בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"הסגת גבול": שרטוט יפהפה של המצב הזוגי

ספרה של רוז טרמיין עוסק בחטא הגדול של פלישה אל מקום, או מערכת יחסים, שאין לנו מקום בה, ועושה זאת בכתיבה מדויקת ולופתת גרון

תגובות

הסגת גבול

רוז טרמיין. תירגם מאנגלית: יואב כ"ץ. הוצאת סימנים וידיעות ספרים, 326 עמ', 98 שקלים

כבר במאה ה-19 צרפת היתה מחוז-חפצם של האנגלים, יעד התיירות המועדף, ובעלי הממון שבהם רכשו בה בתים. גם היום, סמל הסטטוס של אנגלי מצליח הוא אורווה בנורמנדי או בפרובאנס ששיפץ והפך אותה לארמון. סופרים רבים, כמו ג'וליאן בארנס, סבסטיאן פוקס וג'ואן האריס, רתמו את פנטסיית גן העדן הצרפתי לספרים שהיללו את השמש, את היין, את האוכל ואפילו את השכנים, אמנם אנטיפתים, אוהבים את הכסף האנגלי אבל לא את המתנחלים הזרים, ובכל זאת מוכנים לעזור. המצליח שבכולם היה פיטר מייל, עם "שנה בפרובאנס" (זמורה-ביתן, 1994), שנמכר בעשרות שפות ובמיליוני עותקים, היה לסרט והוליד צבא של מעתיקים ומחקים. הצלחתו של מייל היתה כה עצומה עד שקוראים הטרידו אותו בהמוניהם ואוטובוסים של תיירים יפאנים עצרו בחצר הבית שבנה לו בפרובאנס. כשבאתי לראיין אותו, הוא כבר גר בבית מבודד בלונג איילנד, לשם נמלט מאימת המעריצים (ובגן העדן האמריקאי, אחרי ארוחת הצהריים הנדיבה שהתקין, הביא צנצנת של כמהין ונפנף בה בחגיגיות מתחת לאפי - להריחן בלבד, כמובן, לא לטעום). עם הזמן, נרגעו הרוחות והיום פיטר מייל שוב גר בצרפת, אם כי בכתובת אחרת.

החלום הצרפתי, אותו נושא מוכר וידוע, הוא גלגל ההצלה של אנתוני וריי, גיבור "הסגת גבול", ספרה החדש של רוז טרמיין. אנתוני הוא גרוש בן 64, בעל חנות עתיקות יוקרתית בלונדון, הפוסק הראשון והאחרון בענייני טעם, ואורח מבוקש בכל מסיבה. אבל היום החנות שוממה מקונים והמצב הכלכלי על הפנים - לא לשכוח, אנחנו בלונדון של אחרי 2008 - וגם הנערים שאנתוני מביא אל מיטתו כבר לא מסעירים אותו. הישועה היא צרפת, לשם עקרה אחותו הגדולה ורוניקה, אדריכלית גנים, עם אהובתה קיטי, ציירת כושלת, שאנתוני אינו מעריך. השתיים חולמות לכתוב יחד ספר על גינון ללא מים בנוף הצרפתי, שאותו תצייר קיטי, ולכן אין פלא שקיטי חוששת מהביקור של האח הקטן, היהיר והמפונק, שעלול לקלקל את יחסיהן. כשאנתוני מביע רצון לרכוש בית, לא קרוב מדי אליהן, זה נראה הפתרון המושלם. "האזור הזה של צרפת מלא ‘ילדים' שזופים ושחורי שיער והמחשבה עליהם, ועל איך שהם יידעו ללחוש באוזנו בצרפתית בלילות החמים, כבר עכשיו זיכתה אותו בזקפה הססנית אך מבורכת", מלגלגת טרמיין על אנתוני, המודיע לאחותו: "אני הולך להיוולד מחדש בצרפת!"

בעלי הנכס שאנתוני רוצה להיוולד בו מחדש הם אראמון לונל ואחותו אודרון, גם הם בני 60 ומשהו (כגילה של הסופרת, ילידת 1943). האח ירש את בית האחוזה, האחות ירשה את היער וגרה בשוליו בבקתה עלובה. האח מטייח ומסייד את הסדקים וזומם איך ינשל את אחותו ויהרוס את בקתתה, וכך יזכה במלוא חצי מיליון היורו שהקונה האנגלי, שאינו רוצה שכנים, מוכן לשלם רק אם הנכס כולו יעמוד ריק.

אהבת אחים לא נמצא כאן: אראמון לא מוכן להתפשר עם אחותו, אותה אנס, יחד עם אביו, והוא חש כלפיה קשר ואשמה ("את היית הנסיכה שלי, ולא מצאתי לי נסיכה אחרת", הוא אומר ברגע נדיר של רוך). אודרון, מצדה, חשה שהיא נאבקת לא רק על מקום מגוריה, אלא על נשמת אפה, הבית שהיה רכוש המשפחה 300 שנה ואסור למוסרו לזרים. הספר, למי שלא הבין עד כה, הוא לא רומן נדל"ני, אף כי ככזה, הוא מענג ומשעשע. סיורי הכתובות ובדיקת הנכסים שאנחנו עורכים עם הגיבורים הם תחליף מספק בהחלט לרכישה: בלי צורך לשלוף את הארנק, אנחנו מעלים - ופוסלים - את החלום של בית כפר צרפתי, אותו נרהט ונשפץ ללא רבב, ונזמין את חברינו לבוא, להתפעל ולקנא.

טרמיין נועצת סיכות בחלום המופרך הזה. היא כותבת על ורוניקה וקיטי כי שתיהן "ידעו שכל זה ניתן להן בהשאלה: נוף הגבעות, אפילו השקיעות ואור הכוכבים הבהיר... שכן אם גלית מארצך שלך, אם גלית ממנה בגיל מאוחר והקמת בית בארצם של אחרים, תמיד תלווה אותך תחושה שהפרת איזה חוק לא כתוב, תמיד ילווה אותך פחד לא הגיוני שיום אחד יבואו ‘הבעלים החוקיים' לקחת ממך הכל, ואותך יגרשו". וכל המחמאות למתרגם, יואב כ"ץ, על התרגום הרהוט ועל הדרך היצירתית שמצא כדי לשלב את המשפטים בצרפתית שזרועים בספר.

כתיבה מדויקת

זה גם לא ספר על אנגלים שמבקשים להשתקע בצרפת, או בכל מקום אחר. זהו ספר על זרות ושייכות, ועל החטא הגדול של הסגת גבול. פלישה של אדם אל מקום, או מערכת יחסים, שאין לו מקום בה. רוז טרמיין היא אמנית בשרטטה את המצב הסימביוטי הנשאף אך הבעייתי: המצב הזוגי. אח ואחות, בני זוג, הורה וילד. כל חדירה של אדם שלישי לתוך מערכת היחסים הזאת מערערת אותה לבלי הכר, כפי שעושה כניסתו של אנתוני אל הקן שבנו לעצמן אחותו ורוניקה ואהובתה קיטי. הסגת הגבול הגדולה ביותר היא לא גיאוגרפית כלל, אלא החדירה אל תוך מרחב זהותו של אדם אחר: כמו הסגת הגבול שעושים אביה ואחיה של אודרון, שבועלים אותה מאז ילדותה, לילה לילה במשך שנים רבות, עד שמותו של האב משחרר אותה, אך דבר כבר אינו יכול להחזיר את חייה למסלולם הנכון.

כתיבתה של טרמיין מדויקת מאוד ולופתת בגרון. אהבתי מאוד את הדרך האגבית, הפשוטה והמובנת מאליה שבה היא מתארת מין ומיניות. אף שהספר עוסק רבות בזיכרונות ילדות, ובקשר שבין העבר לבין ההווה, היא עומדת בפיתוי ולא יוצרת קשר פסיכולוגיסטי זול בין אמם המפונקת והאנוכית של ורוניקה ואנתוני לבין העובדה שהוא הומוסקסואל והיא לסבית. הספר רוחש סודות: שיתוף פעולה עם הנאצים, כלבים מורעבים, תולעי משי מכרסמות, או גילוי עריות שכולם ידעו עליו ושתקו. זהו ספר אפל בנוסח סרט של קלוד שאברול, עם תעלומת רצח ונקמה. וכשנקמתה של אודרון מגיעה, הה, כמה היא מוצדקת. אנחנו מוחאים לה כפיים.

רוז טרמיין זכתה באורנג' (פרס לרומן הטוב ביותר שנכתב בידי אשה) לשנת 2008 על ספרה הקודם, "The Road Home", שתורגם לעברית כ"חלומות פרטיים" וראה אור בידיעות ספרים. גם הספר ההוא היה על גולה - מהגר ממזרח אירופה שביקש לנצל את חלום אירופה המאוחדת ולהתעשר באנגליה. בסופו של דבר, אחרי שעבד בחנות לממכר קבב ושטף כלים במסעדה של חמישה כוכבים, הוא מוצא את דרכו חזרה. רק הבית הוא הבית האמיתי, אומרת רוז טרמיין.

Trespass \ Rose Tremain

ספרה של אילת נגב עם יהודה קורן "חייה ומותה של אסיה ג'" ראה אור בהוצאת דביר



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו