בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

את העולם ביקשת לבלוע: על אסתר-רוז'ה שפייזר

חייך היו רצף של ניסיונות לפרוץ גבולות של אמונה שאי אפשר לערער, או אפילו להרהר, עליהם, התבקשת להיאבק בתכונותיך שלך, ביצירתיות, בדמיון ובמעוף

2תגובות

שלום אסתר-רוז'ה לבית שפייזר, בטרם כל אני רוצה לציין שאף כי חלפו כ-80 שנים מיום שכתבת את הדברים האלה, ואף שאינך בין החיים, בחרתי בכל זאת ולמרות הכל לפנות אליך אישית. אז שלום לך אסתר, הנחתי שכששלחת את הטקסט הזה לתחרות ציפית למענה, לפיכך מצאתי לנכון לשתף אותך בתגובותי ובתחושותי. דעי לך שמבחינתי, ואחרי קריאת חלק מהטקסטים האחרים שנשלחו לתחרות, אני בחרתי בך ובסיפור שלך.

הדברים שכתבת לפני שנים רבות כל כך נגעו ללבי. אם הייתי מתבקשת לפרט את נימוקי לבחירה זו הייתי בראש וראשונה מציינת את אומץ לבך לפרוש כך בכנות, ברגישות ובעדינות את סיפור חייך, ואת רק בת 19.

מסיפור חייך למדתי שנולדת למשפחה חרדית ושכבר בילדותך ניצתה בך אש הסקרנות ואת נאלצת להתמודד עם ויתורים כואבים על חלומות אנושיים. התרשמתי לקרוא איך כילדה להטה בך תשוקה, ביקשת לך ידע והשכלה, ביקשת לך שמחה ויצירה.

באדיבות ארכיון "יד ושם"

כמו שאת מעידה על עצמך צלצלת באומץ בקול אחר. כתבת שערגת לרענן ולחדש, שהיית אוהבת מתייסרת של האמת, שהצטיינת בהיסטוריה ובפולנית, שהצגות, סרטים וספרים היו חייך. תכונותייך, אהבותייך ודרך כתיבתך עוררו בי את הסקרנות לפגוש אותך, לשמוע את קולך, לראות אותך.

ניסיתי לדמיין נערה חרדית בשנות ה-20 של המאה הקודמות בעיירה גרויץ שבמחוז ורשה, בעת שאיום מלחמת העולם השנייה עוד לא מרחף באופק החיים. הערכתי שכמו האחרים התמודדת עם לחצים של פרנסה, בריאות וחששות מהסביבה המאיימת מבחוץ על האמונה והדת.

איני יודעת אם היית גבוהה או נמוכה, מלאה או דקה, בהירה או כהה, אבל בתהליך הקריאה ראיתי את עיניך רצות באי שקט, מחפשות לראות ולבלוע את העולם שסביבך.

אני חושבת על הרגעים בהן הן ברקו. ראיתי אותן נוצצות בזמן שכתבת את החיבור על הגיבור שהערצת, המרשל פילסודסקי שלחם על חירות פולין. ראיתי את החיוך על פניך שהחזקת בידך ספר ובה בעת ראיתי גם את העצב שניבט מהן כשאסרו עליך להירשם לספרייה, או להצטלם לתמונת סוף שנה בבית הספר. וראיתי אותך מהלכת בגן מושלג ביחד עם חברתך החילונית, זו שחשפה לפניך הרהורים על חיים אחרים, שלימים הפכה אותך להיות חסידה שקטה של הסוציאליזם.

ראיתי אותך סמוקה ונרגשת כשאת מבינה מהי אהבה, אבל זועמת כשאחיך מגלה את יומנך שבו חשפת את רגשותיך. כאבתי לקרוא על הימים הקשים אחרי מות אביך, ימים שבהם נאלצת לצאת לפרנס, ונמלאתי הערכה שבחרת לצאת וללמד. חשבת שבמסגרת המגבלות של חייך יהיה זה מקצוע שיאפשר לך לחדש לאחרים. אבל התברר לך שמבקשים ממך ללמד את הבנות להתפלל.

חייך היו רצף של ניסיונות לפרוץ גבולות של אמונה שאי אפשר לערער, או אפילו להרהר, עליהם, נדרשת - מבית ומחוץ - לחיים בלי שאלות וספקות, התבקשת להיאבק בתכונותיך שלך, ביצירתיות, בדמיון ובמעוף.

מכתיבתך הכנה כל כך עולה שניסית להבין ולקבל את הדין. על אביך שהיה קפדן ומחויב לאמונתו יותר מאשר לכמיהותיך כתבת שלא רצה ברעתך. גם ראש העיר שהקשיב להרצאתך על המרשל פילסודסקי והבטיח לך מלגת לימודים, אבל כשביקשת את עזרתו הבנת שעקב מות המרשל הוא לא יכול לעמוד בהבטחתו. לאט-לאט הלכה ונחנקה האש שבערה בך.

אסתר היקרה, את שהיית התלמידה המצטיינת בהיסטוריה ובפולנית, הנערה שאהבה הצגות וסרטים, שהערצת גיבורי חירות וקיווית למצות את חייך בשמחה ויצירתיות נאלצת בסופו של דבר לכבות את תחושת האופטימיות.

כאבתי אתך את האכזבה ואפילו חזרתי וקראתי שוב ושוב את הסיפור שלך, בקריאה מאוחרת התעכבתי גם על הדברים שהם מעבר לסיפור האישי, מפתיע היה לגלות שכבר אז הבנת שזה לא רק הבית שמנע ממך לפתוח שערי ידע.

התרשמתי מאוד מהיכולת שלך לתהות ולהעלות את השאלה למה בעצם יהודים שמחויבים לסולידריות, שרואים בדתם את האור, למה הם בסופו של דבר מתקבצים במפלגות נפרדות, למה הם מחזיקים בהרבה השקפות, ובכל כך הרבה תפישות על טוב ורע, וחשבתי לעצמי כמה רלוונטית שאלתך גם היום. חשבתי שייסוריך חידדו תובנות שמעבר לאישי והפרטי. הכשירו אותך להבין תהליכים רחבים ועמוקים.

עלה בדעתי שלו היית מגיחה ולו לזמן מה לעולמנו והיית מסיירת ברחובות בני ברק, ירושלים, ברוקלין או אפילו במחוזות אחרים שבהם נכפים חיי הדת בכל עוזם, היית בטח מזהה את חברותייך לנפש. היית בוודאי מתבוננת בבנות המתגודדות יחד, צוחקות ומפטפטות, אבל רואה מיד בעיניים של זו שנפשה מחפשת דרור - זו שהיא את. כך חלפו שנים רבות, אך סיפורך עדיין מהדהד, כאבך עדיין מכאיב ונשמות אבודות רבות חיות בינינו גם היום. עשורים רבים חלפו מאז שכתבת את הדברים ושאלת את השאלות המתבקשות, וכך הטקסט ששלחת לפני 80 שנים לתחרות עדיין רלוונטי לרבים ולכן, לפחות בלבי, זכה במקום הראשון. לסיום אני מודה לך על ההזדמנות שנתת לי להכיר את נפשך האצילה והאנושית כל כך, נפש שמספרת סיפור של מאבק על חופש.

ספרה האחרון של ליזי דורון, "ויום אחד עוד ניפגש", ראה אור בהוצאת כתר



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו