנטית, ואפילו כשהיא מתנגשת עם הנורמות החברתיות או האמוניות המקובלות. דוגמה לפעולה שכזו ולעימות בין הגישות נמצא כבר בסיפור הראשון, "גרושים" (שמות הסיפורים הם כמובן מאת המחבר), מתוך מדרש בראשית רבה. ההתנגשות כאן היא בין "נוהל תענית", כפי שמכנה פאוסט באירוניה את מנהג פרנסי העיר להרעיף, באופן אוטומטי, תרומות על העניים במטרה להשיג שבירת בצורת, לבין אקט חמלה אישי של אדם אחד, החס על גרושתו ונותן לה מעות, מעשה המתפרש בידי אנשי העיר כעבירה - ואף כסיבה לבצורת (החשד: אתנן עבור שירותי מין).

ביטויים כמו "נוהל תענית", "קמפיין תענית" וכד' הם חלק ממערך כלי ההוקעה של פאוסט כמוכיח, כלי לאקטואליזציה של הטקסטים הקדומים, ומאפיין סגנוני בולט של הטקסט הפרשני החופשי שאני מצאתיו סחבקי ומבדר בדיוק במידה הנכונה, מנגיש את התלמוד והמדרש ומביא אותם עד בית הלקוח. גם רבים משמות תתי-הפרקים מתאפיינים בסגנון ישראלי עכשווי ("כאילו כזה", "שרי החוץ ושרי הפנים", "ככה לא בונים חומה" וכו') ומנגד, ששת הפרקים המרכזיים שתחתם מאורגנים, באופן אסוציאטיבי, הסיפורים, הם "שערים" בניחוח יהודי, ביניהם "שער החמלה", "שער המשפחה", "שער הכבוד" ו"שער לעולם אחר".

מקוריות ותעוזה מפגין המחבר בבחירתו שלא לכלול בספר את "הלהיטים הגדולים של האגדה", אלא דווקא את הסיפורים הפחות מוכרים והפחות חרושים בידי פרשנים - אך לא פחות יפים ומעניינים. הקריאה של פאוסט לעולם אינה אוטומטית, ניכרת בה התשוקה האדירה לנושא ויש בה ליברליות אמיתית.

כך, למשל, באחת מאגדות החורבן, "דמעות העשוקים" (גיטין נח ע"א), המופיעה כאן ב"שער המשפחה", מתקיימת סיטואציה שבה, על פניו, גבר מפגין אטימות קשה כלפי אשתו. פאוסט מתייחס לכך ברגישות, רוכש את אהדת הקוראת וחברותיה הפמיניסטיות, ורק אז חושף את התחתית הכפולה - ואת אטימותה הלא פחות גדולה של האשה, ההופכת את הסיפור למעניין ומורכב פי כמה. כמדומני, שגם הפמיניסטיות יעדיפו אותו ככזה, ויעניקו לבעל "אגדתא" אות כבוד על התייצבותו לימין נשות התקופה ואחריה, כגון הגר והעני.

"אחר" אחר, האחר האולטימטיבי, הוא אחד משני גיבורי הסיפור החותם את הספר, שהוא פחות סיפור ויותר ויכוח תיאולוגי בין הכופר אלישע בן אבויה לבין תלמידו רבי מאיר. ושוב, כמו לאורך הספר כולו, גם כאן בולטת המגמה להניח בצד את היחסים שבין האדם לבין המקום, להתרכז במה שבין אדם לבין אדם, להבליט - לא רק את הלגיטימיות של קולות שונים, אלא את נחיצותם למרקם החיים האנושי.

"אגדתא" הוא ספר נפלא, מרתק, מחכים ומחנך במובן העמוק. בימים הרעים האלה, כשנהר עכור של הקצנה דתית גואה ומוציא שם רע ליהדות ולציבור המאמין; כשפרנסיה של בירת ישראל נותנים ידם לרמיסת צעדי הנשים, למחיקת פניהן, להשתקתן; כשאהבת ישראל מגולמת בשנאה לזר; כשקולה של המחאה החברתית נצרד; כעת אנו זקוקים לו במיוחד.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו