בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"אלף" של פאולו קואלו: הגורו לא מאושר

מי שקנה את עולמו כמורה דרך לצמיחה רוחנית מצהיר בספרו החדש על הבלותם של כל מדריכי האינסטנט לאושר

18תגובות

בגיל 59 היה לפאולו קואלו כל מה שסופר (ואדם) יכול לבקש, כך לפחות מלמדים המספרים. הסופר המתורגם ביותר בעולם (על פי ספר השיאים של גינס) מכר יותר מ-100 מיליון עותקים ב-168 ארצות ו-73 שפות; מחזיק בפייסבוק 6 מיליון מעריצים, שכמעט מחציתם עוקבים גם אחר ציוציו המחכימים בטוויטר ("כאשר הרגליים עייפות, לכו עם הלב"), מה שהביא את "פורבס" לקבוע בשנה שעברה שקואלו הוא הידוען המשפיע ברשת אחרי ג'סטין ביבר. וזה לפני שהזכרנו בריאות טובה, אשה אהובה שלה הוא נשוי 27 שנים, בית בפירנאים הצרפתים, ושאר מיני פינוקים, מנעמים וכיבודים כגון "שגריר שלום" מטעם האו"ם.

"הייתי אמור להיות מאושר... חשבתי שבגיל 59 אהיה על סף גן עדן", הוא כותב בפתח ספרו ה-13, "אבל בשנתיים האחרונות נראה שדבר אינו מספק אותי". ללא ספק, סוג של גול עצמי ממי שקנה את עולמו כמורה דרך לצמיחה רוחנית, העצמה עצמונית וכל מה שביניהם, אך מצהיר עתה על הבלותם של כל מדריכי האינסטנט לאושר: "הספרים הקדושים, ההתגלויות, מורי הדרך, ספרי ההדרכה, הטקסים - נראים לי אבסורדיים. גרוע יותר, דומה שהדברים הללו אינם משפיעים לטווח ארוך".

עשו לנו לייק לקבלת מיטב כתבות גלריה ישירות לפייסבוק שלכם

במצוקתו החליט קואלו לחפש מזור בחיקה של הבתולה הקדושה, "שתדריך אותי באהבתה, ושתסייע לי בזיהוי האותות שיחזירו אותי אל עצמי". כשהאחרונה נותרה דוממת, החליט לצאת למסע, כי "לחיות משמע להתנסות ולחוות דברים, לא להרהר על משמעותם של החיים". המסלול שבחר ב-2006 הוא הרכבת הטרנס-סיבירית, הנפרשת לאורכם של 9,288 ק"מ וחוצה בדרכה מאות ערים, שבעה אזורי זמן ושלושה רבעים משטחה של המדינה הגדולה בעולם.

מרבית ספריו הקודמים של קואלו זכו, בחלוקה גסה, לשני סוגי קוראים. ישנם החסידים הנלהבים שמצאו בספריו עד כדי גילוי האור הגנוז במנהרת חייהם האפלים (בדומה לקרלוס קסטנדה ומבולבלי שנות ה-70): בין אם בסיפורה של זונה ברזילאית מהורהרת המוצאת אהבה נגד כל הסיכויים ("אחת עשרה דקות") ובין אם בסיפורה של נערה כפרית יפה ומשועממת המוכנה למכור את נשמתה לשטן אך נהפכת לצדקת ("השטן והעלמה פרים"); הסוג השני הוא של ציניקנים ערלי לב, הרואים בקואלו "מפגר בר מזל" (כפי שכונה דווקא במולדתו) וסימפטום לשקיעתה של התרבות האנושית בעידן שאחר מות האלוהים; כאשר קלישאות ניו-אייג'יות החליפו את מקומם של כתבי הקודש כמדריכי פעולה לחיים.

יתרונו ושונותו של "אלף" מקודמיו נעוצים בהיותו לא עוד סתם משל או מטאפורה, אלא וידוי אותנטי, חושפני ולעתים אף אמיץ, שעליו העיד קואלו בראיון ל"ניו יורק טיימס": "אלה כולן החוויות שלי, כלומר כל מה שאמיתי - הוא אמיתי". שותפתו של קואלו למסע היא כנרת טורקייה בת 21 שעולה לרכבת על תקן מעריצה טורדנית, אבל מהר מאוד סוחפת את העלילה למחוזות הפנטסיה המוכרים והמשומשים של קואלו, שכנראה מתקשה להישאר במחוזות גשמיים יותר מכמה עמודים. הקשר, שמתחיל כסוג של יחסי פטרון-קליינט, מתגלה כסיבוב נוסף של אהבה עתיקת יומין מימי האינקוויזיציה שהסתיימה בשריפה על המוקד. עתה נפגשים השניים שוב ב"'נקודת האלף' שבה הכל נמצא באותו מקום ובאותו זמן", וכך יכולים לסגור חשבונות עבר.

מה שמעניין הרבה יותר משיעורי ההיסטוריה וגלגולי הנשמות המטאפיסיים זה התמודדותו הארצית של קואלו עם פיתויה העקשניים של הצעירה הכפייתית. בתחילה אמנם הוא מפתח כלפיה יחס אבהי וסלחני משהו, כשהוא מציין רק את סגולותיה הטרומיות של הצעירה ש"כולה נדיבות ואהבה צרופה". רק בעמוד 117 הוא מודה בפעם הראשונה כי הוא "חושק בה כאשה", אבל מיד נסוג "להגות קצת בחיים", וכשתשוקתו "מתגברת באופן חסר שליטה" הוא עושה אתה אהבה בסגנון קואלי ("בלי שאגע בה ובלי שאגיע לאביונה"), ולבסוף פורק את יצריו באימונים של קרבות מגע עם אחד ממלוויו.

ככלל, אפשר לומר כי ב"אלף" אנו פוגשים את קואלו בגרסה פחות זחוחה ויותר מהוססת מספרים קודמים. ברמה האישית הוא נקרע למשל בין חובת הנאמנות לאשתו האהובה לבין דעתו הנחרצת על חדלות פרעונה של המונוגמיה, אותה הגדיר פעם כ"מיתוס שנכפה על המין האנושי הר כגיגית" ("לבד בפסגה"). ברמת הכלל מתגלה קואלו כפסימיסט, שלא לומר נביא זעם, המונה את כל מחלותיה הסופניות של העת החדשה ("מלחמות דת, רצח עם, התעלמות מאיכות סביבה, משברים כלכליים, דיכאון, עוני"), וגם אינו בטוח כבר ביכולתו להביא את "גאולת היקום". דבר אחד בטוח: ההצלחה של קואלו - שאושפז בצעירותו על ידי הוריו במוסד פסיכיאטרי ועד גיל 38 חיפש את עצמו כנווד מסומם, פזמונאי, עיתונאי, במאי ומנהל חברת תקליטים - היא מן הסתם עדות חותכת למנטרה הקבועה בכל ספריו, על יכולתו של כל אדם להגשים את ייעודו אם רק לא יפחד להשתין נגד הרוח.

אז נכון שכמוצר ספרותי אין ל"אלף" בשורה גדולה, מה שאינו מבטל כהוא זה את סימנו של כל ספר מצליח: רצונו של הקורא להעביר את הדף כדי לגלות לאן יתגלגלו גיבוריו. ונכון גם שאפשר לצקצק שפתיים על כך שלקואלו יש היום יותר קוראים מקפקא, ג'ויס ופרוסט גם יחד, אבל אם הסופר הברזילאי באמת מעשיר את עולמם של כל כך הרבה אנשים, מי אנו שנלין, שהרי כל המשמח נפש אחת, כאילו שימח עולם שלם. חוץ מזה, תודו שיש בכך משהו מנחם. אם "אמן החיפוש הרוחני" לא מוצא את עצמו, אז בטח גם לנו מותר להיות אבודים.

אלף/ Aleph / Paulo Coelho

פאולו קואלו. מפורטוגלית: דליה להב. הוצאת ידיעות ספרים, 238 עמ', 98 שקלים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו