בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"מגרה וסוחר היין": לראות את היחידים בתוך הקהל

למרות שלא מדובר בטוב שבסיפורי הבלש של ז'ורז' סימנון, כוחו טמון בעובדה שלאחריו מביטים שונה באנשים שבדרך כלל נותרים חסרי פנים

2תגובות

מגרה וסוחר היין
ז'ורז' סימנון. תירגם מצרפתית: אריאל אולמרט. הוצאת הקיבוץ המאוחד, 285 עמ', 88 שקלים

לילה. אדם יוצא מפתח מקום שאינו ביתו, צועד מעדנות ברחוב לבד או עם עוד אדם. הוא נתון בהוויית הרגע, אולי חושב על דברים שראה וחש כמה רגעים קודם לכן, אולי עסוק כל-כולו בעתיד. תשומת לבו נתונה לקור או למדרכות ולחריצים שביניהן. מישהו מגיח מאחור. משתמש בסכין, אקדח, בידיים חשופות. כמה שניות לאחר מכן, אותו אדם שרוע על הכביש. הרוצח נבלע בחשיכה, נעלם ומותיר אחריו שאלה אחת: למה?

זו נקודת ההתחלה של רוב הסיפורים הבלשיים שבהם מתחולל רצח. ב"מגרה וסוחר היין", ז'ורז' סימנון נשאר נאמן לתבנית המוכרת. שני הסיפורים שבספר, "מגרה וסוחר היין" ו"מגרה והרוצח" מתחילים בנקודה כמעט זהה - רצח שמתחולל בשעות השקטות והמאוחרות של היממה. בשני המקרים הנרצח הוא אדם בעל אמצעים או בן למשפחה מרובת אמצעים.

מגרה מוצא את עצמו חוקר את התעלומות בין אם בהוראה מגבוה ובין אם במקרה. במשך החקירה מותרת לאטה הפקעת שסובבת את חיי הנרצח וסביבתו. אהבותיו, שנאותיו ובעיקר בדידותו של האדם שהיה ואינו עוד מקשות על פיענוח מיידי של התעלומה, אבל כיאה לסימנון ולמגרה, הפתרון שעולה וצומח בסופו של דבר מעיד על הנרצח ולא פחות מזה, על הורגו. במבט ראשון, לא ברור כל כך מדוע הצמידו את שני הסיפורים זה לזה. ב"מגרה וסוחר היין", הקורבן, סוחר היין אוסקר שאבו, מתגלה כאדם כמעט בלתי נסבל שפיצה על חוסר ביטחון עצמי בעזרת הטלת חיתתו על הסביבה. אנטואן בטי, העלם הצעיר מ"מגרה והרוצח", הוא טיפוס בודד ושקט שלא התחבר לאחרים ולא השפיע על חייהם. אבל שני הגיבורים-המתים שייכים לאצולה החברתית החדשה שחבריה הם סוחרים מצליחים.

נראה שסימנון לא מחבב במיוחד את הטיפוסים שמאכלסים את השכבה החברתית הזאת. הסלידה מהכסף עולה וצצה אצל מגרה, ש"מעולם לא חש בנוח בחוגים מסוימים, בעיקר בחוגי הבורגנות השבעה, שבמחיצתה הרגיש מגושם ומאולץ". כמו בספר אחר של סימנון, "הנוסע הסמוי" (עם עובד), שראה אור בעברית לפני כמה חודשים, גם כאן מאחורי החזות המהוגנת של אנשי העסקים מסתתרים יצרים אפלים שפרשיית המוות מעלה באוב. וכמו ב"מגרה והאיש על הספסל" (הקיבוץ המאוחד), גם כאן אחד ממעשי הרצח מערב מאבק מעמדי עם חוסר כסף, אליהם מצטרפת בת זוג תובענית שלא מוכנה להשלים עם השוליות הכלכלית והחברתית.

למול השכבה השבעה נמצאת החצר האחורית, זו המטונפת והשכוחה. אור היקרות של המשרדים החדשים ושל דירות הפאר לא מצליח לטשטש את קדרות העוני ואת הדלות שמתחככת בעושר בלי לגעת בו. אבל לא המעמד הוא שמניע את הרוצחים: האלמוניות היא שמדירה שינה מעיניהם ומביאה אותם לחציית הקווים. אלה הם האנשים שנותרים חסרי פנים, בני אדם שלא מותירים חותם בין ההמונים, ברכבת, במשרד, בבר או אף במסע הלוויה של קורבנם.

אהדה מסויגת כלפי הפושעים-הקורבנות

המתח המעמדי מוזן אצל סימנון על ידי המתח שבין חסרי הפנים לבין המפורסמים. לא רק הרוצחים מרגישים שקולם וכוחם ניטלו מהם לטובת אלה שיש להם. באחד הקטעים, כשהוא מדבר עם אחד מהעובדים של אוסקר שאבו, אומר מגרה על סוחר היין: "מבחינתו, הקיום שלך היה שולי לגמרי, היית מעין צל אדם שמילא איזה חלל עמום... והיה נדמה לו שהוא עושה עמך חסד גדול שהוא ממשיך להעסיק אותך".

כמו אותו עובד, גם אדון פרדון הרופא, חברו של מגרה, כורע תחת נטל 15 שעות עבודה ביממה. מגרה עצמו נותר הבלש החד והחביב שאוכל בכל צהריים עם אשתו (שתקנית ובשלנית כהרגלה, נשיות ישנה שהיום כמעט ולא יכולה להופיע בספרות מודעת לעצמה) ולוגם אפרטיפים של אחר הצהריים. אך לאלה נוספות חקירות ארוכות ומתישות שמעלות קמט אחד או שניים על מצח גיבורו של סימנון.

כמו עם גיבורי הקיץ הישראלי שחלף והשאיר שאריות עמומות של זיכרון, גם ב"מגרה וסוחר היין" ההצבעה על אי-צדק חלוקתי לא מביאה לשינוי עמוק. לכל היותר, היא טומנת בחובה אהדה מסויגת כלפי הפושעים-הקורבנות. מגרה יודע שהוא לא יכול לעשות דבר לטובת אלה שנזרקו לצד ומצאו את קולם דרך הריגתו של האחר. הוא גם יודע היטב שבמידה מסוימת, החקירה מסתיימת עוד לפני תפיסת הפושע: הרוצחים יבואו אליו, יתוודו על מעשיהם ויקוו למצוא אוזן קשבת רגע לפני שהם שבים אל אלמוניותם באפלה, שתופיע הפעם בדמות תא בית הכלא.

אימת הכישלון שהזינה את הסוחרים והביאה אותם להצלחה מזינה גם את רוצחיהם. הרצח, ההיפטרות המוחלטת מדמותו של השליט המפורסם, חושפת על כן על דרך השלילה דווקא את הדמיון בין הקורבן לבין התוקפן. הרצון לחרוג מאפרוריות השגרה והרצון להוכיח שליטה אינם נחלת המצליחנים בלבד. הם טמונים אצל כל אדם שחש כי הוא לא יותר מפרט קטן בגוף עצום וחסר פנים. הרוצח שיוצא מחשכת הלילה לכותרות העיתונים נהנה לרגע מתשומת הלב, אך הוא יודע, כמו קורבנו לפניו, שהפרסום מעניק לו נחמת שווא רגעית ותו-לא. לאחר זמן מה האפרוריות תשוב ותשלוט בחייו.

אי אפשר לומר ש"מגרה וסוחר היין" הוא הטוב שבסדרת הבלש הידוע. אי אפשר גם לטעון שהתרגום המוצלח יחסית של אריאל אולמרט משתווה לזה של יהושע קנז בסיפורי סימנון האחרים. ובכל זאת, ניכר שסימנון נותר אחד מסופרי הבלשים המשמעותיים גם 40 שנה ויותר לאחר פרסום ספריו לראשונה.

האווירה הקודרת, הניגוד המוכר בין עושר לבין עוני שמקבל משנה תוקף, יעילותו ובעיקר אנושיותו של מגרה, כל אלה עדיין מעניקים חוויית קריאה שחורגת מהעלילה ומהחידה שטמונה במעשה הרצח. היא מעניקה לקוראים אפשרות לחרוג לרגע מהיומיום. אחרי הקריאה, קל יותר לראות את היחידים בתוך הקהל, במקום העבודה או ברחוב. קל יותר להביט ולראות את הפנים. אולי כאן טמון כוחו האמיתי של הספר.

Maigret et le Marchand de vin \ Georges Simenon

ספרו של דביר צור "הפרדס של רג'ינה" ראה אור בהוצאת בבל



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו