בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

חפצים ויצירות של בני נוער מאוסף מוזיאון יד ושם

תגובות

תיק וזוג תפילין

את התפילין מצא אברהם רינגל בביתם של יהודים שנרצחו בעיר בורשצוב, שם הסתתר עם אמו ואחותו ב-1944. רינגל נולד ב-1922 בילצה זלוטה שבגליציה. בימי הכיבוש הראשונים נשלח עם אחותו מלכה לעבודות כפייה. באביב 1942 הצליחו בני המשפחה למצוא מקום מסתור בעיר קורולובקה ומשם עברו ממקום מסתור אחד למשנהו. בסוף מארס 1944, לאחר כניסת הצבא הרוסי לאזור, הגיעו לעיר בורשצוב והתגוררו בביתם של יהודים שנרצחו, שם מצא רינגל את זוג התפילין עם התיק (אוסף החפצים אגף המוזיאונים, יד ושם, תרומת שושנה ואברהם רינגל, רמלה)

לוח וכלי שחמט

כלי השחמט והלוח היו שייכים לאהרן רנרט, מהעיר ויז'ניץ שברומניה. רנרט נולד ב-1926 בוויז'ניץ. כשפלשו הגרמנים לאזור הוא נשלח לטרנסניסטריה, והיה בגטו מוגילב, גטו יארוגה, ומחנה סקאזינטסי. הוא ברח, הסתתר ביערות, ועם הגעתו של הצבא האדום גויס לעבודות כפייה. בתחילת 1949 הגיע לישראל. הלוח וכלי השחמט הם הפריטים היחידים שנותרו לרנרט מביתו שברומניה (אוסף החפצים אגף המוזיאונים, יד ושם, תרומת אהרן רנרט, תל מונד)

שמיכת ילדה

השמיכה היתה של הילדה פרומה-דבורה רוזן, מהעיירה קמיונקה שבפולין, שנרצחה יחד עם אביה, חיים רוזן. ביום כיפור 1941 נערך טבח ביהודי קמיונקה, והפעוטה בת השלוש פרומה-דבורה, ואביה חיים רוזן, נרצחו. האם, פסיה רוזן, נעדרה מן העיירה בעת הטבח. היא נשלחה למחנות בגרמניה, שרדה, ולאחר המלחמה שבה לביתה, וקיבלה מידי שכנה את השמיכה שהיתה שייכת לבתה. השמיכה היא השריד האחרון שנותר לפסיה רוזן מבני משפחתה. בהמשך היא נישאה בשנית לישראל פסטרנק, שתרם את השמיכה ליד ושם (אוסף החפצים אגף המוזיאונים, יד ושם, תרומת ישראל פסטרנק)

מסרק כסף ושנהב

אסתר חיימוב נולדה בברלין ולאחר שנישאה לז'אק חיימוב עברה לגור אתו בברסלאו. לזוג נולדה בת בשם חיה. ב-1938, בעקבות ליל הבדולח, נעצר הבעל ונשלח למחנה בוכנוולד. כששוחרר משם ב-1939 היגרו בני הזוג לקניה, שם מת חיימוב לאחר שבריאותו הידרדרה בשל המאסר במחנה. בתם חיה עלתה לישראל עם עליית הנוער ב-1938 ובשנת 1955 עלתה גם אמה אסתר וכאן מתה. נכדה מסר את המסרק וחפצים נוספים שלקחה אתה אסתר חיימוב מברסלאו (אוסף החפצים, אגף המוזיאונים יד ושם, תרומת שעיה בן-יהודה, ירושלים)

יומנה של אני הצקלסון

אני הצקלסון נולדה ב-1923 בריגה, לטביה, וגדלה שם עם הוריה, בנימין ומריה (מרים) ואחותה אליזבט, הקטנה ממנה בשנתיים. האב היה רופא מנתח והצקלסון ואחותה למדו בבית הספר "בית עזרא" בריגה. היא כתבה ביומנה בין השנים 1934-1939. היומן כולל שמות חברים ומורים ומספר על חייה כנערה תוססת ואוהבת חיים ועל ערגתה לעלות לארץ ישראל. הצקלסון וכל משפחתה נרצחו עם הפלישה הנאצית לברית המועצות ב-1941. אין מידע מדויק על נסיבות הירצחם (אוסף המסמכים אגף הארכיונים, יד ושם)

"לימוד תורה", יעקב ליפשיץ (1903-1945), דיו על נייר

יעקב ליפשיץ נולד בקובנה, ליטא, שם למד אמנות. ב-1941 גורש לגטו עם אשתו ובתו, שם העסיק אותו היודנראט בתיעוד. את ציוריו הוא הטמין בכדי חרס בבית הקברות. עם חיסול הגטו ב-1944 שולח למחנה דכאו, שם נספה. אשתו ובתו ניצלו (אוסף האמנות אגף המוזיאונים יד ושם).

קלמר עץ

בשנת 1939 כאשר חרתה מירה (מירושה) קריסטיאנפולרוב מפרובוזנה שבפולין את שמה על קלמר העץ שלה, היא היתה תלמידה בכיתה ד'. באותה שנה פרצה המלחמה וכוחות רוסים נכנסו לעיירה. אביה נשלח לכלא באשמת בורגנות. כעבור כמה חודשים חלתה בדיפתריה ומתה בשל מחסור בתרופות. את אחותה פויג'יה רצחו הנאצים בלבוב, שם למדה. אמן הוגלתה לסיביר. ההורים שרדו את המלחמה ועלו לארץ ישראל. הקלמר נמסר ליד ושם על ידי בן דודה (אוסף החפצים אגף המוזיאונים, יד ושם, תרומת אליהו ריכטר, חיפה).

סיכת מדריך של תנועת הנוער השומר הצעיר

הסיכה היתה שייכת ליוסף סלושני מהעיר שדליצה, שבפולין, שנרצח באושוויץ. סלושני היה נשוי לשיינה-ביילה והיה להם בן בשם מרדכי. אשתו ובנו הצליחו לברוח לצרפת וניצלו. הסיכה הוברחה לצרפת ומשפחתו שמרה עליה כל השנים, עד שתרמה אותה ליד ושם ב-2007 (אוסף החפצים אגף המוזיאונים, יד ושם, תרומת מרק סלושני, עפולה)

בובת יד של דובי

הבובה היתה של הילדה עמנואלה מרצ'ין (אילה שרמן), מלבוב שבפולין, וליוותה אותה בשנותיה במסתור. עמנואלה נולדה ב-1936. אביה היה מרצ'ין קיץ, צייר פולני ידוע, שהוצא להורג בידי הנאצים. אמה העבירה אותה למסתור אצל משפחה פולנית, שהטבילה אותה לנצרות, שם היה אתה הדובי כמזכרת מהבית. בשנת 1942 היא הועברה למנזר ליד ורשה ושם שהתה עד 1944. אחרי המלחמה התאחדה עם אמה וב-1950 היגרו השתיים לארצות הברית. כשמסרה את הדובי ליד ושם סיפרה שהוא היה חברה היחיד והיא נהגה לשוחח אתו, לקשט ולאפר אותו (אוסף החפצים אגף המוזיאונים, יד ושם, תרומת אילה שרמן, ניו יורק)

דיוקן יאדז'יה מאס, גניה היימן, שמן על קרטון, 1943

הנערה יאדז'יה מאס, חברת קבוצת "הקיבוץ", חיה בגטו צ'נסטוכובה. ב-1943 ביקש חברה, יעקב שניר, מהאמנית גניה היימן שתצייר בשבילו דיוקן של מאס, שאותו ביקש להעניק למאס כמתנה ליום הולדתה. באותה עת ניסה אחד מחברי קבוצת "הקיבוץ" להתנקש בחייו של מפקד נאצי, כתגובה הוציאו הגרמנים להורג 25 גברים בגטו, וחברי "הקיבוץ" שולחו לראדומסקו ומשם לטרבלינקה. בדרכה למחנה ההשמדה התאבדה מאס. היא מעולם לא זכתה לראות את יצירת האמנות שצוירה על פי דיוקנה. אחרי המלחמה הושב הציור לשניר, שתרם אותו ליד ושם ב-2003 (אוסף האמנות אגף המוזיאונים, יד ושם, תרומת יעקב שניר, תל אביב)

ארבע סיכות

ברטה אקסלרוד (בתיה אייזנשטיין) נולדה בקרוסנו שבפולין ב-1932. עם פרוץ המלחמה העבירו אותה הוריה למסתור אצל משפחה נוצרית. בעת שנפרדו נתנה לה אמה כמתנת פרידה סיכה (בצדה הימני העליון של התמונה). מאוחר יותר הועברה אקסלרוד למחבוא מתחת לרצפה של מנסרה. לאחר המלחמה נשארה עם המשפחה הפולנית, ובגיל 13 החליטה להתנצר כדי להיות כמו כל חבריה לבית הספר. את שלוש הסיכות הנוספות העניקו לה במתנה חברותיה בבית הספר הנוצרי, לציון הטבלתה לנצרות. כעבור שנה גילה אחיה אברהם, היחיד ששרד ממשפחתה, שהיא בחיים. אקסלרוד הועברה לבית ילדים שממנו נשלחה לצרפת ומשם עלתה לישראל (אוסף החפצים אגף המוזיאונים, יד ושם, תרומת בתיה אייזנשטיין, קרית אונו)



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו