בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כבשה בשולי התופת

על "צעדת פרך", קובץ שיריו החדש של מיקלוש ראדנוטי ועל הפואמה הידועה של גתה "הרמן ודורותיאה", הרואה כעת אור בעברית

תגובות

שיריו האחרונים של המשורר ההונגרי היהודי מיקלוש ראדנוטי נמצאו בקבר אחים, בפנקס מעלה טחב, בכיס המעיל שלבש כשהושלך לבור. הוא נורה, לצד כ-60 אסירים נוספים, על ידי משתפי פעולה עם הכובש הנאצי, לאחר חודשים ארוכים ב"שירות העבודה", גרסה מקומית של מחנות הריכוז. השורות האחרונות, המצמררות, שכתב, מלמדות שהכיר בגורלו המתקרב: "צנחתי לצדו, גופו נהפך/ מתוח כמיתר פוקע./ ירי בעורף - זה גם סופך, אם כן./ שכב במנוחה - כעת פרי מוות/ תניב הסבלנות".

שורות אלה חותמות את "צעדת פרך", קובץ שיריו החדש של ראדנוטי, בתרגומו של המשורר איתמר יעוז-קסט. טבעי לחתום בהן את הספר. מפתיע יותר, ומרגש לא פחות, לגלות כמה ליריות מצא ראדנוטי בשולי התופת. "כאן עוד רועת הצאן על מי אגם פוסעת/ ומסלסלת גל בגל// עוד עננים גומע, ברוכנו על מים/ עדר כבשים מתולתל", כתב בפנקסו במחנה העבודה, או בצעדת המוות שהלך בה, ב-6 באוקטובר 1944. שבועיים לאחר מכן נורה, בן 35 במותו.

בפתח הפנקס פנה ראדנוטי למוצא הפוטנציאלי בבקשה שיעביר את שיריו אלה לידיד איש ספר בבודפשט. ראדנוטי כבר היה אז משורר ידוע בהונגריה. עד היום שמור לו בארצו מקום של כבוד. אמנם שירי קבר האחים קיבעו שם את דמותו כמשורר מרכזי של תקופת השואה, אבל שירתו אינה מתחילה בזאת. ראדנוטי נולד לתוך טרגדיה אישית משלו. אמו ואחיו התאום מתו בלידתו (ואביו כשהיה בן 12). משיריו המוקדמים התמודד עם שאלות של אשמה ושרירותיות וגורל. ברבים מהם גם ניסה, ולעתים אף הצליח, לתת אמון באהבה, בחיים. "אנו שומעים כי מתחת לבורות הקברים עוד/ רוחשות וצומחות הציפורניים וחוטי השיער לוחשים// לבד מזה - אנו חיים בטהרה וחיוך קל על שפתינו/ הרעיה סובבת בחדר לכאן ולכאן וחצאיתה משמיעה אוושה (...) חיינו נטולי יראה ופשוטים מאוד/ בדומה לגיליון הנייר, או בדומה לקנקן החלב שעל השולחן/ והם גם אכזריים/ כמו הסכין כבדת המבט שלצדם".

כנגד חוק המוות ששלט בחייו העמיד ראדנוטי את האהבה והשירה, שבהן ראה "סהר על מום העולם". אהבתו לאשתו, פאני, היתה שלמה, מעוררת השתאות. פאני היתה לסמל הטוהר והטוב בשיריו. המשמעות שהעניקה לו השירה, לעומת זאת, היתה כרוכה במאבק. זה לא היה רק המאבק על הסגנון הנכון - ראדנוטי החל את דרכו בסוריאליזם ומצא לעצמו, בסיכומו של דבר, נוסח אישי של מודרניזם רומנטי - זה היה המאבק בעצם האשליה שבכוחה של השירה לגבור על המוות. "מת? גם גרסייה לורקה? כיצד זה/ משורר ייעלם לו?" שאל ראדנוטי, מזועזע, והוסיף: "איש לא שם לב, רק הרוח". יעוז-קסט, אשר תירגם וערך בשנית את שיריו של ראדנוטי, 40 שנה אחרי שראו אור בעברית לראשונה, עשה כאן מעשה של חסד.

וגם: שיירת פליטים גרמנים עושה את דרכה מן הגדה המערבית של הריין לגדתו המזרחית לאחר פלישת צבא צרפת המהפכני בסוף המאה ה-18. הרמן, בנו של בעל פונדק, יוצא לתרום להם מעט בגדים וצידה ופוגש את דורותיאה, נערה יפה ואמיצה. השניים מתאהבים. אביו של הנער מתנגד לקשר. אמו תומכת בו. כוהן העיירה והרוקח בוחנים אותו כנציגי הקהילה. העניינים מסתבכים מעט. הסוף טוב.

עלילה זוטא זו שימשה את גתה כבסיס אחת הפואמות הידועות ביותר שלו, "הרמן ודורותיאה", הרואה כעת אור בעברית בתרגומה היפה של ניצה בן-ארי. לשונה הקלאסית של היצירה, שנשמר בה משקל אפי יווני, אינה מכבידה. גתה הצליח להשיג בה תואם מפליא בין אמביציה היסטורית נרחבת לנימה עממית, מבודחת כמעט. על שתי אלה מלמדת אחרית הדבר מאירת העיניים של בן-ארי, שכמו הפואמה עצמה, מצליחה לטלטל מעט את תדמיתו הנישאת, הבלתי נגישה, של המשורר הגרמני (אבל גם להצביע על האמביוולנטיות שמעוררת דמותו ההיסטורית).

בדיאלוג הנשמע מוכר כל כך, דנים בעל הפונדק ואשתו בבגדים המיועדים לפליטים: "ברצון טוב ויתרתי על טובים בבגדי, גם חולצות ומעילים עליונים לא חסכתי, בשומעי איך בלי כסות לעורם מהלכים שם זקנים וטף. ואולם, התסלח לי כי גם את ארון בגדיך בזזתי, ואת חלוקך האהוב, זה בדוגמת הודו, מכיתן משובח ביותר, עם בטנת הפלנל המשובחת, מסרתי?" (וגם הלילה פליטים מאפריקה קופאים מקור בישראל. מעילים ושמיכות יתקבלו בברכה בגינת לווינסקי שבתחנה המרכזית בתל אביב ובנקודות איסוף ברחבי הארץ).

 

"צעדת פרך". מיקלוש ראדנוטי. מהונגרית: איתמר יעוז-קסט. הוצאת עקד, 80 עמ', 70 שקל

"הרמן ודורותיאה". יוהאן וולפגנג פון גתה. מגרמנית: ניצה בן-ארי. הוצאת אוניברסיטת תל אביב, 144 עמ', 79 שקל



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו