בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"סוכן מספר 6": החיים באדום

דווקא הספר החותם את טרילוגיית המותחנים המצליחה של טום רוב סמית, המתרחשת ברוסיה הסובייטית, הוא הפחות טוב מבין השלושה

8תגובות

סוכן מספר 6

טום רוב סמית. תירגמה מאנגלית: הדסה הנדלר. הוצאת כתר, 505 עמ', 108 שקלים

הספר "סוכן מספר 6", החותם את טרילוגיית המותחנים המצליחה של טום רוב סמית, המתרחשת ברוסיה הסובייטית, הוא הפחות טוב מבין השלושה. הספר הראשון, "ילד 44", עסק בתעלומה בלשית סטנדרטית למדי שבה גיבור הספרים, חוקר המשטרה החשאית לב דמידוב, מתחקה אחר רוצח סדרתי; השני, והמוצלח ביותר, "הנאום הסודי", אמנם הרחיב את הספקטרום ונוספו לו מרכיבים רבים של דרמה משפחתית, אבל גם במרכזו ניצבו תעלומה ומניע ברור לעלילה, ואילו השלישי, "סוכן מספר 6", כבר מאבד מיקוד כמעט לגמרי והמניעים המובילים את הגיבור החוקר מתפזרים על פני שנים, יבשות ושלל מלודרמות שמעולם לא היטיבו עם הז'אנר.

ב"סוכן מספר 6", המתרחש באמצע שנות ה-60, נשלחות בנותיו המאומצות של דמידוב, עם אשתו ראיסה, למשלחת מטעם האו"ם לניו יורק. הן מסתבכות שם בפרשיית ריגול ולב נשבע לנקום את נקמתן, נקמה הנפרשת על פני כעשור וחצי ומובילה אותו, בין השאר, לאפגניסטאן הכבושה בידי הסובייטים בשנות ה-80. ניכר כי בספר הזה נסחף רוב סמית בתחקיר המקיף והיסודי שערך, ונדמה שהוא טובע בהרבה יותר מדי פרטים ודרמה, נגרר לעלילות משנה רבות מדי ושוכח כי המנדט שלו הוא לא של רומן היסטורי, אלא של מותחן.

במה בכל זאת מצטיין רוב סמית, ואולי בזה ניתן להסביר את ההצלחה של ספריו? שני עניינים מרכזיים שמניעים את הטרילוגיה הזאת מעניקים לה, כנראה, את אהבת הקוראים בכל העולם: ראשית, המשפחה כיחידה המשמעותית בסביבה מסוכנת ומנוכרת, והחובה להגן עליה מפני פגיעה בכל מחיר (במובן זה לא שונה דמידוב של סמית מגיבוריו של הרלן קובן). ושנית, ייחודי, הוא העיסוק במאבק האידיאולוגי. לא רק המשפחה מניעה את הדמויות בספריו, אלא הרעיונות והכוח שלהם. ומה קל יותר מלהדגים את כוחם של רעיונות מאשר במשטר הסובייטי? מעבר לקסם שמהלך כיום על הקוראים המערבים אורח החיים הזר והטוטליטרי הזה והאסתטיקה שלו, ומעבר לקרקע הנוחה למאבקים נחרצים בין טוב ורע בתנאי לואו-טק - בניגוד לספרים רבים ושלל יצירות אחרות של יוצרים מערביים שמתרחשות בטריטוריות הללו, טום רוב סמית מציע לקורא המערבי עוד משהו. הוא מציע לו הסבר. הסבר הגיוני להתנהגותם של מיליוני בני אדם שחיו תחת המשטר הזה. הסבר להיתכנותו. דמויותיו של סמית אינן של קומוניסטים שבלוניים-דוגמטיים או קורבנות פאסיבים, אלא בני אדם שכל הזמן מעמידים את האידיאולוגיה שלהם במבחן ומנמקים באופן מוסרי את מעשיהם.

בזמן האחרון נדמה שנוצרים סדקים בשליטה הבלתי מעורערת של הכותבים האמריקאים בשוק רבי המכר הבינלאומי. בדומה למותחנים הסקנדינביים, נדמה שגם רוב סמית הבריטי מציע דבר מה שנעדר מהמותחנים של ארצות הברית. לשאלות רבות שמטרידות ודאי את הקוראים המערבים, במיוחד בתקופה האחרונה, שבה נדמה שנוצרים סדקים בתפישה הגורסת כי האידיאולוגיה הקפיטליסטית המושלת בחיינו הכרחית כמו השמש הזורחת ממזרח, מנסה רוב סמית לתת מענה פשוט, מדויק, ובעיקר ישיר, שאינו אופייני לכותבים אמריקאים בכלל. למעשה נדמה שהספרות האמריקאית, וגם הקולנוע והטלוויזיה, אינם רוצים ואינם מצליחים להתמודד עם העובדה שייתכן כי אזרחי ברית המועצות לשעבר לא היו רק קורבנות פאסיבים של משטר סטליניסטי רצחני.

דווקא בטרילוגיית מותחנים מצליח הכותב להתמודד עם העובדה הנעלמת שהקומוניזם לא היה רק משטר רע, ושרבים מאוד אימצו את עקרונותיו מרצון והאמינו בחזון השוויון שקידם. רוב סמית פורש לפני הקורא את הנימוקים מאחורי אמונותיהם של מי שאימצו את האידיאולוגיה של מארקס - לא עוד שטן אכזר ובלתי נתפש, אלא אביה של שיטה שהתקלקלה. רוב סמית מסביר, שייתכן שהחיים בחברה נטולת מותרות ובולמוס-צריכה היו דבר שבני אדם האמינו בו באמת ושאפו אליו, ולא מתוך אימה ומן השפה ולחוץ. בדרך זו הוא לא רק מציג אלטרנטיבה לאורח החיים הקפיטליסטי, אלא גם מראה איזה תפקיד ממלאים אידיאולוגיה ומוסר בחיי אדם. המציאות של דמויותיו, וגם של קוראיו, אינה רק נכפית בידי היסטוריה, שלטון או יצר הישרדות ותשוקה לכוח ורכוש בלבד, אלא נוצרת מתוך בחירה מוסרית, אנושית. דמויותיו החביבות של רוב סמית מראות שוב ושוב שהאמונה ברעיונות יכולה להוביל לפעולה, ומערערות על התפישה הצינית שגם ערכים נרמסים בקלילות תחת גלגלי הכלכלה.

ברומן השלישי מביא רוב סמית את ההזרה הזאת של הקפיטליזם לשיא, כאשר מצד אחד הוא שולח את גיבוריו הסובייטים לניו יורק ומעמת אותם עם השפע האמריקאי, ומצד שני מציב מולם דמות של סוכן אף-בי-איי גזען ושמרן בעידן הובר, איש שגם הוא מונע על ידי רעיונות. בניגוד לתבניות המוכרות כיום, של הבולשביק הנמלט, המוקסם מן השפע המערבי ומבין סוף סוף את עוולות המשטר שחי בו, דמידוב, אשתו ובתו אינם מוקסמים מן השפע הניו-יורקי כלל וכלל. הוא זר להם, הוא זר לאורח המחשבה שלהם ולכן הם אינם חושקים בו, בדיוק כפי שאורח המחשבה הקומוניסטי זר למערב.

השורה התחתונה היא כמובן לא מורכבת ולא מאוד מעניינת, ופחות חשובה מהתהליך - המדינה אינה ניצבת לפני אזרחיה בשום מקרה, והסכנה שהיא מציבה קיימת גם במערב הנאור (הקומוניסטים האמריקאים נרדפים בספר על ידי המשטר בארצות הברית באותה עוצמה האופיינית למדינות לא דמוקרטיות); וגם במזרח המתנער משנות הסיוט של סטאלין. וכמובן שהקפיטליזם מנצח, הוא עדיף: רק באמריקה יכולות הדמויות לחיות ברווחה ובחופש. מי שהכיר את החוקר המבריק לב דמידוב, הגבר הקשוח והחביב בעל הנפש המסוכסכת, בהחלט לא יתנגד לפגוש אותו שוב. נותר רק להתרות מפני האכזבה הצפויה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו