בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"אלה תולדות סבסטיאן נייט": הנחת היסודות של נבוקוב

ריבוי הדמויות שמתגלות בעדינות חכמה כצדדיו השונים של דמות אחת, הם היסודות שעליהם תיבנה מאוחר יותר היצירה הגדולה "לוליטה"

4תגובות

אלה תולדות סבסטיאן נייט

ולדימיר נבוקוב. תירגמה מאנגלית: לאה דובב. הוצאת מחברות לספרות, 166 עמ', 84 שקלים

ביקורת על ספר היא מלאכה נוקדנית ומרגיזה. כי קריאת הספר משובשת תדיר בצורך לשרבט הערות, לרשום ציטוטים ולציין פסקאות ועמודים (בדרכים שאחר כך לא מובנות בשום צורה), כדי ליצור ולבסס טענה וגם לעטר אותה קצת (הכל תוך שכנוע עצמי כפייתי שבאמת יש לך רעיון). למעט הנדסת האנוש הלא נוחה, הדורשת להכיל בו זמנית ספר וגיליון כתיבה ולנדוד ביניהם לפי צורך, יש גם את כאב הלב, בפרט כשצריך לכתוב על ספרים טובים במיוחד. במקום ליהנות מקריאה נטולת דאגות - צריך למצוא דרכים לחלוק את ההתפעמות עם הקוראים העתידיים ולתרגם את ההתרגשות בבטן למלים. ב"אלה תולדות סבסטיאן נייט" חוויתי את הסבל החריף ביותר. בתחום הנדסת האנוש: הספר הזה מצריך עצירה בכל עמוד כמעט כדי לציין משהו: תיאור יפהפה, הגות מרתקת על כתיבה, הערת שוליים אירונית, שאיכשהו מכילה בין קפליה גם חום וחמלה. ובתחום כאב הלב: קשה מאוד לספר כמה יפה פה. לעולם תישאר הסקירה דלה וחיוורת, כמו גלוית נוף שלא תתאר לעולם את מה שרואות העיניים.

"אלה תולדות סבסטיאן נייט", שראה אור ב-1941, הוא הספר הראשון שכתב ולדימיר נבוקוב באנגלית. התופעה שלפיה סופר כותב שלא בשפת אמו - אף שהרקע האריסטוקרטי של נבוקוב העניק לו אחיזה איתנה באנגלית ובצרפתית - היא לא פחות מפנומנאלית. העובדה שזהו ספר מופת, כמו הספרים שבאו אחריו (באנגלית וברוסית), היא כבר שיא של וירטואוזיות וכישרון, המותחים את גבולות היכולת האנושית.

בלומברג

אמא רוסיה, אבא אנגליה. אף שמוצאו של סבסטיאן נייט, אחיו הבכור של כותב הסיפור, הפוך, שכן אמו אנגלייה ואביו רוסי, הלב מסדר זאת כך. סבסטיאן הבכור - הנחשק, המת, הבלתי מושג גם לאחר מותו - נולד לתוך קלחת נדודים אירופית טיפוסית לתחילת המאה ה-20 הרצחנית. על אמו של סבסטיאן, שנטשה אותו בילדותו, כותב המספר חסר השם כי "המסעות היו לה לטבע שני". ברוסיה גדל סבסטיאן עם אביו ואשתו השנייה (אמו של המספר), אך תמיד הקפיד להיבדל מהם כנטע זר. לאחר שאביו נרצח בדו קרב אקזוטי (אביו של נבוקוב עצמו נרצח בהתנקשות פוליטית ב-1922), והמהפכה הבולשוויקית איימה לבלוע את משפחת האצולה חסרת האב, ברחו סבסטיאן, אמו החורגת ואחיו הכותב לפאריס. המשפחה המודבקת לא האריכה ימים וסבסטיאן עזב אותם לטובת בריטניה הסטרילית, שתשכיח ממנו את קלסתרה המושחת של רוסיה. שם ישב וכתב באנגלית רומנים עם שמות נפלאים כמו "פאת המנסרה", "נכסים אבודים" ן"פרח העירית המפוקפק", למרות שהשפה האנגלית לא נבעה ממנו באותה קלות שדיממה מתוכו הרוסית.

ואז סבסטיאן מת. ואחיו האלמוני - שסבסטיאן נמנע ממנו בחייו כשם שמתנערים מקרוב משפחה המטיל בושה ומזכיר גורל ילדותי עגום - מחליט לכתוב את הביוגרפיה שלו. לכתוב את קורות חייו של אחיו הסופר. "אפשר שאנוכי ראיתי וזכרתי כל מה שראה וזכר גם הוא, אך ההבדל בין כושר המבע שלו לשלי כמוהו כהבדל בין פסנתר-כנף לבין צעצוע מקרקש בידו של ילד", מכריז הכותב בפתח הביוגרפיה פרי עטו. הפיחות במעמד ביחס לאח מהדהד פעמים רבות לאורך הספר ומלבה את אש האהבה החד צדדית של המחבר כלפי אחיו, שכמו כל אהבה חד צדדית, היא חסרת נחמה ותיקון. היא כוללת גם רכושנות נוגעת ללב (בצורת שנאה עזה שרוחש המחבר לעוזרו של סבסטיאן, שהקדים אותו ופירסם ביוגרפיה על אדונו), וצורך נואש לדעת דבר ועוד דבר על חייו ונפשו של סבסטיאן, וכך כאילו להתקרב, לגעת באח המת, שנמנע ממנו בחייו. הצורך הזה שולח אותו לבלוש אחר נשותיו, חבריו וכל מי שיכול לתת לו בדל מידע, ואת הספר להרפתקה ספרותית מתחום סיפורי הבלש. זה יכול היה להיות רק תעלול ספרותי נחמד, לולא גובה גם במהלך פסיכולוגי חזק, התפתחות נבוקוביאנית קלאסית שמופיעה גם בספריו אחרים. בכותב גוברת התשוקה לדעת עוד על אחיו, והרצון להתקרב נהפך להתמזגות של ממש, להפיכת השניים (ואפילו השלושה, כולל נבוקוב) לאחד.

"כשהיו מתקנים את שגיאותיו שוב לא היה נכשל בהן, אך עצם העובדה שלא ידע בוודאות אם אינו שוגה במלים מסוימות - די היה בה לדכאו עד עפר, והוא היה מסמיק עד לתנוכי אוזניו כאשר לא הובנו דבריו כהלכה", נכתב על סבסטיאן, אבל גם על המחבר (שמעיד על עצמו פעמים מספר לאורך הטקסט כי גם הוא מתקשה לכתוב אנגלית) וכמובן על נבוקוב עצמו, שמעולם לא דבק בו רבב אמריקאי (ראו את ספרו "פנין", המאוחר יותר).

המיזוג נהפך כבר לגלוי ובוטה ממש, כשהאח חושק באשה ששברה את לבו של סבסטיאן, ושנטשה אותו חולה, אובססיבי ומטורף. "כעת נמשך מקצב נשימתו, כה חרישי עד שרק בקושי יכולתי להבחין בינו לבין נשימתי-אני", נפרד הכותב מאחיו הגוסס במעמד שמתברר בהמשך כאירוני מאין כמוהו.

משחק השקר, תרגיל המראות וריבוי הדמויות שמתגלות בעדינות חכמה כצדדיו השונים של דמות אחת, הם היסודות שעליהם תיבנה מאוחר יותר היצירה הגדולה והמפורסמת ביותר של נבוקוב, "לוליטה". ב"סבסטיאן נייט" כל אלו מופיעים בצורה אפקטיבית ויפה לא פחות. ולדימיר נבוקוב הוא סופר שמכבד את קוראיו. הוא סומך על האינטלגנציה שלהם, על רצונם ויכולתם התבונית והרגשית להבין את מורכבות התודעה האנושית. לכן הוא אחד מהסופרים הגדולים של המאה ה-20 ולכן כל הוצאה מחודשת של כתביו, הגם שאין שבהוצאה הנוכחית של "סבסטיאן נייט" שינוי מהתרגום היפה של לאה דובב שהופיע לראשונה ב-1987, היא חגיגה אמיתית.

The Real Life of Sebastian Knight \ Vladimir Nabokov



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו