בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לפעמים זה חוזר וחומק ונוגע: על 1Q84 של הרוקי מורקמי

במציאות ספרו החדש של הרוקי מורקמי שני אנשים בודדים מחפשים ומוצאים אחד את השנייה ביקום מקביל. זה אפשרי כי הספרות כולה היא יקום מקביל

10תגובות

1Q84

הרוקי מורקמי. תירגמה מיפאנית: עינת קופר. הוצאת כתר וכנרת, זמורה-ביתן, 774 עמ', 119 שקלים

השנה: 1984, המקום: טוקיו. בחורה צעירה בשם אאוממה יוצאת מהמונית באמצע הכביש המהיר ויורדת במדרגות החירום אל מול מבטיהם המשתאים של שאר הנהגים. זהו רגע הסטייה מהמסלול והוא עתיד לשנות הכול. המדרגות הללו משמשות כמעבר לתוך יקום מקביל, שאותו אאוממה מכנה 1Q84. רק ספרה אחת משתנה והופכת לאות עגולה, אבל השיבוש הזה מייצר מציאות אחרת לגמרי.

"בין שמוצא חן בעיני ובין שלא, אני נמצאת בשנת 1Q84 הזו. שנת 1984 שהכרתי כבר לא קיימת בשום מקום. עכשיו היא שנת 1Q84. האוויר השתנה, הנוף השתנה. אני מוכרחה להסתגל מהר ככל האפשר למצב בעולם שנושא עמו סימני שאלה".

רקס

לפני שהיא יורדת לכביש, נהג המונית מזהיר את אאוממה ש"דברים הם לא כמו שהם נראים". זו אידיאולוגיה מורקמית אופיינית ומוטיב חוזר ביצירותיו. גם ב"1Q84" הוא מתעתע בתודעת הקוראים, והופך על פיהן את הציפיות המתעוררות במהלך הקריאה. פערים נבקעים בין רשמים ראשוניים לבין המהות שמתגלה מאחוריהם. קשה למצוא קרקע יציבה במציאות שבעלילה, ולהכריע מה ומי "רע" או "טוב". כך שחוויית הקריאה הולמת ומקבילה לחוויותיהם של הגיבורים הספרותיים שהקרקע נשמטת מתחת לרגליהם.

גיבור נוסף שהספר מציב מול אאוממה הוא טנגו, וגם חייו יושפעו באופן בלתי הפיך מבחירה רגעית. טנגו הוא סופר אלמוני שמסכים לבקשת עורכו לתפקד כמעין סופר צללים ולשכתב טקסט משונה של נערה צעירה כדי שיתאים לתחרות סופרים צעירים (דרכו הספרותית של מורקמי, אגב, התחילה כשספרו הראשון, "שמע את הרוח שרה", זכה בתחרות כזאת). "1Q84" גדוש נושאים אוניברסליים כמו טראומות ילדות וכתות דתיות, יש בו אלימות ומין, ביחד או לחוד, וכמות גדושה של מתח לצד מוזרות מורקמית אופיינית. כמו כן, אפשר למצוא בספר רעיונות, אלמנטים מרכזיים ואפילו דמויות מוכרות ממכלול יצירתו של מורקמי עד כה (אולי בגלל זה הוא ארוך כל כך).

לתקן פצעי עבר

העלילה טווה במקביל את סיפוריהם של אאוממה וטנגו, פרק לה, פרק לו. כשהיתה בת עשר, אאוממה התאהבה בטנגו, שהיה בן כיתתה ונחלץ לעזרתה. לרגע אחזה בידו, ואז דרכיהם התפצלו. אאוממה נוצרת את זרע האהבה הלא ממומשת, המושלמת, הבטוחה, ולא נותנת את לבה לאחר. היא שומרת בקפדנות על נפשה ועל גופה, ועוסקת למחייתה בלימוד "הגנה עצמית". חוץ מזה, יש לה דוקרן קטלני שייצרה בעצמה והיא לא מהססת להשתמש בו. טנגו הוא הגיבור הקבוע של מורקמי, המופנם והפאסיבי, שהנסיבות סוחפות אותו לתוך מפגשים מפתיעים והתרחשויות בלתי צפויות. מפגש מחודש בין אאוממה לבין טנגו לא נראה סביר בטוקיו של 1984, אבל ב-1Q84 יש לו סיכוי להתרחש. במציאות שבה משייטים שני ירחים בשמים, מי יודע מה יכול לקרות?

זה סיפור על שני אנשים בודדים שמחפשים אחד את השנייה ביקום מקביל, אבל זהו גם ספר על הספרות כיקום מקביל. מורקמי מרבה לעסוק ביצירה בספרות עצמה: היא משמשת כמרחב שבו אפשר להחיות את שאיננו ולתקן פצעי עבר. הספרות מאפשרת מפגשים שלא יכולים להתרחש באופן אחר, בין דמויות ספרותיות ובינן לבין הקוראים. המקום היחיד שבו לטנגו ואאוממה יש סיכוי להיפגש הוא ב-1Q84; האם הכוונה לעולם המקביל שמתואר בעלילה, או לספר "1Q84" עצמו שבו טנגו ואאוממה נבראו ומתקיימים? ביקום ההוא, האחר, אומר טנגו, אפשר לשכתב את העבר. גם במרחב הספרותי מתברר שמשאלה זו יכולה להתגשם. בעיקר אם היא של הסופר עצמו.

מורקמי מחזיר לשימוש את אושיקאווה, דמותו של השליח המכוער ומבשר הרעות מספרו "קורות הציפור המכנית" (זמורה ביתן, 2005), וכותב אותו מחדש. מבליחה גם עז עיוורת שמהדהדת את הכבשה מ"מרדף הכבשה" (כתר, 2004). אבל שכתוב העבר מגיע לשיאו כשהוא מוציא מהבוידעם את הגרעין לעלילת הספר כולה - שמקורה בסיפור קצר של מורקמי בשם "בראותי בחורה 100% מושלמת בבוקר אחד יפה של אפריל" שמופיע בקובץ "הפיל נעלם" (עם עובד, 1999). בנוסף, הספר עתיר באיזכורים והתייחסויות לקלאסיקות ספרותיות יפאניות ומערביות. בולטת, כמובן, ההתכתבות עם "1984" של אורוול שמתחילה כבר בשם הספר, במיוחד ביפאנית, שבה הספרה תשע נשמעת כמו האות "Q". הגיבורים מתייחסים לדיסטופיה של אורוול באופן ישיר וחוטים דקיקים נטווים בין הספרים. את "האח הגדול" מהדהדים ה"ליטל פיפל", יצורים משונים ועוצמתיים בעלי פוטנציאל הרסני עצום. בעוד "האח הגדול" צופה מבחוץ, הליטל פיפל מגיעים באופן ממשי מבפנים, מגיחים מתוך האדם עצמו.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב ביקורות הספרים ישירות לפייסבוק שלכם

כת קיצונית ומסתורית מקבלת מקום מרכזי בעלילה ומתחברת גם היא לכוחות האופל של "1984", וגם לכת האום שינריקיו, האחראית לפיגוע ברכבת התחתית בטוקיו ב-1995, שאת חבריה ראיין מורקמי בספר התיעודי "אנדרגראונד" (כתר, 2002). כאן חוזר המחבר אל כוחן המסוכן של כתות דתיות. כוח זה, כמו כוחה של המפלגה ב"1984", מתבטא בנטילת חירותו של הפרט. כשג'ורג אורוול כתב את הספר ב-1948 הוא התייחס לעתיד, מורקמי מתייחס לעבר. כך או כך, שניהם מציבים מראה להווה.

הסיפור שמספרת הנערה וטנגו משכתב נקרא "פקעות של אוויר". דרך ההתבוננות בהיווצרותו, בכוחו ובהתקבלותו של סיפור זה מורקמי בוחן את כל שלבי היצירה הספרותית. עלילתו של "פקעות של אוויר" מתארת כיצד ה"ליטל פיפל" מושכים חוטים מהאוויר ויוצרים פקעות, בדומה אולי לאופן שבו נרקם סיפור. בהתייחסותו לביקורת שמקבל הספר שבעלילה, מורקמי גם סוגר חשבון אישי עם המבקרים הספרותיים, כשהוא עונה בעקיפין לביקורת הרווחת על יצירותיו - כבלתי מהודקות. טנגו, הקורא את הביקורות, מתפלא: "אם סופר מצליח ליצור ‘סיפור בנוי בצורה מעניינת מאוד וסוחף את הקוראים לקרוא בו עוד ועוד', איך אפשר לכנות סופר כזה ‘רשלן'?"

ספרות מורכבת ורלוונטית

1Q84" משתרע על פני 773 עמודים. הוא כולל את שני החלקים הראשונים בטרילוגיה, כשהחלק השלישי יראה אור בעברית בשנה הבאה. זאת בדומה להפצתו ביפאן ובשונה מבארצות הברית, שם הטרילוגיה יצאה כיחידה אחת, פרי מאמץ של שני מתרגמים שונים. מעבר להצלחתו המסחרית החד-משמעית, הביקורות היו מעורבות - חלקן שיבחו בהתלהבות את מלאותו של הרומן, את הרלוונטיות שלו ואת יכולתו לסחוף את הקורא. ביפאן, לעומת זאת, מבקרים רבים המתינו בסבלנות אופיינית לחלק השלישי לפני שהביעו את אכזבתם מהאופן בו טופלו הנושאים שהועלו ביצירה.

על חלקה הקדמי של הכריכה למהדורה העברית, המינימליסטית בעיצובה, מתנוססת ההצהרה הדרמטית: "יצירת הענק של מורקמי". התהייה המתבקשת היא האם היא מכוונת לגודלו העצום של הספר. ההצהרה המחייבת, המכינה את הקוראים לקריאת "אפוס", היא רק חלק מהרעש סביב הספר, רעש שהתחיל עוד הרבה לפני שראה אור. למרות הרתיעה קלה שעוררה בי ההמולה, רתיעה שאתה ניגשתי לקריאה, החלטתי לשמוע בקולו של אותו נהג מונית מהתמונה הראשונה בספר שאומר, "אתה צריך לראות בעיניים שלך ולשפוט בעצמך אם קורה כאן משהו". במלים כמעט זהות, בנאום "הביצה והחומה" - עם זכייתו בפרס ירושלים ב-2009 - מורקמי נימק את החלטתו לבוא לישראל על אף הביקורת שספג על כך. בחרתי לקרוא את "1Q84" כספר, לא כיצירה מונומנטלית, לא כ"Magnum Opus" של מורקמי. שמות התואר הגרנדיוזים שמהלכים לפני הספר משמשים לו, בוודאי, מקפצה. אבל לא פחות מכך, הם גם משמשים לו מכשול.

מנקודת המבט שלי, הרוקי מורקמי מצליח ב-"1Q84" לייצר ספרות מעניינת, מורכבת ורלוונטית. חסרונו (הגדול) של הספר הוא בזעקתו הבלתי נשמעת לטיפולו של עורך חסר רחמים. הוא רווי בפירוט יתר של חיי היומיום, או של סיפורים שאינם חיונים לעלילה. לגיבורו טנגו מורקמי נותן יכולת "לנקות מן הטקסט את כל מה ש'יכול גם לא להיות שם'", אבל הוא לא מצליח לעשות זאת בעצמו. מורקמי הוא כמו מידאס של סיפורים; כל דבר שהוא נוגע בו נהפך לסיפור, והוא יודע לספר סיפורים. אולם לא כל פרט ראוי להפוך לסיפור. עריכה ראויה היתה מצמצמת את הספר וכך אולי מותירה אותנו עם יצירה שהיא ענקית בטיבה ולא באורכה. חבל שעורך הספר הזה נעלם כנראה, גם הוא, ביקום מקביל.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו