בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"אמילם" של הילה ארזי חטאב: מחלת ילדות

הרומן הראשון של הילה ארזי-חטאב נושא עליו יותר מדי סימנים של רומן ראשון. ועם זאת, כמה מפרקיו של הרומן כתובים בתנופה ובכוח

17תגובות

אמילם

הילה ארזי-חטאב. הוצאת אחוזת בית, 220 עמ', 98 שקלים

משהו מוזר קרה לרומן הראשון של הילה ארזי-חטאב בדרכו אל הדפוס. סקירה ב"הארץ, ספרים" מספטמבר 2008 דיווחה על ספרים האמורים להתפרסם במהלך שנת 2009 וביניהם רומן הביכורים של ארזי-חטאב, "אמילם". כך תואר בסקירה זו: "נועה ורומן חוזרים כל יום מבית הספר בריצה, בודקים את החלון הסגור ומאזינים מאחורי הדלת לתקתוק שיסמן את פריצת מחסום הכתיבה של האב הסופר, שנכנס ל'גלות חדר העבודה' בניסיון אחרון לכתוב. ההיעדר מקשה על ההתנהלות התקינה של בני המשפחה, שקולותיהם מספרים זה לזה על החרדות, פצעי העבר והציפיות לרגע שבו הדלת תיפתח".

שמו של הרומן, הרואה אור רק עכשיו, נשאר כשהיה וכמוהו שמות הגיבורים, אבל האבא בגרסה שלפנינו אינו סופר אלא כלכלן שפוטר מעבודתו בעקבות משבר הסאב-פריים. את "הגלות בחדר העבודה" של הסופר מחליפה כעת ועידה כלכלית בארצות-הברית, שבה מנסה האבא לחדש את הקריירה שלו. לא הייתי מתעכב על פרט זה - אחרי הכל, זכותם של יוצרים לשנות את עלילות ספריהם ככל העולה על רוחם - אלמלא העובדה שלבטיה של המספרת באשר לעלילה ולגיבוריה ניכרים היטב בספר שלפנינו. יותר מדי פרטים כאן אינם נובעים מתוך איזה הגיון פנימי, יותר מדי "תפרים" נותרו גלויים. האב שהיה סופר בגירסה הראשונה מתואר עכשיו כמי שלמד הן ספרות והן כלכלה, וכך הוא מצד אחד כלכלן כושל ובעל "נעדר", ומצד שני הוא מצטרף לנטייה הכללית של גיבורי הרומן לספר ולהמציא סיפורים. האב הזה נולד במושב למשפחה מזרחית, אבל ויתר בנערותו על הכיפה שעמה גדל בביתו, והסווה את עצמו כרומני בפנימייה שנשלח אליה. השילוב הזה של סופר מתוסכל, כלכלן כושל ומזרחי-מוסווה נתפר לפי צרכיה המשתנים של העלילה, אבל הוא רחוק מלשכנע. גם הטכניקה הסיפורית של הרומן, שבה לא פעם כמה נקודות תצפית מורכבות זו על גבי זו, מפוררת את העלילה ואת האפקטים שהיו עשויים להיות לכמה מפרטיה.

לאה היא מורה, אם לנועה בת ה-12 ולתמרי בת הארבע. בעלה, יואל, אינו מרבה לעזור בגידול המשפחה, מה גם שבמהלך השבוע המתואר ברומן הוא נמצא בוועידה כלכלית בקליוולנד. אמה של לאה, אלזה, היא חולת אלצהיימר במצב מתקדם, ואחיה של לאה, מיכאל, מת בתאונת אימונים. לאה מותשת מההוראה, מערימות העבודות שעליה לקרוא, ומהטיפול בילדיה. עכשיו, על סף גיל המעבר, היא מגלה להפתעתה שהיא בהריון. ברוב הפרקים המוקדשים לה היא פונה אל בעלה הנעדר, מספרת על חייה ועל מצוקותיה, ומתלבטת אם לספר לו על ההריון הלא צפוי.

עלילת משנה נוספת קשורה לנועה. לסבתה אלזה אחות בשם קלייר, הגרה בפאריס עם שני בניה התאומים, איזי וג'קי. בביקורם הקודם של התאומים בארץ אחד מהם התעלל מינית בנועה, ונועה מנסה עכשיו למנוע בכל מחיר את מותה של אלזה, כדי לא לספק לתאומים עילה לבוא ארצה.

הפרקים היותר מעניינים ברומן סובבים סביב עולמה של האם הנקרעת בין חובותיה כאם, כמורה וכבת. האם משכנעת כשהיא מדברת על עייפותה הגדולה (השם ‘לאה' הוא פשטני מדי כאן) ועל תלאות האימהות: "אני זוכרת שחשבתי שאין שום דבר מובן מאליו במשחק ההורי הזה: אין דבר כזה לידה קלה, תינוקות לא בהכרח יודעים לינוק, תינוקות לא נולדים עם מוצץ, תינוקות לא ‘ישנים כמו תינוקות'". היא משכנעת כשהיא מדברת על הפער שבין ספרי ההדרכה להורים לבין גידולם בפועל של הילדים. היא אמינה ונוגעת ללב כשהיא מתארת את עצמה כמי שבסך הכל מנסה לשרוד יום אחרי יום, וכמי שלא נותרה לה כל אנרגיה לגדל ילד נוסף.

הפרקים של נועה, הבת בת ה-12, משכנעים ומעניינים הרבה פחות. הם משכנעים פחות הן בגלל מה שיש בהם (למשל, התחזותה של נועה לאמה, הדרך שבה היא מנסה להגן על חדרה מפני בואם הצפוי של קרובי המשפחה הפאריסאיים), והן בגלל מה שאין בהם (ילדה בת 12 העסוקה כל העת בדיווח על רגשותיה ואין לה שום דבר לומר על השינויים הגופניים המתחוללים בה?). ככלל, צריך לומר שסיפוריה של לאה, עם עלילות משנה הקשורות לאמה, לבעלה ולאחיה המנוח, וסיפוריה של נועה מצטרפים אלה לאלה כרצף של אפיזודות שלא ניכרת בו איזה הכרחיות פנימית, שרק היא עשויה להעניק מהימנות לעלילה ולדמויותיה. במלים אחרות, עלילות המשנה השונות של הרומן נשארות מפוצלות, שרירותיות במידה רבה, ואינן מתחברות לאיזו אמירה כללית מעניינת, לאיזו השקפה מקורית שתחבר ביניהן ותעניק להן יתר משמעות.

בעיה מרכזית נוספת כאן היא בעיית הסיפר. כמו באשר לעלילה, גם כאן ניכרים ה"תפרים". המחברת חיפשה דרכים שונות כדי לתאר את ההווה של דמויותיה ואת עברן, אולם לא פעם פתרונותיה דחוקים ואינם משכנעים. האפשרות של חלוקת הסיפור בין כמה נקודות תצפית נהפכה לפופולארית מאוד בסיפורת העברית של השנים האחרונות, וברומן שלפנינו מחלקת המחברת את המלאכה בין האמא לבין בתה. אם אפשר להבין מבחינה פסיכולוגית את הפניות התכופות של לאה אל בעלה, ואת העובדה שחלק ניכר מן הסיפור שלה מושמע כביכול באוזני הבעל הנעדר, קשה יותר להשתכנע מן הפניות של נועה אל עצמה. לנקודות התצפית של האם והבת ארזי-חטאב מוסיפה מקורות מידע נוספים: מחברת זיכרון שכתבה הסבתא, פנקסים שבהם כתבה נועה על חייה, פתקים שכתב האח המנוח מיכאל, ועוד. עלילות המשנה מסופרות שוב ושוב בדרך של סיפור מיד-שנייה (נועה מספרת לסבתא אלזה אירועים שעליהם היא לומדת מן הפנקסים של לאה וכו' וכו'), דרך היוצרת ריחוק רב בין ההתרחשות לבין הקוראים.

הרומן הראשון של הילה ארזי-חטאב נושא עליו יותר מדי סימנים של רומן ראשון. ועם זאת, הכותבת אינה נטולת כישרון, וכמה מפרקיו של הרומן כתובים בתנופה ובכוח.

הפרופ' אברהם בלבן הוא סופר וחוקר ספרות. ספרו "תשע אמהות ואמא" ראה אור בהוצאת הקיבוץ המאוחד



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו