בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

למה "1Q84" של הרוקי מורקמי כל כך מצליח ביפאן?

הוא מכר יותר ממיליון עותקים בחודש הראשון ליציאתו וזוכה לקהל קוראים מגוון. הקוראים ביפאן מנסים להסביר את התופעה

תגובות

יום אוגוסט חם בקיוטו, עיר הולדתו של הסופר הרוקי מורקמי, וברחוב קווארמצ'י ממהרות נשים אלגנטיות לדרכן. הן אוחזות שמשיות ועוטות על ידיהן כפפות שחורות גבוהות כדי להתגונן מפני השמש הקופחת. חנות הספרים ג'ונקודו, מהגדולות מסוגה בעיר, מציעה מקלט מרענן ממחנק הקיץ - ודי לחצות את מפתנה כדי לגלות שתופעת מורקמי נמצאת כאן בעיצומה. "כשלעצמי, לא ממש אהבתי את ‘1Q84'", מודה איג'י שימיזו. "לדעתי, היצירה הזאת מסחרית יותר מקודמותיה. אבל בהתחשב בהיקף המכירות שלנו, אני בהחלט היוצאת מהכלל. בשבילנו, אנשי חנויות הספרים, הרומן הזה הוא ממש טורנדו".

המלה "טורנדו" - "סנפו", ביפנית - אכן מתמצתת היטב את מסלולו המופלא של "1Q84", ספרו החדש של מורקמי (בעברית, בהוצאת כתר וכנרת, זמורה-ביתן). הספר הוא טרילוגיה ששאבה השראה משני אירועים שהתרחשו ביפן ב-1995 - רעידת האדמה בעיר קובה והתקפת גז הסארין שביצעה כת אום ברכבת התחתית של טוקיו. הוא החל להתפרסם ב-2009 ומאז הופעתו נמכר במהירות האור: יותר ממיליון עותקים של הכרך הראשון נחטפו בחודש הראשון ליציאתו למדפים. עד היום נמכרה ביפאן הטרילוגיה כולה - על פי המו"ל שלה, שינצ'ושה - ב-3.7 מיליון עותקים (וב-39 מהדורות).

אבל סיפורו של הספר עצמו אינו מתמצה בהצלחה המסחרית שהוא נוחל. סיפורו של "1Q84" הוא גם סיפור של אובייקט ספרותי מורכב ומסתורי. גברים כנשים, זקנים כצעירים, אינטלקטואלים כמנהלים בני 50, אנשי מדע כאנשי ספרות - כולם כאחד נוהים אחריו ביפאן. ועם זאת, יהיה זה יומרני לנסות ולהגדיר בהחלטיות את הסיבות להתמסרותם הגורפת של הקוראים היפאנים למורקמי. ביפאן יש לכל קורא סיבה משלו, והיא שונה ב-180 מעלות מזו של שכנו.

הרומי סקמוטו, המועסקת בסוכנות נסיעות בקיוטו, מודה שהיא אוהבת סיפורי אהבה עם סוף טוב. "כל ערב מיהרתי לחזור מהעבודה הביתה. קראתי את 1,500 העמודים בשבועיים", היא אומרת. ואילו יוג'ין פוג'ימורה, איש עסקים מאוסקה, מציין בתחילת דבריו שמורקמי הוא בדיוק בן גילו: בן 62. "אתו אני חוזר לשנים הפוליטיות שלי בתקופת לימודי באוניברסיטה, לעידן המאבקים הסטודנטיאליים הגדולים של סוף שנות ה-60", הוא מספר. סאורי באבה, סטודנטית, מדברת על "בדיון שאין לו מקבילה, זה של הגלובליזציה". קאזומי אוקמורה מארגון התיירות היפני, בניגוד לה, מדגיש את "אמנות העולם הפנימי": "גיליתי את מורקמי ב'יער נורווגי' והוקסמתי", הוא אומר. "הכתיבה שלו הזכירה לי את ‘אל המגדלור' של וירג'יניה וולף. רק סופרים מעטים כאן מתעניינים בזרם התודעה, אך אצל מורקמי תנודות המודע שלנו והאופן שבו הן מיתרגמות לספרות הם-הם חומרי הכתיבה".

אי-פי

כדי לפענח את התופעה הזאת של התמסרות קולקטיבית למורקמי יש לספר מחדש את הסיפור, ולא את סיפורו של ספר אחד אלא של אינספור הספרים השוכנים בתוכו של ספר ענק זה. אכן, מורקמי מעלה במחשבה אלוהות בעלת 100 זרועות, שכל אחת מהן מגישה לקורא ספר, ובכל פעם הספר אינו בדיוק כשהיה אך גם לא בדיוק אחר, ולמרות זאת כל קורא יזהה בו מיד את עצמו. האם התנודות הקבועות בין חלום למציאות הן המושכות כל כך את הקוראים? "אצל מורקמי הפנטסטי והשירה כרוכים יחד עם מציאות מרובת פרטים ומקרינים זה על זה, בדיוק כמו בחיינו", אומר דניס לה ביהאן, מומחה לנוירו-מדע ומרצה אורח באוניברסיטת קיוטו. "יש מה שאנחנו מודעים לו, ויש מה שהלא-מודע שלנו עושה".

אבל המסלול המדהים של "1Q84" קשור גם למבנה שלו, אשר בתורו קשור להיסטוריה של הסופר: בהיותו סטודנט היה מורקמי מעריץ של הקולנוע האמריקאי. הוא גילה אז יותר ויותר את המוסיקה של הקולנוע הזה ובעקבות זאת פתח לבסוף מועדון ג'אז. אחר כך שקע בעולם הספרות, וקורט וונגוט, ריצ'רד בראוטיגן וריימונד קארבר היו למוריו. לאחר שלימד בכמה אוניברסיטאות אמריקאיות, הוא החל לתרגם (סקוט פיצג'רלד, ג'יי-די סלינג'ר) - ואז גם לכתוב.

"כשקראתי אותו בפעם הראשונה חשבתי שזה סופר אמריקאי שתורגם ליפאנית", נזכרת הלן מוריטה, המתרגמת של "1Q84" לצרפתית. "הכתיבה המודרנית שלו היתה פשוט שונה כל כך מהכתיבה של הדורות הקודמים". האם מדובר כאן בקארבר בארצו של יאסונרי קאוואבטה (זוכה פרס נובל, יליד 1899)? ביפאן, מכל מקום, הזרות הזאת של יצירות מורקמי קלעה למטרה. "קפקא על החוף", ובעיקר "יער נורווגי", משכו קהל שיא. למעשה, "1Q84" רק מעצים את התופעה.

ועם זאת, קיים הבדל אחד בין הספר החדש לבין קודמיו: האופן שבו מורקמי, שזה זמן רב נחשב למי שכותב על העולם שבפנים, פונה יותר ויותר כלפי העולם שבחוץ. במידה מסוימת, "1Q84" הוא ההמשך של הספר "אנדרגראונד" (כתר, 2002) ובו ראיונות שפירסם מורקמי עם קורבנות ההתקפה בטוקיו ועם חברי כת אום. "בעקבות האירועים הללו, ואחרי המתקפה של 11 בספטמבר, נעשיתי רגיש יותר לבעיות החברה", מסביר הסופר. "רעידת האדמה בקובה וכמותה המתקפה של אום - שתיהן פצצות השהיה שהחברה שלנו הטעינה בעצמה - מסמלות את סופה של תקופה. זו שבה היתה יפאן מדינה עם שיטה חברתית מוצקה".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו