בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ראש עקום של נאווה סמל: סיפור אגדה חכם ומרובד

ספרה של סמל, על ילד שמוצא מחסה אצל שתי נשים בעיצומה של מלחמת העולם השנייה נוגע בפצע קולקטיבי של אובדן והקרבה, ובעברית שכולה עונג

2תגובות

ראש עקום

נאוה סמל. הוצאת זמורה-ביתן, 308 עמ', 89 שקלים

גילוי משמעות מול הריק הקיומי - זה מה שהציל את שפיותו של ויקטור פרנקל במחנות ההשמדה, ושימש אחר כך נושא מרכזי בלוגותרפיה האקזיסטנציאליסטית שלו ובכתביו הנודעים הרבים, ובראשם "האדם מחפש משמעות". לטענתו, מי שניחן בדמיון ומסוגל לחלום, לבדות סיפורים, ולמצוא תכלית ומטרה בחייו, יידע גם להתמודד עם טראומות ומצבי לחץ ביתר הצלחה. הנה כי כן, הדמיון המונע מכוח האמונה בעתיד הוא המחסה האולטימטיבי שלנו, וככל שאדם מרקיע גבוה יותר על כנפי רוחו היוצרת, כן יתעצם חוסנו בעתות של מצוקה ורשע.

אגדות, אם כן, הן מפלט וחבל הצלה. אבות אבותינו השכילו להבין זאת בדרכם האינטואיטיבית, טיפחו את המסורת הסיפורית והעבירו הלאה מדור לדור. חוט איתן של חומר ורוח, של הישרדות ומירוק, כורך יחדיו את כל המעשיות והאגדות הללו, אותו חוט קדום ששזור במורשת התרבות האנושית באופן כה מושלם ואורגני, ושבלעדיו אי אפשר לדון כלל בהתפתחות הציביליזציה.

עשו לנו לייק ותוכלו לקבל את מיטב ביקורות הספרים ישירות אליכם

הספר של נאוה סמל הוא סיפור אגדה חכם ומרובד, שחבל כמוס משתלשל ממרכזו. אהבה, מסירות, געגועים ורוח גבורה מחברים בין קצהו האחד לקצהו השני, וקורים של פחד נדבקים בו. תומאסו בן השש, בעליו של החבל, הגיח לעולם בחשכת הפאשיזם, זהותו וגורלו בגדר חידה, ועולם הדמיון הוא מקלטו הבלעדי. לפנינו אגדה על חבל וילד.

שנים רבות אחר כך, ב-1990, נכנס אלמוני עם כתב יד בלוי לבית חולים בתל-אביב, ומבקש מאחות צעירה שבתורנות הלילה לקרוא את הסיפור לחולה אחד השרוי בתרדמת. הטענה שהדבר עשוי לגרום לו להתעורר, אינה משכנעת את האחות. היא ניגשת אל מלאכת הקריאה בספקנות מסויגת ואי-רצון, ונסחפת אט-אט, בניגוד לרצונה, אל תוך לבת העלילה. הסיפור מגולל את קורותיו של תומאסו, שנלקח על ידי שתי נשים בעיצומה של מלחמת העולם השנייה מבית יתומים בטורינו לחווה במחוז פיימונטה שבצפון איטליה. האזור כולו נמצא תחת הכיבוש של הצבא הגרמני, וכל אחד מתושבי המקום אנוס להכריע על פי מצפונו או תועלתו: האם לשתף פעולה עם הכובש הרצחני או להצטרף אל המחתרת בסתר ולהסתכן בהוצאה להורג. מה אנחנו היינו עושים במקומם? "אילו היתה האחות חיה בזמנים ההם, היתה ללא ספק, נוהגת כמותם", אומרת המחברת.

דומניקה בעלת היד התותבת ובתה מדלנה, סופרנו אדמונית ויפהפייה, מעניקות אמנם מחסה ליתום, אבל משגיחות עליו בשבע עיניים, שמא ימיט עליהן אסון בסיפורים ובשקרים שהוא בודה. הנס דיטר, החייל הגרמני, תובע לעצמו את גופה של מדלנה ורוצה לזכות גם בלבה, ואילו תומאסו, שבורך בדמיון קודח, שונא את הגרמני ואת מה שהוא מייצג, וחש עד מהרה בנוכחות של ישות אלמונית בעליית הגג - נסיכה ענוגה ורבת חן שמסתתרת מפני מכשף מרושע. סטירת הלחי שתומאסו חוטף מדומניקה מבהירה לו שאסור לדבר, ולו ברמז, על הנסיכה. הבלים, דברי כזב, דמיונות שווא! מטיחים בו ומזכים אותו בכינוי הגנאי "ראש עקום". לגיבור הקטן אין את מי לשתף אפוא בסוד המופלא, למעט תחת שחור, החזיר שנשרך תמיד בעקבותיו, ואדוננו, כפי שתומאסו מכנה את ישו, הממוסמר בכנסייה לצלב, ונראה עקום ראש ובודד כמוהו. עכשיו מגיע תור החבל, שמושחל בתום זחילה מסוכנת על גגות רעפים, לתוך פיר הארובה. אל קצה החבל נכרכים מכתבים ותשורות קטנות שתומאסו שולח לנסיכתו הנערצת. והנה, מעשה כשפים, החבל מועלה פעם אחר פעם והמתנה נעלמת בעלטה. בשלב זה, "גם האחות נגועה כבר במחלת הדמיון". האגדה שהיא מקריאה ללא תכלית אמיתית וכמו לעצמה מתאכלסת בדמויות ואירועים, ומבין השורות עולה מציאות, שבה גורלותיהם של תומאסו, הנשים בחווה, החייל הנאצי, ובני הכפר בורגו סן דלמאצו אחוזים כולם אלה באלה בעבותות פחד, בלבול ואין אונים.

"זה קרה בארץ אחרת ובזמן אחר, אבל אין בכך שום הקלה מפני שזה יכול לקרות גם בזמן הזה ובארץ הזאת, בחילוף קל של שמות ומקומות", אומרת האחות בלבה, ודומה שאנו שומעים את קולה של המחברת, מתריע ובה בשעה נעצב מאוד.

הפרקים הקצרים של כתב היד וכותרותיהם יוצרים מחרוזת של פרוזה לירית חזקה ומעוררת מחשבות. הומניזם בסכנת הכחדה. מוסר מצורע. רפש התיעוב. כך מתגלגלות לעינינו תעלומות קורותיהם של תומאסו ונסיכתו הספונה בעליית הגג, כאותם קרונות חתומים על מסילת הברזל, צוברות תאוצה קטלנית בין פרצי התובנות של האחות לבין תיאורי ההווי של הפרובינציה האיטלקית, עד שניעורה בנו התחושה שנקלענו לאחת האגדות היותר אפלות של האחים גרים.

החלק השני של הספר, שהוא וידוי מרגש בגוף ראשון, חושף את תודעת היישות האלמונית המתענה, ומאיר באור חדש את סודותיהן ונפתולי יחסיהן של הדמויות שכבר פגשנו, ואלה שטרם הכרנו. חלקי הפאזל מוזזים למקומותיהם, אך התמונה אינה מובנת במלואה, כאילו הוחלט במודע לגרום לקוראים לשאול שאלות קשות ונוקבות, ולחפש להן תשובות משל עצמם. המחברת מסובבת את הכישור, טווה חוטים מעשה אמן, ושוזרת באמצעות נול הסופרים אגדה בתוך אגדה בתוך אגדה. שלוש האגדות שנארגות זו בזו - סיפור האגדה שבכתב היד, אגדת הנסיכה המכושפת שתומאסו בורא, ולבסוף האגדה האופראית שנרקמת בחשאי בעליית הגג - קשורות זו לזו בחוטים האלמותיים של הזיכרון, שמוסיף להבהב גם אחרי שהגיבורים כבר אינם.

נאוה סמל נוגעת בפצע קולקטיבי של אובדן והקרבה, ובעברית שכולה עונג מוסיפה נדבך חשוב ליצירתה. "ראש עקום" מהדהד בלב כסיפור מיוחד שנע בין ייאוש לחמלה, ועל אף היעדר הנחמה, הוא נוטע בנו הרגשה של המשכיות.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו