הוועד למען החייל

אמנון ז'קונט
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אמנון ז'קונט

ע. צופיה היא תולעת ספרים בלתי נלאית, העובדת בשב"ס. לא, לא שרות בתי הסוהר כי אם שרות בילוש ספרותי, סוכנות בלשים השייכת לה ומתמחה בפיענוח תעלומות-חיים באמצעות עלילותיהם של ספרים. מדי פעם מתייצבים במשרדה לקוחות שפנו לכל בלש, חוקר או פסיכולוג בעיר, אך העניין שמציק להם נשאר בלתי פתור. ע. מקשיבה להם, סורקת את מאגר הספרים הענק שבראשה ובמשרדה - וכמעט תמיד מספקת את התשובה.

יום א' השבוע היה סחוף רוחות ורווי גשם. ע. היתה צריכה להגיע לפגישה בחיפה, שם התבקשה לפתור תעלומה של הברחת סחורות בנמל. היא התיישבה ברכבת ועצמה את עיניה. אין כמו טלטוליו הקצובים של קרון המקומות השמורים כדי להרדים גברת לא צעירה. אי שם בין נתניה לחדרה, פלשו אל הקרון שני חיילים. הם הטילו את תרמיליהם במעבר, ישבו במושב המקביל לזה של ע. והניחו את רגליהם על המושב שממול. ע. פקחה עין אחת ובחנה את הנעליים המאובקות. העובדה שהריפוד במושב עליהן נחו היה מרופט ממילא, וכן סימפטיה בת שנים לצה"ל - מנעה בעדה מלהעיר לשניים. היא שילבה את ידיה וניסתה לשוב ולהירדם.

"אני אומר לך, אין לנו מה לעשות פה בארץ", אמר אחד מהם והשליך מעליו בתנועת תיעוב חינמון שחולק בתחנות. "הכל מושחת. אני, איך שאני גומר את הצבא - עף מכאן לאמריקה. ואם לסבא שלי היה שכל - הוא היה מגיע לשם במקום לנסוע לכאן ולהיות פקיד בקופת-חולים. באמריקה, עם הראש שלו, הוא היה נעשה מיליונר"."וואלה", אמר השני ו-ע. לא ידעה אם הוא מאשר בכך שדברי חברו נכונים בעיניו או אולי מביע התפעלות.

"שבוע שעבר קראתי ספר", המשיך הראשון, "משהו ממש מדליק. זה מתחיל בסיום של מלחמת העולם השנייה אחרי שהפצצה האטומית הוטלה על ברלין". "זה לא היה איפשהו ביפאן?" שאל החייל השני. "ברלין. ככה כתוב!" נזף בו חברו "אז המלחמה נגמרה וגם היהודים לא ניצחו במלחמת השחרור. זה דווקא לא נכון, אבל הסופר עשה כאילו. ואז אמריקה, נתנה ליהודים שטח אדמה באלסקה למשך 60 שנה. עכשיו שים לב: שלושה מיליון יהודים חיים שם, מדברים רק יידיש ויודעים שכשייגמרו ה-60 שנה - הם יצטרכו לעזוב". "לאן?" שאל החייל השני. "אף אחד לא יודע. אז בתוך כל הפחד הזה של היהודים, נמצאת גופה במלון, ובלש אחד, יהודי גם כן, צריך למצוא את הרוצח. אל תשאל מה שקורה בהמשך. הבלש נתקל בכל מיני נוכלים וגם חוטף מן הגרושה שלו, שעובדת במשטרה בדרגה גבוהה משלו". "ומה הסוף?"."לא יודע. היה כל כך מעניין שקראתי במסדר והסמל המניאק החרים לי". החייל האחר קימט את מצחו והרהר. אחרי רגע ארוך אמר: "וואלה". הרכבת נכנסה אל התחנה בחיפה. בדרכה החוצה, כשלה על תרמיליהם של החיילים שנחו במעבר. "גיברת, זהירות", אמר אחד מהם, "כמעט נפלת". ע. חייכה ואמרה: "וואלה!". כשירדה מן הקרון, חשה געגוע אל הספר שהחייל הזכיר, וייחלה לרגע שתגיע לתל אביב, תיכנס אל דירתה השקטה ותוריד אותו מעל המדף.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ