בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ג'ייקוב ניוברי: חילוני עולה רגל

ניוברי בן ה-28, "אתאיסט די נחוש" בימים אלו, מתגורר בירושלים מאז ספטמבר האחרון. גם פרסום הסיפור הקצר "קיץ" פרי עטו בכתב העת גרנטה לא מרגש אותו

תגובות

רבבות אמריקאים נוצרים נוהרים מדי שנה לבירתה עתירת ההיסטוריה של ישראל. אבל ג'ייקוב ניוברי, שגדל בבית דתי באפטיסטי בעיירה קטנה במיסיסיפי, עושה סוג אחר לחלוטין של עלייה לרגל.

ניוברי בן ה-28, "אתאיסט די נחוש" בימים אלו, מתגורר בירושלים מאז ספטמבר האחרון ומתעד את חוויותיהם של אנשים עם רקע דתי דומה לשלו שהגיעו לישראל במטרה לעבור מסע רוחני כלשהו. ניוברי הוא אחד משני זוכי מלגת פולברייט. את שנת הלימודים האקדמית הוא מעביר בתוכנית לתואר שני בכתיבה יוצרת באנגלית באוניברסיטת בר אילן. ניוברי מתמקד בטקסטים הקשורים לדימויים הנוצריים של ישראל וטוען ש"הזרם העמוק התת-קרקעי של געגועים לארץ ישראל וירושלים הוא ממש חיוני לדימוי ולנראטיב הפרוטסטנטי האמריקאי". זו, לדעתו, גם הסיבה בעטיה ישראל משחקת תפקיד משמעותי בדיון הפוליטי האמריקאי העכשווי.

לפני כשש שנים ביקר ניוברי לראשונה בישראל. הוא היה בן 21 והביקור היה לו, לדבריו, לחוויה מעצבת. ניוברי הגיע לארץ בדיוק לאחר שיצא לראשונה מהארון ובמקביל חלומו להיות פסנתרן מקצועי התנפץ לרסיסים. "הרגשתי צורך ללכת למקום שיעניק לי מרפא ומאיזושהי סיבה ירושלים היתה המקום הזה בדיוק".

שנים לאחר מכן, כשנרשם לתוכנית פולברייט כמועמד לדוקטורט באוניברסיטת פלורידה, התחושה נותרה כך גם הרעיון של מעבר לירושלים, "ככל שחשבתי על זה, פשוט נראה לי הגיוני יותר ויותר".

מליסה מכלר

החיים בירושלים הוכיחו את עצמם כ"עלייה חילונית לרגל" אל עברו. הוא אומר שהכתיבה שלו - בעיקר שירה ומאמרים - היא דרכו לעצב רגשות חסרי צורה, להעביר אותם ל"פריזמה שתאפשר לי לפגוש את העולם". עיקר עבודתו של ניוברי מתמקדת בנוף הירושלמי, לפי המסורת המוכרת של המבקרים בעיר הקודש. חלק משמעותי בתהליך היה לקרוא שירה ישראלית ופלסטינית מאת יהודה עמיחי ומחמוד דרוויש, וחלק משמעותי אחר היוו ביקורים סדירים בגדה המערבית. אלו החוויות שעזרו לו לחשוב על "החרדה של הפריבילגיה המערבית".

רבים מבני גילו של ניוברי באוניברסיטת בר אילן הם יהודים שדתם, לדבריו, "מרכזית לכתיבתם". כמי שאינו יהודי, ניוברי אינו בטוח אם החשיפה הזו תשפיע על עבודתו. "ואם כן, זה בוודאי בדרכים שאיני מודע אליהן", הוא אומר.

התחושה הזאת של "חוסר יציבות" היא למעשה חלק מהסיבה שניוברי הגיע לישראל מלכתחילה. הוא מסביר שהתרבות הישראלית בעבורו היא "זרה בדרכים מסוימות" ועדיין מוכרת בדרכים אחרות. למשל, סגירת עסקים לקראת כניסת השבת היא עקרון שהוא מעריץ, אבל ללימודים בימי חג המולד הוא נאלץ ללמוד להסתגל. למרות שהוא מבין את הצורך בנהלי בטחון, הוא מוצא אותם מנכרים.

ניוברי מציין כי כגבר הומוסקסואל, הוא מרגיש שישראל לרוב מסבירה לו פנים למרות שבירושלים שיערו השחור הארוך היה מושא לבהיות בפה פעור. "יש כל כך הרבה אנשים שפגשתי שזה לא רלוונטי להם שאני הומו", הוא אומר. "ידעתי שישראל היא מקום שאני יכול להיות בו הומוסקסואל מוצהר, ויהיה בסדר, וזו היתה פחות או יותר הארץ היחידה אליה רציתי לבוא במזרח התיכון, בטח בכדי לחיות בה".

עבודתו של ניוברי מקבלת בימים אלו תשומת לב משמעותית. סיפור קצר שכתב בשם "קיץ" מופיע בגיליון האחרון של "גרנטה", בו פורסמו סופרים רבים בעלי שם. עם זאת, נראה שניוברי עצמו אינו מתרגש מההצלחה ומתייחס לעצמו ביובש כ"בסך הכל פסנתרן כושל שמנסה לכתוב".

"פגשתי את ג'יי שני קיצים אחרי קתרינה, שנתיים לאחר שההורים שלי נפרדו, שנתיים אחרי שיצאתי מהארון. זה היה יוני במיסיסיפי. הדקלים צנחו מהחום כבר בשעות הבוקר המאוחרות, העלים החומים רעדו בבריזה החלשה מהים. אם עמדת על החוף, יכולת לראות את איי המעבר דרך האובך במרחק, כתמים קטנים בים הריק", כותב ניוברי בפתיחה ל"קיץ".

ניוברי יקריא מ"קיץ", אשר עוסק בשלושה קיצים עם ארבעה חברים הומוסקסואלים במיסיסיפי, בהשקה של "גרנטה" בתל אביב מחר.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו