בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"העדינות" של דויד פואנקינוס: ספר טיסה במסווה

כמו צפייה בריאליטי שמתחזה לדוקומנטרי - הספר המצליח שמתאר סיפור אהבה בנאלי מתחפש לז'אנר עליון אך למעשה נועד לבדר ולהעביר את הזמן

4תגובות

העדינות

דויד פואנקינוס. תירגמה מצרפתית: לי עברון-ועקנין. הוצאת כתר, 176 עמ', 89 שקלים

"העדינות" הוא ספר מצליח. מאוד. גם בארץ וגם בחו"ל. דויד פואנקינוס, סופר צרפתי צעיר, כתב רומן שתורגם לעשרות שפות, מכר מאות אלפי עותקים בצרפת בלבד - ועם הצלחה שכזו קשה להתווכח. בצרפתית קיים ביטוי בנוגע לאוכל סתמי, עליו נאמר שהוא "נאכל גם ללא רעב". ממש כמו ספר זה, שנקרא בשקיקה ומשאיר אחריו תחושה של תיאבון שסופק על ידי קרמבו לא מזין.

עלילתו של הספר פשוטה ואין בכך כל פסול - בחור צעיר מפלרטט עם בחורה ברחוב, זה מתחיל בכוס קפה (היא שותה מיץ פירות לא מחייב) - ונגמר בחתונה (יש גם פתיתי שלג פריסאיים, אל דאגה). זוהי אהבה ממבט ראשון ללא פגמים, אבל משהו חייב לחבל באידילה, אחרת לא יוולד כאן רומן. "ובכן כן, אושר כזה עשוי היה להפחיד", נרמז בתחילת הספר לבאות. הבעל הצעיר (שמו פרנסואה, אלא מה) יוצא לריצת בוקר ואבוי: הוא נדרס. האלמנה (נטלי, כמו בשאנסון המפורסם של ז'ילבר בקו, מזכיר המחבר, שמודע לגמרי לקלישאות מהן הוא ניזון ושמזינות כנראה גם את קוראיו) משקיעה עצמה בעבודה. היא מאוד מצליחה ונהפכת ל"בוסית" קשוחה. מעליה - בוס נשוי ותאוותן, אך נטלי אינה מתפתה. היא לא פנויה לקשר, כך זה נראה. עד שמגיע מרקוס-הצעיר מאופסלה. הוא אמנם שוודי, אך אינו נאה למראה - ובידו "תיק 114". הוא זוכה בנשיקה. כך סתם, כמו הטרדה מינית של מזכירה, מצמידה נטלי את שפתיה לשפתיו של הבחור האחרון במשרד שמישהו היה מדמיין שתימשך דווקא אליו.

נקודת הפתיחה מעניינת ויכולה היתה להזין סיפור אהבה מן הסוג המודרני, שבו עמדת הכוח היא בידי האשה והגבר הזוטר הוא המחוזר. אך פואנקינוס בוחר להתעלם מהרובד המעניין הזה וממשיך בתיאור יחסיהם שמתפתחים כמעט ללא כל מכשול בדרך וללא תהפוכות בעלילה. הבוס המאוהב, שמתואר מלכתחילה באופן נלעג, מנסה לסלק את מרקוס מן הדרך על ידי הרחקתו מפאריס חזרה לשוודיה הקרירה, מעשה דוד באוריה החיתי. אך הדבר אינו עולה בידו. נטלי מתעמתת אתו ואינה מקבלת את רוע הגזרה. מרקוס נשאר לידה במשרד. סיפור האהבה בין היפהפייה ליחפן מתפתח והקוראים נסחפים ברגשות אהדה ותקווה שהשניים יתגברו על כל מכשול.

את הבנאליות הזאת מפר פואנקינוס בציטוטים והפניות ומיני נתונים המשהים את התקדמות העלילה ומחניפים לקוראים שמרגישים כי הם נוטלים חלק בספרה האינטלקטואלית של הרומנים הצרפתיים הגדולים. כבר בהתחלה הוא מזכיר את הרומן המפורסם בין היפהפייה (הגויה) ליהודי השחרחר ב"נאווה לאדון" של אלבר כהן, ובהמשך, עוד רמזים עבים לסיפורי אהבה דרך ציטוטים מייגעים של שיר מתוך סרטו של טריפו "האהבה במנוסה". אך 117 הפסקאות הקצרצרות מהן מורכב הספרון הזה אינן מורכבות רק מאסוציאציות מובנות לקלישאות תרבותיות. יש גם פסקאות תמוהות שהן מין צלילה מוזרה לתת-מודע. לאחר פסקה 67, למשל, המוקדשת לרינונים על הרומן המתפתח במשרד, מגיעה פסקה 68, שבה מתוארות שלוש שמועות על השחקן ביורן אנדסן, שגילם את דמותו של טאדז'ו ב"מוות בוונציה" של ויסקונטי ("כביכול הרג שחקן הומו בניו יורק, כביכול מת בהתרסקות מטוס במקסיקו, כביכול אכל רק סלט ירוק"). מה הקשר לנטלי ולמרקוס? אולי העובדה הקלושה שבשני המקרים מדובר בגברים בני הלאום השוודי, או שמדובר בסופר שידו קלה מדי על המקלדת.

בפסקה 69 חוזר המספר למאמצי החיזור התמוהים של הבוסית היפהפייה (אנחת רווחה אצל הקוראים, חזרנו לסיפור האהבה ללא רעש רקע של תלמיד שקדן שרוצה להתפאר בכל אשר קרא): "נטלי לא ידעה מה לעשות. האם עליה לנשק אותו, להרביץ לו, לפטר אותו, להתעלם ממנו, להשפיל אותו, להתחנן לפניו? לבסוף סובבה את ידית הדלת ויצאה".

לכל אורך הרומנון צפו בי זיכרונות מקריאה ב"סיפור אהבה" האלמותי של אריך סגל, שהיה הצלחה מטאורית בתחילת שנות ה-70. גם שם, כמו פה, ניכר כי הנראטיב נשען על מכאניקה פשוטה של סיפור רומיאו ויוליה. אך שלא כמו במודל הקיטש האמריקאי האולטימטיבי, שם היו לפחות כוחות כבדי משקל שיצרו אירועים דרמטיים שמנעו מן האוהבים לממש את אהבתם הבורגנית ולהתחתן - כאן אין זכר לדרמה. הוא (ריאן אוניל) היה בן למשפחה פרוטסטנטית אמידה, והיא (אלי מקגרו) קתולית בת למשפחת מהגרים ענייה. לו לפחות היה בוחר פואנקינוס להפיל את השיק הצרפתי של נטלי בזרועותיו של איזה מהגר ערבי או אפריקאי. אך ב"העדינות" אין ממד חתרני. מרקוס אמנם מכוער, אך הוא עדיין שוודי. תחי אירופה הלבנה!

וכמו שמזכירה פסקה 85 - אין לקחת את הספר הזה יותר מדי ברצינות, הוא לא נכתב בעדינות, אלא ביד גסה: "מספר חבילות הקריספולס שנמכרו ב-2002 22.5 מיליון". מתברר שהומור שכזה עובד. יעידו על כך מאות אלפי (מיליוני?) קוראים. עם הצלחה לא מתווכחים. כמו צפייה בריאליטי שמתחזה לדוקומנטרי - ספר זה מתחפש לז'אנר עליון אך למעשה הוא נועד לבדר ולהעביר את הזמן. מומלץ כספר טיסה. אם לא לפאריס, אז לפחות לאילת.

\ La Delicatesse David Foenkinos



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו