בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כשהלילה: רומן שלם ומעניין

הסופרת האיטלקייה כריסטינה קומנצ'יני היא מספרת מיומנת. ספרה עוסק בשאלות יסודיות כמו גורל, פנטסיה, תשוקה, מי הוא הגבר, מי היא האשה

תגובות

כשהלילה

כריסטינה קומנצ'יני. תירגם מאיטלקית: אלון אלטרס. הוצאת הספריה החדשה, הקיבוץ המאוחד, ספרי סימן קריאה, כנרת, זמורה-ביתן, 236 עמ', 89 שקלים

"כשהלילה" הוא יפה מאוד. רומן שלם ומעניין, בעל מבנה מחושב ועלילה מושכת, הנפרשת בקצב מדוד ובסבלנות. הסופרת האיטלקייה כריסטינה קומנצ'יני היא מספרת מיומנת השולטת היטב במלאכת הכתיבה, היא מזמינה את הקוראים לבטוח בה, ומקיימת את ההבטחה. זהו רומן של בעלי תפקידים, פרוטוטיפים - הגבר, האשה, האב, האם - אשר ממוקם במרחב מעין-מיתי: עיירת נופש מבודדת בהרים; מקום מנותק, מחוץ לזמן, המסייע לעסוק בשאלות יסודיות כמו גורל, בחירה, פנטסיה, תשוקה, מי הוא הגבר, מי היא האשה.

זהו רומן בשני קולות, המשקפים זה את זה ונשמעים זה מול זה, בקצבים משתנים בהתאם לעלילה. מנפרד הוא בן למשפחה של גברים שגדל עם שלושה אחים בראש ההר וננטש בילדותו על ידי אמו; מרינה גדלה במשפחה של בנות, עם אחיותיה, על חוף הים. נטישתה של האם היא חוויה המעצבת את חייו של מנפרד, הוא אינו סולח עליה, ומשחזר אותה בחייו עד שגם אשתו נוטשת אותו עם ילדיהם. הוא שונא נשים, אינו בוטח בהן, ומסרב להתבגר ולקבל על עצמו את תפקידו כבעל וכאב; הצורך להתבלט בין אחיותיה יוצר אצל מרינה תלות גמורה בגברים, וחלום להישאר ילדה נצחית וחסרת אחריות. היא לא מסוגלת לקבל על עצמה את תפקידה כאם ולטפל בבנה בן השנתיים.

עם הפעוט הזה, ובלי בעלה, היא מגיעה לחופשה של חודש בהרים, בכפרו של מנפרד, ושוכרת ממנו את הדירה מתחת לזו שהוא גר בה. בימים הראשונים הם צופים זה בזה מרחוק, אך לילה אחד, קולות משונים נשמעים מן הדירה השכורה. מנפרד נחפז לבדוק מה קרה, ונקלע לרגע אפל ביחסים שבין מרינה לבין לבנה. כמו כל הנשים, כעת גם מרינה מתגלמת בעיניו בדמותה של אמו האכזרית והוא נחוש בדעתו להעניש אותה. בימים הבאים מתפתח בין השניים מאבק אשר משיב לפתע את האם החרדה והכבויה לחיים. כדי לגייס לה בני ברית, היא מתיידדת עם אחיו של מנפרד, אלברט, ועם אשתו, ביאנקה, המנהלים אכסנייה בראש ההר, וכך היא מגלה כי גם למנפרד יש סודות, כי חזותו הנוקשה אינה אלא שריון שפיתח כילד קטן ונטוש.

עד מהרה כל אחד מהם מסיק כי נחשף בידי השני באופן שלא נחשף בו מעולם, ואז מתעוררת הפנטסיה. אותה פנטסיה על האחר שיראה אותנו כפי שאנחנו וגם יקבל אותנו בלי פחד. "הוא היחיד שיודע עלי", אומרת מרינה על מנפרד, "אנחנו נאבקים באותו קרב". המאבק בין השניים נטען כעת במתח מיני, אך נידון להסתיים באסון המונע כל אפשרות להגשמה. ואולם, חוסר הסיכוי אינו מחליש כמובן את התשוקה, אלא דווקא מעצים אותה ביתר שאת. גם כעבור שנים רבות, מתברר כי מנפרד ומרינה המשיכו לשמר אותה.

מדוע נתפסים מרינה ומנפרד לפנטסיה הזאת? מנפרד הוא הגבר שאינו מודע, שגוזר על עצמו את גורלו של אביו ("שום אשה לא תיכנס לכאן שוב"). הקיבעון של מנפרד סביב הנטישה של אמו משתק אותו וגורם לו להרחיק מעצמו את כל הקרובים אליו. אל אשתו הוא מתייחס כאל אובייקט ("הייתי מזיין אותה חזק וברוגע... ידעתי מה לעשות"). ולמעשה, הוא תופש את האשה במובנים רבים, כפי שתופשת מרינה את עצמה: "נשים הן זונות", היא אומרת, "אם הן מאושרות, אתה צריך להתחיל לפחד".

מרינה למדה מגיל צעיר כי מחובתה של האשה להדחיק את התשוקה, אחרת "את נכנסת לקטגוריה ז'... ‘נשים של מיטה'", אבל לא של נישואים. כל חייה היא נאבקת בעמדה הזאת - איזו אשה עליה להיות? היא בוגרת אוניברסיטה, אבל רוצה להיות ילדה, רוצה לפלרטט ולפתות, רוצה שיחזרו אחריה. דווקא הנשים במשרד שהיא עובדת בו נוטרות לה על כך. במונחים המקובלים בסביבתה, היא עשויה להיחשב אשה חסרת תועלת, קלת דעת, לא ראויה לנישואים. לכן עליה להערים על בעלה. ואולם הגבר שבחרה להינשא לו מנחיל לה אכזבה. קל מדי להוליך אותו שולל. הוא אינו מבין אותה. ומה הפלא, כשם שלשיטתה אשה יכולה להיות טובה או לנישואים או למיטה, גם "בחור שמעניין באמת, לא יודע לרקוד". בפנטסיה שלה, כאמור, היחידי שמבין אותה הוא מנפרד. הוא לא הולך שולל, הוא אלים, תוקפני. אינו מפחד מפניה. כופה עליה את חוקי המציאות. והיא מצדה אינה משלה אותו שהיא "אשה טובה", הוא כבר יודע שהיא חלשה, בוגדנית, ילדותית. שניהם מאשימים את בני זוגם בפחדנות, התכחשות ושטחיות. בפנטסיה שלהם, הגילוי ההדדי חייב להיתרגם לתשוקה מינית, כדי לפרוק את המטען בחיבור הנכון (והמדומיין) של מה שהוא הגבר ומה שהיא האשה.

לא סתם מתיקה קומנצ'יני את ההתרחשות ברומן לעולם כפרי, מיושן, שמרני, עולם שבו התקינות הפוליטית והפמיניזם הגס אינם דוחסים את האשה והגבר לתוך מכבש אחיד. בעולם כזה אפשר לעסוק בנחת בשאלות ראשוניות. מתוך נקודת מבט שהיא כולה נשית מבצעת קומנצ'יני היפוך שחושף את הצביעות שב"קבלה" המודרנית - עם הטיפול הפסיכיאטרי בדיכאון אחרי לידה, עם ייצורו של "הגבר החדש" - כל אלה לא יועילו למרינה אלא יגבירו את תחושת הזרות והמצוקה שלה. חרדת האמהות שוככת רק בעזרתן של נשים אחרות, בתוך קהילה תומכת. בפגישה עם דמויות של נשים כאלה, נשים חכמות ורגישות שהן גם אמהות כושלות, אלימות, חסרות אחריות, חסרות אונים, תלויות לחלוטין בבעליהן, מושהה מנגנון ההזדהות ונשמטים המונחים המתורבתים של "זוגיות", "נשיות" וכיו"ב, ומתאפשרת קריאה ביקורתית, קריאה המציעה בחינה רגישה, מורכבת ומעניינת הרבה יותר למושגים בסיסיים של אימהות, תשוקה, נשים וגברים. בזה כוחו של הספר.

האימהות מייצרת אצל מרינה, שעד עתה תלתה את קיומה בגברים, משבר זהות, כאשר מתברר לה שמישהו תלוי בה לחלוטין ועליה לתפקד ולדאוג לו כאם. היא אינה מסוגלת לעזוב את בנה לרגע, ואינה מזהה את עצמה בתוך הסימביוזה שנוצרה ביניהם. בהרים היא לומדת הפרדה - היא קוראת לילד שלה בשמו: "מרקו", ולא "הילד". ביאנקה וילדיה מאפשרים לה לשחרר אותו מאחיזתה ולהשתחרר בעצמה. לסמוך עליהם במבנה הנעים והמגונן של האכסנייה.

במקום הזה, עולמם של מנפרד ואחיו, הקרבה בין נשים לגברים מתאפשרת בפשטות רק כאשר האשה ממלאת עבור הגבר את התפקיד שמילאה עבורו האם - הבכור, אלברט, קושר אליו את אשתו כשהוא יונק משדיה אחרי לידת בנם הראשון, והצעיר שטפן מתחתן סוף-סוף עם האשה היחידה שנותרת בעיניו בלתי מושגת, כמו אמו שמעולם לא הכיר. ומנפרד, גיבור הרומן, הוא זה שמעולם לא הצליח להשלים עם לכתה של אמו, ולכן לעולם יישאר עם הפנטסיה בלבד. המפגש בין מנפרד ומרינה, הולדת הפנטסיה, משנה את חייהם ומאפשר להם לחיות בעולם ולתפקד בו. בתום החודש, שניהם שבים למשפחותיהם ומייצרים סביבה תפקודית ומוצלחת להפליא בשנים הבאות.

האם באמת אפשר לעזוב את בית ההורים ולהיות לבשר אחד, כפי שמצטטת קומנצ'יני בפתח הרומן מתוך ספר בראשית? אחיו של מנפרד, שינק משדיה של אשתו, מטיח בו כי אינו יכול להבין מהלך שכזה. והוא צודק. הוויתור על המאבק מוביל את מרינה ומנפרד לפשרה משעממת: "כל דבר שעשיתי מאז ומתמיד", אומרת מרינה, "לא רציתי לעשות באמת, אפילו לא את הילד... אהבתם של הגברים מעניינת אותי יותר מכל". ומנפרד אומר: "עכשיו אני יודע, החיים שכולנו חיים, שבחרנו בהם לאחר ששקלנו היטב, מעוררים גועל". השניים אמנם מתפקדים, אך רק הפנטסיה מעניקה טעם לחייהם. וזה אולי המסר המכביד ביותר של הרומן הזה, משום שלאורך הקריאה, שבה ונשאלת השאלה למה בעצם האנשים האלה מתייסרים כל כך ואינם מתמסרים לתשוקות שלהם. כמו בתום טיפול פסיכולוגי ארוך, מזכיר הרומן הזה כמה בלתי אפשרי, לא מציאותי, הוא השינוי.

Quando la Notte \ Cristina Comencini



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו