בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הפיראטים של מייקל קרייטון: נוסטלגי ולא סוחף

כתב היד שהתגלה אחרי מותו של מייקל קרייטון מעורר את ההיקסמות המוכרת מסיפורי שודדי הים, אבל לא מספק חווית קריאה יוצאת מגדר הרגיל

3תגובות

הפיראטים

מייקל קרייטון. תירגמו מאנגלית: רותי ונועם אור. הוצאת ספרית מעריב, 327 עמ', 94 שקלים

התרגשות רבה מילאה את לבי כשפתחתי את "הפיראטים" של מייקל קרייטון. התרגשות שמקורה בשילוב של נושא שמשך את לבי מאז הילדות וספר שהוא פרי עטו של מי שנחשב לכותב מחונן, ולבטח אחד הכותבים הידועים של זמננו.

קרייטון נגע אצלי בנקודה של זיכרון נלהב. בילדותי קראתי שוב ושוב (ושוב) את "אי המטמון" בתרגומו של אוריאל אופק (כתר, 1974, ובהוצאה מחודשת השנה). הספר, שיצא כחלק מסדרת "ספרי כתרי", שבה את הלב ואת הדמיון. היה בו כל מה שילד צריך: נער צעיר ומלא תושייה שיחד עם אמו שם את ידו על מפה מסתורית, אוצר אגדי שנחבא על אי בודד ומרוחק, מרדפים מסמרי שיער, תהפוכות עלילתיות ושודד ים אחד, חכם ומלא קסם עם תוכי על כתפו - לונג ג'ון סילבר.

לא הייתי היחיד שג'ון סילבר הארוך עורר בו התרגשות עצומה. נדמה לעתים שכל שודדי הים שאנחנו מכירים נגועים בהווייתו ודמותו של הפיראט בעל הרגל האחת והתוכי. הוא מהלך קסם עלינו ועל התרבות הפופולרית - ויעיד הקפטן ג'ק ספארו (אותו מגלם ג'וני דפ בסדרת סרטי שודדי הקריביים). לא פלא אם כן שגם על מחשבו של מייקל קרייטון, המבריק בדרך כלל, התגלה כתב יד שעוסק בעולמם ובחייהם של פיראטים בריטים מהמאה ה-17.

כתב היד של "הפיראטים" התגלה אחרי מותו של קרייטון, עובדה שבוודאי תרמה ליחסי הציבור של הספר. במרכזו עומד צ'ארלס האנטר, שדמותו הבדיונית נסמכת לפחות חלקית על דמותו האמיתית של הפיראט הנרי מורגן. כמו מורגן, גם האנטר פועל וחי באזור האיים הקריביים. כמו בן דמותו ההיסטורי, גם האנטר עוסק רוב הזמן בתקיפת אוניות וספינות מסחר ספרדיות.

הסכסוך בין הכתר האנגלי לבין הספרדי הוא נקודת הפתיחה של קרייטון. האנטר הוא בעל אונייה פרטית שיש לו אישור להשתלטות על אוניות מסחר של האויב. הוא מקבל את הסכמת המושל האנגלי בג'מייקה לתקיפת מבצר ספרדי ובו אוצר עצום, בתנאי שיפריש 10% לקופת המושל ולקופת מלך אנגליה. סביבו מתאספים פיראטים נוספים שלכל אחד מהם תפקיד מוגדר (הצופה, הגברתן, המומחה לחומרי נפץ והנווט), ויחד הם יוצאים להרפתקה.

מי שמכיר את "אי המטמון" או את "אי האלמוגים", מי שראה בילדותו או נערותו את הסדרה "המבריח" בכיכובו של אוליבר טוביאס - צפוי למצוא עצמו במקום מוכר היטב. במלים אחרות, מבחינה עלילתית אין ב"הפיראטים" שום חידוש ראוי לציון. בדומה לספרים אחרים של קרייטון, כמו "זרע אנדרומדה" (מעריב, 1994), "שמש עולה" (מעריב, 1992) או "האדם האלקטרוני" (בוסתן, 1974), גם כאן אפשר לשרטט מתחילת הספר את עלילתו באופן כללי (גם אם יש כמה הפתעות בהמשך). אבל בניגוד אליהם, במקרה הזה קרייטון שב אל תקופה שבה השליטה בים מתרחשת בד בבד עם ההתפשטות האימפריאלית והקולוניאלית של מעצמות אירופה.

המאבק בין אנגליה לבין ספרד, שמלווה בקריצות ופעילויות חצי-חוקיות, מביא את קרייטון להציג את צ'ארלס האנטר כאותו גיבור שפריעת החוק רק מוסיפה חן לפעולותיו. והאנטר הוא לא היחיד. הוא חובר אל מושל האי שזקוק גם הוא להכנסה, ולחבריו המלחים שעבורם אוצרות אגדיים הם לחם חוק ומניע טוב מספיק ליציאה אל הים הפתוח ולסכנת מוות.

"האם אוכל להזכירך שבעידן זה של שלום בין ארצנו לבין ספרד, כריתת עצים היא התגרות שמוטב להימנע ממנה?" שואל נציג המלך את מושל האי כשזה מעניק להאנטר אישור לצאת לים. המושל לא מתבלבל ועונה: "בהחלט תוכל להזכיר לי, אבל אני קובע שאינך צודק. ספרד תובעת בעלות על שטחים רבים באזור הזה אלא שהם אינם מיושבים... בהיעדר הוכחות כאלה לריבונות, אני קובע כי כריתת עצים היא מעשה שאי אפשר להתנגד לו". האנטר, כזרועו הארוכה של הממשל, אכן עושה שימוש באישור זה כדי להפליג ולתקוף את הספרדים בדרכו אל האוצר. הוא יסכן את חייו ואת חיי הצוות כדי להשיג את הכסף שחלקו יוקדש לאחר מכן להמשך מלחמות השליטה בימים וביבשות.

קרייטון אמנם נוגע שוב ושוב במאבק המעצמות על השליטה במרחב הימי והיבשתי של האיים הקריביים, אבל הוא משאיר את הנושא לא מטופל. האנטר ואויבו המר קזאלה הספרדי הם לא יותר מאיורים שטחיים של דמויות הגיבור והאיש הרע שמופיעות כמעט בכל מותחן. קזאלה האכזרי פונה אל האנטר במפגש הראשון ביניהם ואומר לו באדישות אופיינית לאיש הרע: "קודם נהגנו לשלוח את הפיראטים לסוויליה, שם יכלה האינקוויזיציה לעודד אותך להתחרט על חטאיך ועל הכפירה שלך באותה נשימה. אבל זה כל כך משעמם. עכשיו אנחנו שולחים רק את הראשים וחוסכים מקום כדי להטעין מוצרים רווחיים יותר".

הצגתו של הספרדי כמעין פרא ברברי מפותח מצדיקה, אולי שלא במודע, את המשך שליטתה של התרבות האנגלית וממשיכת דרכה, האמריקאית, על פני תבל. על אף שקזאלה הוא מפקדה של אוניית מסחר והאנטר הוא הפיראט פורע החוק, קרייטון נוטה בבירור לצדו של האחרון. כמו עם לונג ג'ון סילבר, גם כאן דמותו של הפיראט מושפעת כולה מהקסם שהוא משרה על הסביבה, קסם שאולי גם קרייטון נכבש בו.

הצגת הספרדי כדמות רעה מתירה לקרייטון לחולל עוד מעשה - להשוות את מעשיו למעשיהם של התושבים הילידיים של ג'מייקה והסביבה, אלה שנותרים חסרי קול ופנים לאורך הספר. "הפיראטים" מציג את הילידים באופן השטחי ביותר - כמשרתים צייתנים וחייכניים או כפראים קניבלים, כל זאת בזמן שהאנטר וצוותו משמשים כאמור כזרועו הארוכה של השלטון הבריטי האכזרי באותם המקומות. העובדה שאלו עבדים או מקומיים שנאבקו על מקומותיהם כנגד השלטון האימפריאלי לא מצליחה לערער את העלילה ולא מציבה אתגר של ממש להאנטר, שגם סכנות מוות לא יכולות לו.

אלה אינן הסיבות שבעטיין ספרו של קרייטון יכול להיחשב לספר הרפתקאות סביר ולא הרבה יותר מזה. גם אם האמירות הערכיות אינן משמעותיות בעלילה שכזו, המלים הכתובות לא מצליחות ליצור סחף של ממש. יש ב"הפיראטים" את אותה היקסמות מוכרת, רצון לשוב אל תקופה שבה שודדי הים לא היו פיראטים אלא גיבורים שלוחי רסן, תקופה שבה פיראטים לא היו אנשים עניים שהפכו את סירות הדייג שלהם לכלי תקיפה בלית ברירה.

אבל האפשרות המסעירה והגרעין הקצבי שבכל זאת קיימים בספר לא גורמים לנשימה להעתק. ישנן בספר כמה נקודות שבהן נראה שקרייטון גלש אל המדע הבדיוני, למרות שהוא מתיימר להישאר צמוד לקרקע המציאות. כמו בסדרת סרטי "שודדי הקריביים", גם כאן הסכנות שבים אינן מעשי ידי אדם בלבד. אבל בניגוד לסרטים שבהם העין נשבית בפעלולי המצלמה, כאן אפשרות קיומן של מפלצות הים לא נוגעת בהתרגשות, מפגש החרבות לא מצית ניצוץ של התלהבות, ושנינויותיו של הקפטן המהולל לא מעוררות הזדהות מלאת שמחה ילדותית. "הפיראטים" אולי טומן בחובו את אותו גל נוסטלגיה שבלעדיו כל סיפור הרפתקאות מסוג זה לא עובד, אבל הוא לא מצליח להפוך אותו לחוויית קריאה יוצאת מגדר הרגיל.

Pirate Latitudes \ Michael Crichton



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו