בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מישהו יודע את שמי: מרתק ומעורר פלצות

לורנס היל העניק להיסטוריה של העבדות פנים אנושיות על בסיס תחקיר מדוקדק, אבל העלילה לוקה בחוסר אמינות שמזכיר לעתים סרט הוליוודי

תגובות

מישהו יודע את שמי

לורנס היל. תירגמה מאנגלית: איריס ברעם. הוצאת כתר, 442 עמ', 98 שקלים

לורנס היל כתב ספר מרתק ומעורר פלצות על העבדות באמריקה. את ספרו הוא בנה על בסיס יסודות היסטוריים מוצקים, עיגן את העלילה במקומות גיאוגרפיים מדויקים, חיזק את המבנה בשמות אנשים, פוליטיקאים, אנשי צבא ומלכים שפעלו בתקופה זו, ולבסוף מהל את המציאות בבדיון כאשר על במת ההיסטוריה הציב גיבורה מיתולוגית - אמינטה דיאלו - שנולדה ב-1745 להורים מוסלמים במערב אפריקה. כמו פורסט גאמפ, כך גם אמינטה, שהגיעה כשפחה מזת רעב ופצועה לאמריקה, מוצאה את עצמה בצמתים החשובים של ההיסטוריה האמריקאית.

הסיפור שלה מסופר מפיה בגוף ראשון, כאשר היא קרובה לסוף חייה ומתגוררת בלונדון. עלילת הספר מתחילה באפריקה המערבית, בכפר באיו, שם נולדה לאביה הצורף שלימד אותה לכתוב משפטים מהקוראן ולאם מיילדת. אך האידיליה נגמרת כשהיא מגיעה לגיל 11. הוריה נרצחים לנגד עיניה והיא נחטפת על ידי סוחרי עבדים. לאחר מסע רגלי נורא, שנמשך שלושה חודשים, שבמהלכו יילדה שני תינוקות והתיידדה עם הנער צ'קורה, שנהפך במרוצת השנים לבעלה, היא מועלית על ספינת עבדים מצחינה ומובלת עם כמה מאות חטופים אחרים לדרום קרוליינה, נמכרת לעבדות ועובדת בפרך בשדות האינדיגו. משם היא עוברת לניו יורק השסועה בתקופת מלחמת העצמאות, מפליגה אל החופש בנובה-סקוטיה, חוזרת לאפריקה, משאת חלומותיה, עד לתחנתה האחרונה בלונדון.

אמינטה, שלמדה במהירות קרוא וכתוב, נהפכת לאשה שמשימתה "להיות עדה לאירועים ולהתכונן לספר עליהם". כבר באונייה היא משננת את שמות חבריה למסע ומקום מוצאם כדי לשמר את זהותם ומעמדם כבני אדם וגם כדי לגלות מי שרד את הלילה.

כדי לחשוף את הסיפור כותבת אמינטה ספר המנציח את סיפור העבדים. הספר נפתח במשפט: "נדמה שאני מתקשה למות. לפי הסיכויים, לא הייתי אמורה לחיות זמן רב כל כך... מוכרחה להיות סיבה לכך שהתגוררתי בכל הארצות האלה, שרדתי את כל ההפלגות האלה, בזמן שאחרים סביבי נורו ונהרגו או פשוט עצמו את עיניהם והביאו על עצמם את המוות בכוח הרצון".

הסופר מצייר את אמינטה כאשה אמיצה וגדולה מהחיים. היא מצליחה לשרוד בשל חריפות שכלה והכישורים שבהם ציידו אותה הוריה. על אף כל ההשפלות והעינויים שעברה, היא שומרת על כבודה וצלם האדם שלה, מסרבת להיקרא בשם האנגלי המוענק לה "מרי", מתעקשת לנהל חיים עצמאיים, לומדת במהירות את השפה האנגלית ומזכה את מעסיקיה במענה לשון מפולפל. אמינטה היא אולי התשובה הנשית לדמותו של אולאודה אקוויאנו (Olaudah Equiano), גיבור של ממש, שאף הוא, כגיבורת הספר שלנו, נולד ב-1745, נחטף בניגריה כשהיה בן 11, עבר מהמורות וחיי נדודים, וסיים את חייו בלונדון, שם כתב אוטוביוגרפיה והיה פעיל למען ביטול חוק העבדות. מיותר כמעט לציין ששמו של אולאודה מוזכר בספר ואמינטה השתוקקה להיפגש אתו.

סיפורה של אמינטה גדוש ומלא תיאורי זוועה ריאליסטיים הקשים לקריאה עד כדי כך שמספר פעמים נאלצתי להרים את ראשי מן הכתובים ולשאוף אוויר: תינוק שזה עתה נולד נרצח בידי אמו ומושלך לים, שיירת העבדים שבדרכה לחוף פוסעת על שביל גוויות מרקיבות השורצות רימות, תיאורי אונס, השפלות, לידות, מכות, עינויים ורצח. אך בין תיאורי הזוועה זוכה הגיבורה בכמה רגעי אושר כשהיא נישאת לאהובה ויולדת ילדים, לומדת בזריזות שפות חדשות, מתפרסמת כמיילדת ומרפאה, משמשת מורה לאנגלית ומשמשת מנהיגה לקהילה האפריקאית בכל מקום שהיא נמצאת בו.

"מישהו יודע את שמי" פורסם לראשונה בשנת 2008 בקנדה תחת השם "The Book of Negroes" - שם שנלקח מספר קיים, המשמש כמסמך ההיסטורי החשוב ביותר הנוגע להגירת עבדים שחורים לאמריקה. "הספר של הכושים" כולל פרטים על 3,000 עבדים שחורים ששירתו את הבריטים והפליגו מניו יורק ב-1783 על גבי ספינות בריטיות בתקווה לחיי חירות בנובה-סקוטיה. הספר מתעד את שמם, גילם, תיאורם החיצוני, מעמדם כאנשים חופשיים או עבדים, שמות מעבידיהם לשעבר ומקום מגוריהם. שם הספר שונה, בתקינות פוליטית, ל"מישהו יודע את שמי", בשל מחאות שהשמיעו בהולנד מהגרים אפריקאיים, שאיימו גם לשרוף את הספרים. אך על אף העובדה שהסופר התאמץ להעניק לספרו נקודת מבט ריאלית באמצעות עבודת תחקיר רצינית, שילוב אירועים היסטוריים, ציון מקומות וציטוט קטעים רבים מ"הספר של הכושים", בסופו של דבר אין הספר מצליח להעביר תחושה של סיפור חיים אמיתי. צירוף האירועים והנסים הקורים בדרכה של אמינטה פעם אחר פעם מזכיר לעתים סרט הוליוודי שסופו טוב. שהרי כל אימת שהיא נמצאת בסכנת חיים או במצוקה - מגיע לפתע המושיע הטוב או נסיבות מסתוריות השולפות אותה מגיא צלמוות. בייחוד אינו אמין הסוף בו מתרחש נס נוסף, המשנה את חייה מהקצה אל הקצה.

עם זאת, הספר ראוי לקריאה בשל הנושא החשוב שהוא מטפל בו והתחקיר ההיסטורי המדוקדק שערך המחבר: ההיסטוריה של העבדות מקבלת בספר פנים אנושיות, פני אשה השורדת את התלאות גם כדי לספר עליהם. קולה של המספרת ישיר ואינו מתחמק מאמירה. דבריה חדים ודוקרים כתער. היא מדברת על חשיבות הנאמנות למוצא, לשם, לחברות ולאהבה, ובישירותה היא מצליחה לטלטל את הקוראים בין תקווה לייאוש, שמחה לעצב. תרגומה של איריס ברעם קולח ומשמר את טון המספרת מילדות עד לבגרות.

\ The Book of Negroes Lawrence Hill



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו