בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מיהו יהודי: על גרשון פיפע-גבעוני

פיפע כתב את חיבורו מתוך להט מרד הנעורים וחווית הקשיים עם העולם שצמח ממנו. הוא אינו חוסך מקוראיו תיאורים של קונפליקטים בין הוריו

תגובות

גרשון פיפע-גבעוני מחבר הטקסט השמיני, הארוך ביותר באסופת החיבורים האוטוביוגרפיים שנכללו ב"עלילות נעורים", נולד בעיירה סאנוק במזרח גליציה והיה מנעוריו איש תנועת השומר הצעיר. הוא נולד ב-1914, שלוש שנים לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה, ב-1936, עלה לארץ ישראל ובהמשך דרכו נמנה על מייסדי קיבוץ יד מרדכי, שם שימש בין השאר כמורה ומחנך בבית הספר בקיבוץ. פיפע-גבעוני מת ב-1992. את האוטוביוגרפיה שלו מסר פיפע הצעיר לתחרות החיבורים הראשונה של יוו"א שנערכה ב-1934. חיבור עשיר זה זיכה אותו באחד מפרסי העידוד בתחרות. עורך הספר, עידו בסוק, שבנוסף למבוא הכללי המפורט של הספר ולנספחים העשירים הקדים הקדמה ממוקדת לכל חיבור, העניק לחיבור נעוריו של פיפע-גבעוני טיפול ייחודי של השוואה לשחזורים נוספים של חיי משפחתו ונעוריו. בסוק מצא כי מאוחר יותר שב פיפע (ששמו היה אז כבר גבעוני) להתייחס לתקופה זו בעברו בספר שהנציח את מורשתו של אחיו הבכור, פעיל התרבות שמואל זיינוול פיפע (1907-1943), שיצא לאור בחיפה ב-1967; וכן בספר הזיכרון של עיירתו שיצא לאור בתל אביב ב-1969.

בספרו "When the Grass was Taller" דן ריצ'רד קו (Coe) בנטייתם של בוגרים הכותבים באוטוביוגרפיות שלהם זיכרונות משנות ילדותם לייצג תקופה זו בחייהם כמעין "גן עדן אבוד". ברוח דומה טוען בסוק בהקדמה לאוטוביוגרפיית הנעורים של פיפע-גבעוני, כי כותבים בוגרים נוטים להעלות לפני קוראיהם את דמויות היסוד של חייהם בתיאור אידאלי ומפויס ולהצניע קונפליקטים. לכך יש להוסיף כמובן את העובדה שכאשר גבעוני הבוגר העלה על הכתב את קטעי זיכרונותיו בשלהי שנות ה-60 הוא התבונן לא רק בהוריו ואחיו שנרצחו בשואה אלא בעבר היהודי הפולני בכללו כעולם שהיה ואיננו עוד. על רקע זה אפשר להבין את נטייתו לתאר את אביו כ"מסרן ער ונאמן של מעשיות ומסורות" ואת האווירה בבית הוריו כ"שמחה ומעודדת יצירה ופעילות מתמדת". פיפע הצעיר, לעומת זאת, שכתב כמו רבים אחרים ממחברי "עלילות נעורים" מתוך להט מרד הנעורים וחווית הקשיים והקונפליקטים עם העולם שצמח ממנו, תיאר אמנם את אביו כאדם מוכשר אך הוסיף כי הוא היה חסר השכלה עממית בסיסית עד כדי כך שבקושי היה מסוגל לחתום את שמו. את אמו הוא מתאר כמוכשרת עוד פחות, ופיפע הצעיר אינו חוסך מקוראיו תיאורים קשים של קונפליקטים בין הוריו.

באדיבות ארכיון "יד ושם"

זיכרונות נעוריו של פיפע מיטיבים לתאר את העולם הלשוני והתרבותי השסוע של יהודי פולין. שסע זה עולה כבר בשורות הראשונות של החיבור בהן הוא חולק עם קוראיו את ההתלבטות באיזו שפה לכתוב - יידיש, עברית או פולנית - שהרי כל אחת מהן מייצגת עבורו עולם אחר. פיפע בחר בסופו של דבר ביידיש, בטענה שבעוד שהעברית היא שפת המחשבה שלו בענייני הציונות וארץ ישראל; והפולנית בענייני הלימודים וידע העולם; היידיש מבטאת יותר מכל שפה אחרת את חוויות היומיום שלו שבהם התבקשו כותבי החיבורים בתחרות להתמקד.

פיפע חולק עם קוראיו הן את חוויותיו בחדר והן את המפגש המורכב עם בית הספר הפולני שם יצרו התלמידים היהודים מעין "קלויז קטן" והתרחקו מהתלמידים הפולנים. אך מיהו יהודי? בעיניהם של פיפע וחבריו היו בניהם של הרופאים והפקידים היהודים "שהיו הולכים בשבת לבית הספר, אוכלים חזיר בחמאה, ושום דבר דבר משותף לא היה להם אתנו", גרועים יותר מהגויים. פיפע הוסיף ללכת אל החדר במשך שנים אחדות במקביל ללימודיו בבית הספר הפולני ומצייר בזיכרונותיו שורה של דמויות מלמדים שונים מאוד זה מזה.

לתנועת השומר הצעיר הצטרף פיפע עוד לפני שמלאו לו 13, והלך בכך בעקבות אחיו הבוגרים. התנועה מתוארת בזיכרונותיו כמעין קוטב של זהות יהודית המנוגד לזה שגילם ה"חדר". כך כאשר הגיע לגיל מצוות הוא היה רווי בתוכניהם של "שני עולמות מנוגדים". למעשה פיפע חי במתח בין שלושה קטבים: זה המתגלם בביתו ובחדר; זה של השומר הצעיר (שבהשפעתו אף החל ללמוד גם בבית ספר ערב עברי); וזה של בית הספר היסודי, ולאחר מכן הגימנסיה הפולנית.

לתלמידי הגימנסיה, כך אנו לומדים מסיפורו, היה אסור בתכלית להשתייך לשום תנועה בעלת אופי פוליטי, המנהל איים לגרשם מהמוסד ופיפע אף מתאר פשיטה משטרתית על הגימנסיה.

הפעילות התנועתית היתה לפיפע הצעיר הזדמנות לחיים חברתיים פעילים עם בנות המין השני והוא מקדיש בזיכרונות נעוריו קטעים נרחבים לחוויותיו המיניות הראשונות, לאהבת נעוריו הראשונה, בלהה רוזנפלד וליחסיו עם נערה נוספת. טיפולו של בסוק בפרשה זו מיטיב להדגים את היסודיות בה טיפל בכל החיבורים ב"עלילות נעורים" - הערות השוליים מספקות מידע משלים רב עניין על זהותה של בלהה ועל המשך סיפור חייה (בסוק אף ראיין אותה בשנת 2002).

פיפע עונה ברשימתו על שאלה נוספת: מה היה הניע רבבות בני נוער וצעירים יהודים לעלות מפולין לארץ ישראל בשנות ה-30? זיכרונותיו של פיפע-גבעוני מטיבים להמחיש, לדעתי, את השילוב הבלתי ניתן להתרה בין שני גורמים שעמדו ברקע לעלייה המונית זו: הפעילות הציונית המסועפת, בעיקר במסגרת תנועות הנוער, שחשפה את הצעירים היהודים לאידיאולוגיה הציונית, ולצדה תחושת המצוקה וחוסר המוצא של הצעירים היהודים בפולין. גרשון פיפע הצעיר מתאר את עצמו כמי שהיה בכיתה השמינית אחד התלמידים הטובים ביותר והיה בטוח שיעבור את ה"בגרות", אך בה בעת צחק מהתעודה משום שהבין כי לא תוכל להביא לו כל תועלת ממשית. ההתבוננות בחיים, כך הוא כותב, לימדה אותו כי למרות הפוטנציאל הרב שלו ומשיכתו לתחום המשפטי אין כל טעם לפנות ללימוד התחום - לא רק בגלל שהתנועה שוללת זאת באופן רעיוני אלא גם מתוך הכרה שלעורכי דין יהודים אין מה לעשות בפולין. חוויה מעיקה זו של מבוי סתום, שפיפע שב אליה בתיאור ניסיונותיו להתקבל ללימודים לבית ספר מקצועי בלודז', חיונית להבנת "הכוח הדוחף" שהניע אותו לעזוב את פולין ולקשור את עתידו עם ארץ ישראל.

זיכרונות הנעורים של פיפע-גבעוני הם טקסט עשיר שלצד ייחודו מיטיב להאיר יסודות מרכזיים בעולם החוויות של בני הנוער היהודים בפולין בכלל ושל אלו מביניהם שהצטרפו אל תנועות הנוער הציוניות ועלו לארץ ישראל בפרט. התרגום הקולח שלהם, ביחד עם ההקדמה המעמיקה שהקדים להם בסוק, מנגישים לקוראים עבריץ חיבור חשוב המאיר פן מרתק ובלתי מוכר לרבים של שורשי הישראליות.

הפרופ' גיא מירון מלמד היסטוריה יהודית במכון שכטר



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו