טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"בית קיץ עם בריכה" של הרמן קוך: רופא לא כפרי

הסופר ההולנדי מספק עוד ספר שתפקידו לזעזע, למתוח ביקורת, להציב מראה, להכות בתדהמה ולגרום אי-נוחות (אין צורך למחוק את המיותר. הכל מתאים)

תגובות

בית קיץ עם בריכה

הרמן קוך. תירגמה מהולנדית: ענבל זילברשטיין. הוצאת כתר ועברית, 333 עמ', 98 שקלים

דוקטור מארק שלוסר הוא רופא משפחה אמסטרדמי. עם קהל המטופלים שלו נמנים בעיקר אמנים ואנשי רוח, והדרך שלו לרכוש את אמונם היא להקדיש עשרים דקות לכל מטופל - דקה לאבחון ועוד תשע-עשרה לתשומת לב. "אשליה של תשומת לב, ליתר דיוק. אני שואל את השאלות הרגילות: מה שלום הבן/הבת? אתה ישן עכשיו יותר טוב? אולי כדאי שתאכל יותר/פחות? אני מצמיד את המסכת לחזה, ואחר כך לגב. לנשום עמוק, אני אומר. לנשוף לאט. אני לא מקשיב באמת. אני לפחות מנסה לא להקשיב באמת. מבפנים כל הגופים האנושיים נשמעים אותו דבר". המשפט האחרון הוא לא רק ביטוי לרשלנות של שלוסר כרופא, אלא לפילוסופיית החיים הצינית שלו, לפיה מתחת למראית העין התרבותית והמהוגנת כל בני האדם דומים, כלומר שפלים, נצלנים ואלימים. הסובלימציות החברתיות, לשיטתו של שלוסר, מדכאות לכאורה את הצדדים האפלים בנפש, אך בפועל רק מתעלות אותם לכיוונים אחרים, אפלים לא פחות.

print-image-1.1698115-1
אלכס ליבק

האפלה היא נושא שמעסיק את הרמן קוך. ספרו הקודם, "ארוחת הערב", שהיה רב מכר בארץ ובחו"ל, נגע בנושאים דומים לאלה שניצבים במרכז "בית קיץ עם בריכה": אלימות יצרית שמסתתרת תחת מעטה הצביעות של המשפחה הבורגנית, והצורך של הבורגנות לשמר את מראית העין של עצמה. ב"בית קיץ עם בריכה" מרים קוך את העט כמעט באותה נקודה שבה שמט אותו בספרו הראשון, עם שינויים קלים: הפעם אין לגיבור בן אלא שתי בנות קטנות, והאלימות לא נובעת מתוך התא המשפחתי אלא מאיימת למוטט אותו מבחוץ. אם יתברר ששני הספרים הם חלק מטרילוגיה בנושא, זה לא יהיה מפתיע במיוחד.

החידוש המרכזי של הספר הוא הגיבור הרופא. דוקטור שלוסר חי חיים נוחים כרופא המשפחה של השמנה והסלתה של אמסטרדם, ולאחר שהוא מקדיש לכל פציינט את עשרים הדקות המפורסמות הוא חוזר הביתה אל אשתו היפה והבנות. כבר בתחילת הרומן הוא חושף את הבוז שהוא חש כלפי המטופלים שלו, על האקסהיביציוניזם והאגוצנטריות שהם שופעים, ואת ניסיונותיו העיקשים להתחמק מכל הפרמיירות שאליהן הם מזמינים אותו. לאחר שהוא מסיים לתאר זאת, שלוסר נופל היישר אל תוך חיי ההבל של המטופלים שלו כשהוא פוגש את אשתו של אחד מהם ומתחיל לחזר אחריה.

אם היה צריך לתמצת את "בית קיץ עם בריכה" לשתי מלים, היו אלה המלים "אתיקה רפואית", ביחד ולחוד. דוקטור מארק שלוסר הוא קודם כל רופא. אבל התפקוד שלו כרופא הוא רק אחד בשרשרת דילמות אתיות שאתן הוא נאלץ להתמודד. אחרי שביקר את הצביעות והנהנתנות בעולמם של המטופלים שלו, שלוסר מאמץ את הקודים החברתיים של אותו עולם ומשתמש בהם לצרכיו האישיים, ציניים ואגואיסטיים ככל שיהיו. יתרה מזאת, הספר נפתח בשערוריית אתיקה רפואית ששלוסר מוצא את עצמו בלבה, אחרי שאחד המטופלים שלו מת ממחלה ממארת שנה וחצי לאחר ששלוסר הבטיח לו שאין מקום לדאגה. בהמשך יתברר שהשחקן הוא בעליו של אותו בית קיץ עם בריכה שבו בילתה משפחת שלוסר את חופשת הקיץ שלה כאשר הבת הבכורה, יוליה, הותקפה מינית על החוף.

בית קיץ עם בריכה

"בית קיץ עם בריכה" הוא ספר מהנה, במובן שהוא מספק לקוראיו דמויות שהם אוהבים לשנוא. אין הנאה גדולה מאשר זעזוע המשולב בעונג. הרמן קוך מספק לקהל הקוראים שלו עוד ספר שתפקידו לזעזע, למתוח ביקורת, להציב מראה, להכות בתדהמה ולגרום אי-נוחות (אין צורך למחוק את המיותר. הכל מתאים). הוא מותח את אותם קווים מוכרים בין הבעיה לבין התוצאה המרה שהיא גוררת: מתירנות מינית גוררת בוגדנות. רגשי נחיתות מביאים לנקמנות. התא המשפחתי הצבוע מוביל למוות בטרם עת. במובן הזה, הגיבור לא מבדיל את עצמו מן הכלל, וכשהוא קובע כי "מבפנים כל הגופים האנושיים נשמעים אותו דבר", הוא מכליל גם את עצמו בחוק הזה.

מארק שלוסר הוא ניהיליסט: הוא יודע שהוא לא יותר טוב מהאנשים שאותם הוא מבקר, ודוחק בקוראים להודות שגם הם חלק מהמין האנושי, זה ששום מראית עין אמנותית ותרבותית לא תוציא ממנו את הברבריות. אלא שבמשך הקריאה מתחזקת התחושה שעל אף שנכתב רק לפני שנה, ספרו של הרמן קוך רואה אור באיחור של שנים רבות. היום צריך יותר מאשר רמז לסקנדל בשביל להוציא את הקוראים משלוותם. היום נדרש הרבה יותר כדי לזעזע אותנו. דוקטור שלוסר צודק; אנחנו, קהל הקוראים, אכן שייכים לגזע ציני ושווה נפש. בין אם זה כתוב בד-נ-א שלנו ובין אם זה פיתוח של השנים האחרונות, השורה התחתונה היא שלא חסרות לנו סיבות להזדעזע מעצמנו, כשם שלא חסרות לנו מראות שבהן נוכל להסתכל על עצמנו ולהזדעזע, או לפחות לנסות.

\ Zomerhuis Met Zwembad Herman Koch



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות