בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"סוסית" של לאה איני: עלתה על הסוס

נדמה ששום דבר לא היה יכול להכין את קוראי הספרות העברית לרומן החדש של לאה איני. זהו קוקטייל תזזיתי שאינו חדל להפתיע לרגע

8תגובות

לאה איני משתייכת לקבוצה קטנה ומרשימה של סופרות ללא חת, שבוחרות שלא לציית לנורמות מקובלות של כתיבה ספרותית. הן עושות מה שבא להן, ולא מטרידות את עצמן בשאלה למה מצפה ציבור הקוראים. בדומה לסופרות כמו אורלי קסטל-בלום או מרית בן-ישראל, המאפיין העיקרי של איני הוא אותו חופש מבורך מכל סמכות חיצונית שעשויה להכתיב את הפעילות היצירתית, להגדירה ולהגבילה. ובאמת, נדמה ששום דבר לא היה יכול להכין את קוראי הספרות העברית לרומן החדש שלה, "סוסית", שום דבר מלבד ספריה שלה עצמה, כמובן. אלא שגם בעניין זה היא מצליחה להפתיע.

ספרה האחרון של לאה איני, "ורד הלבנון" (כנרת, זמורה-ביתן, 2009), היה הרומן הגדול שסימן אותה כסופרת מרכזית וחשובה, לא עוד בשוליים הרחבים אלא בשדרה המרכזית ביותר. אם היה מי שחשב שאחריו תפסיק איני לשחק משחקים ותתמצב אחת ולתמיד במשבצת של הסופרת המכובדת והרצינית, בא הספר החדש ומעמיד דברים על דיוקם. "ורד הלבנון" היה סיפור חניכה אוטוביוגרפי כבד ראש ומכביד על הלב, חם-מר וביקורתי מאוד, שלא היסס לעסוק בחומרי הנפץ של היחיד, המשפחה והחברה הישראלית בכלל. "סוסית", לעומתו, מגיש את עצמו לקוראים כמהתלה דמיונית חיננית, הרחוקה במבט ראשון מרחק עצום מן המרחב הנפשי שנפרש ברומן הקודם. איני שבה כאן אל הסגנון הפראי והפרוע שאפיין אותה בספרים קודמים יותר, כמו "אשתורת" (כנרת, זמורה-ביתן, 1999) ו"ענק, מלכה ואמן המשחקים" (הקיבוץ המאוחד, 2004).

עשו לנו לייק ותוכלו לקבל את מיטב ביקורות הספרים ישירות אליכם

לחצו לקריאת הפרק הראשון של "סוסית">>>

"אני סוסית. יש לומר את זה כבר בהתחלה. אמנם, זהו פרט לא מאוד חשוב בחיי; לא אחרי שכבר למדתי לקבל את עצמי כפי שאני. בת שלושים ושבע, גבוהה ומוצקה, בעלת פנים חציליות, שיניים קדמיות בולטות, נחיריים פחוסים במקצת, ועיני ערמון גדולות וגליות-ריסים". כך נפתח הספר. כשסאשה זית, רווקה סוסית שהתגלגלה אל עיירה טקסאנית וחיה בה שבע שנים, בתוך אחוזה פטריארכלית שכמו נתלשה מסרטים תקופתיים על עיירות הדרום האמריקאיות, מקבלת מכתב המבשר לה שירשה מסבתה נחלה במושב מיישובי גדרות. אותה התעשרות פתאומית מחזירה אותה ארצה ומפגישה אותה עם שורה ארוכה של דמויות ססגוניות, שכל אחת מהן מאופיינת בהומור ובחדות במוזרות הייחודית לה.

אותה יכולת של סאשה "לקבל את עצמה כפי שהיא", כפי שהיא מעידה בשורות הפתיחה, היא גם המפתח להבנת כוח המשיכה שלה על שאר הדמויות ברומן, שאינן חדלות לשחר לפתחה, וגם, כמדומה, הרעיון העיקרי שהספר סובב סביבו. בכך הספר הוא בן ברית מפתיע ל"ורד הלבנון", כמו גם מבחינות אחרות (כמו, למשל, חשיבותה של דמות הסבתא, והפיצוי שהיא עשויה להעניק על מחדליו הקשים של דור ההורים). מרבית הדמויות לומדות לאורך הספר שיעור חשוב בעניין הקבלה העצמית וההכרה בחולשות ובמאוויים סמויים, ובכלל זה גם סאשה עצמה. שיעור חשוב שלקח בצדו, הנוגע למוסר אישי וחברתי וליחסים עם הסביבה הפיסית והאנושית כאחד.

לאה איני נהנית למזוג ולערבל זה לתוך זה מדיומים ונוסחים שונים. אפשר למצוא בספר הזה לא מעט סממנים של ספרות פנטסיה, מדע בדיוני, ספרות נוער, מיתולוגיה, תנ"ך, ניו-אייג', סרטי הרפתקאות, מערבונים, קלאסיקות הוליוודיות וגם קצת דייוויד לינץ'. הכל נבלל יחד למזיגה צבעונית ומלאת שובבות. זהו קוקטייל תזזיתי שאינו חדל להפתיע לרגע, וכך נהפכת הפעולה הפשוטה של הדפדוף למשחק שחוקיו עשויים להשתנות בכל רגע ורגע.

בתוך אותו משחק עתיר תהפוכות, העלילה מתקדמת על פי נוסחה יציבה ובהתאם לכלליו הידועים של הרומן הרומנטי: הגיבורה, יורשת עשירה, פוגשת בזר מסתורי ורב קסם שמושך אותה משיכה מגנטית ובדיוק משום כך גם מרגיז אותה מעט בחוכמתו, בידענותו ובשלוותו. לאחר משחק-מינים ממושך, שבסופו הגיבורה מהינה לבסוף להיעתר לאהבתו ולרכותו של המאהב המושלם, והוא עצמו לומד ממנה להודות בחולשותיו, הם רוכבים יחד, חבוקים, לעבר השקיעה. כל זה היה נשמע פשוט אלמלא כמה פרטים שמערערים מעט את התמונה, כמו למשל שאותו גבר זר ומסתורי הוא בעצם סוס.

הספרייה הלאומית של קווינסלנד

המחברת מצליחה ליצור את התחושה שהכתיבה שופעת ממנה בקלילות ובזרימה נטולת עכבות, כייפית וספונטנית, לא מוקפדת כל כך. זו כתיבה שכופרת במבנים העלילתיים ההדוקים שהציע אריסטו, ובריאליזם הפסיכולוגי החביב כל כך על קהל הקוראים ועל הסופרים המרכזיים ביותר של הספרות העברית. היא מתירה לעצמה רעיונות פתאומיים ואקראיים, גידולי פרא שנדמה שנבראו ברגע. כהיעדר הגבולות המבניים כך גם היעדר הגבולות המרחביים, והעלילה מדלגת בין ערבות טקסס לבין יישובי עשרת, מרחיקה עד הונג קונג החופשית, הפאבים של סקוטלנד וארמונות המלוכה בכוויית. הקפיצות הפראיות הללו מתאימות לאופיה ה"סוסי" של העלילה, ומקנות לה אופי מערכוני ואפיזודיאלי, בלתי סיבתי ולא הדוק. דמויות מוזרות וגרוטסקיות צצות ונעלמות כלעומת שבאו, בלי שיתבהר איזה מין רישום היו אמורות להותיר בעלילה. דמות שעל פני חצי מן הספר נשמרה כסוד כמוס, מסתובבת בגאון בחציו השני. אפשר לראות באלה נקודות חולשה מצד המבנה העלילתי, ואפשר, לחלופין, לקבל אותן כחלק מן השפה הסגנונית הייחודית לאיני.

והנה חידה: פוזל, צולע, מגמגם וכוכבנית פורנו נפגשים באורווה. מה יצא? רומן של לאה איני. בין השאר יופיעו גם קנטאור שגולש באייפד ומאזין לדבוז'אק, פועל סיני שהפך למנהל בנק, כומר אצטקי, זוג תאומים שבורי לב וגם תאומים סיאמיים מתאילנד בהופעת אורח (קוראיה המסורים של איני יזכרו אותם מספרה "אשתורת"). כמעט כל הדמויות מסומנות בסממן חריג כלשהו - גיבנות, גמדות, לבקנות וכו'. כל אלה מאירים את סוסיותה של הגיבורה באור מחמיא יותר, ומספקים לה סביבה שבה היא יכולה לפרוח. העומס המוגזם של קרקס החריגים הזה מכוון בפירוש. כשמוסיפים לו את לשונה האינטנסיבית של איני, השולטת שליטה ללא מצרים בכל הרבדים והמשלבים של העברית על ניביה השונים, ואת התחביר הגדוש והמתפתל - כל זה עשוי גם לייגע מעט, ולעתים נראה שיש משהו כפייתי בצורך של איני להבריק ולבדח בכל פסקה ופסקה.

על אף הברק וההיתוליות אין לטעות: זהו לא רק שעשוע לשעות הפנאי. הטון השובבי המשוך על פני הספר כולו והמערך המשחקי שבונה איני לא מבטלים את הסוגיות הרציניות שהיא מעלה: בראש ובראשונה, כך נראה, השתלטותם של התנאים המסחריים על כל תחומי החיים, השתלטות הניכרת ביחסן של הדמויות אל הנוף המקיף אותן, אל המזון שהן אוכלות, אל המין (שמופיע בספר בעיקר בצורתו התעשייתית), בקשרים עם הזולת וביחסיהן אל רגשותיהן שלהן עצמן. דרכן של הסוגיות האלה להופיע בספר באופן נסיבתי, כמעט אגבי, ובעיקר הומוריסטי. אבל את ההומור של לאה איני יש לראות כדרכה המעודנת, בתוך כל הפראיות הפרועה והססגונית, להפעיל את הקוראים, להביא אותם לחשוב, לשם שינוי, בעצמם, ולא להלעיט מסרים בכפית.

סוסית - לאה איני. הוצאת כנרת, זמורה-ביתן, 232 עמ', 89 שקלים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו