בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

איך הפך מסי לשחקן הכדורגל הגדול בדורו

"מסי: הילד שהפך לאגדה" מריח כמו מוצר שיווקי שמנסה להלום בברזל בעודו לוהט. עם זאת, למרות רדידותו, קשה שלא לחייך בעת הדיפדוף בו

16תגובות

מסי: הילד שהפך לאגדה

לוקה קאיולי. תירגם מאנגלית: יונתן פיין. הוצאת ידיעות ספרים, 175 עמ', 118 שקלים

הדבר הראשון (והנבזי במידת מה) שאפשר להגיד על הספר "מסי: הילד שהפך לאגדה" הוא שגם ליונל מסי הקורא יכול לעיין בו וליהנות ממנו ללא רגשי נחיתות. התמונות הצבעוניות, גודל האות והשפה הפשוטה, ולעתים הפשטנית, שבאמצעותם מנסה האלבום הזה לפלרטט עם קהל רחב ככל האפשר, היו יכולים לתפוס גם את עינו של האיש הצעיר, שגאונותו על המגרש אינה יודעת גבול, אבל תאוות הקריאה וחדוות הלימודים שלו, לפחות כפי שמעידות בספר מורותיו, פחותות בהרבה.

ליאו מסי הוא תופעה תרבותית מעוררת הערצה והשתאות, ומי שמפחית מגודלה משום שהיא מתרחשת בתחומי מגרש הכדורגל - ולא באולם הקונצרטים או במעבדה לפיתוח תאי הגזע לדוגמה - הוא אדם לא תרבותי. יכולת כיבוש שערים מדויקת אך קלילה, זריזות מסחררת וחיבור בלתי נראה שמדביק את הכדור לרגליים - כל אחת מהתכונות האלו וכולן ביחד הפכו את מסי לאחד מיחידי הסגולה, שמותחים בקלות את גבולות היכולת האנושית בתחום פעילותם ובכך מוסיפים יופי מרפא לפצעי הקיום האנושי. הולכים ומתרבים המומחים שמכתירים אותו ככדורגלן הגדול בהיסטוריה, תוך שהוא חולף ללא היסוסים מיותרים על פני דייגו ארמאנדו מראדונה - מאמנו לשעבר בנבחרת, שיחסיהם ידעו עליות ומורדות, וכמובן, הכוכב הארגנטיני הגדול מכולם, עד עלייתו למגרש של "הפרעוש".

בניגוד גמור לברק הווירטואוזי שברגליו, מסי האיש הוא גבר גוצי עם תספורת בסיסית מאוד, נטול כל סממני זוהר חיצוניים (בעל אישיות הפוכה משל מראדונה, המוחצן, הדברן, הרברבן). שלא כמו הקולגות של מסי, שאיתרע מזלן להיוולד בדורו ולכן לעולם לא יזכו בבכורה (שמעת רונאלדו?), מסי נראה יותר כמו אופה או שוליית נגר מאשר ככוכב כדורגל. קטעי הראיונות הבודדים שנערכו אתו פה ושם חשפו תמיד נער עילג וביישן, בעל מבע המום ודיבור מאנפף. צניעותו שיצאה למרחקים, אמונתו הדתית (הוא מצטלב ומפנה את אצבעותיו לשמים בכל פעם שהוא חוגג גול) וביישנותו הכרונית שעליה מעידים כולם - הן סיבות אפשריות לכך שמסי יותר מלעלע מאשר מדבר. כך או כך, כישוריו הוורבליים או החברתיים בטלים בשישים לעומת הנס הווירטואוזי שטמון ברגליו.

והוא רק בן 25. האם אפשר ונכון לכתוב ביוגרפיה על חייו של בחור כה צעיר - מוכשר, מפורסם ומיוחד ככל שיהיה? סיפור חייו של מסי מכיל אי אלו תופינים שממתיקים אגדות מהזן הסינדרלי, כמו הגובה הזעיר שאליו הגיע בילדותו (1.27 בגיל 11) וסיפור המעבר שלו לברצלונה בגיל 13 בעבור חופן הורמוני גדילה (סיפור שאמיתותו שנויה במחלוקת, ונדון רק ברפרוף בספר). ברור גם שחלק מהפלא הקרוי מסי נעוץ בכוכבותו המטאורית והספקיו האדירים יחסית לגילו. אבל גם אם חלילה תיפסק הקריירה של מסי מכוח אסון בלתי צפוי או לחלופין ידעך כוכבה של ממלכת בארסה - עדיין, כל החיים, במשמעותם המלאה, עוד לפניו.

 

סיכום פועלו של הפלא מרוסאריו שבארגנטינה בשלב כה מוקדם של חייו אינו יכול שלא ליפול למלכודת השטחיות, שמנסה להסתתר תחת תמונות איכותיות, כותרות צבעוניות ומיעוט יחסי של מלל הכתוב באופן שמזכיר ספרי ילדים. אם זה קהל היעד - הרי שהאלבום עומד, פחות או יותר, במצופה ממנו. יש בו עושר חזותי רב הנפרש על פני דפי כרומו בשרניים, אנקדוטות משעשעות (מסי שאף בילדותו להיות מורה לחינוך גופני) וסיפורים נחמדים, כמו אלו על סבתו הדומיננטית שדחפה אותו לשחק כדורגל עם הגדולים בעודו בן ארבע.

למרות זאת, מובן וברור שהספר אינו פונה רק לילדים, ומכוון גם לחובבי הכדורגל המבוגרים יותר. כאן, לטעמי, הוא מפספס את המסגרת, ובגדול. בכריכה האחורית נכתב שהוא "בא להביא את סיפורו האמיתי של מסי", אך הספר אפילו לא מנסה להעמיק באזורים שבהם נמצאים חומרים של סיפור אמיתי (אישיותו החידתית, העובדה שמעולם לא חווה ילדות נורמלית, אורח חייו הצנוע והנזירי לצד השמועות על השתתפות במסיבות אלכוהול, סקס ועוד), ובסופו של דבר, הוא מסתפק בסקירה כרונולוגית של נקודות המפתח בקריירה שלו. הריפרוף המהיר על ילדותו, שלא היה בה דבר רגיל - מסי החל לשחק כדורגל בגיל צעיר ממש, ובגיל 13 עזב את מולדתו, פיצל את משפחתו ועשה את מה שהרבה ילדים מוכשרים כושלים בו: התמיד נגד כל הסיכויים.

הצימצום בתיאור תהליכים אלו והשלכותיהם הפסיכולוגיות, כמו גם היעדר התייחסות רצינית לדמויות המשפיעות בחייו (בת זוגו אנטונלה רוקוצו, שאותה הוא מכיר מגיל חמש, מיוצגת כאן בתמונה ובכמה מלים בלבד), בולט בעיקר למול פירוט-היתר והתיאורים הארכניים של המשחקים והטורנירים הגדולים שבהם נטל חלק: משחק הבכורה שלו בברצלונה, זכייתו במדי ארגנטינה בגביע העולם לנבחרות צעירות בהולנד, המונדיאל האחרון בדרום אפריקה שבו הוביל לראשונה את "האלביסלסטה", כפי שמכונה נבחרת ארגנטינה, ועוד. בחלקים האלו סר החן היחסי שמאפיין את הפרקים הראשונים של הספר, שעוסקים (גם אם בצורה שטחית) בילדותו ובדרך הלא-שגרתית שבה צעד וכידרר לאורך חייו. האירועים המפורטים הם בסך הכל משחקים מהעבר הקרוב שראינו כולנו בשידור חי. אין בהם בשורה היסטורית או פרשנית, ובניגוד לצפייה במשחקים, הם נטולי ערך של ממש ונוטים לשעמם בקלות.

כמו ספרים שהוציאו לכוכבנים צעירים רבים, גם "מסי: הילד שהפך לאגדה" הוא יותר אלבום מאשר מסמך רציני שמתיימר לחקור את גיבורו. שלא כמו כוכבנים רבים, שתהילתם יצאה למרחוק על בסיס מגיפה הורמונלית שבטית, עדריות וטינאייג'ריות, או סתם שרירותיות, מסי הוא באמת גאון בתחומו, ונוכחותו על המגרש משנה ועוד תשנה את פני הכדורגל המודרני.

חבל ש"מסי: הילד שהפך לאגדה" מריח כמו מוצר שיווקי שמנסה להלום בברזל בעודו לוהט. עם זאת, למרות רדידותו, קשה שלא לחייך בעת הדיפדוף בו, ולו לזכר הגולים והסלאלומים המרהיבים שקיבץ. כי בכל זאת, היי, זה מסי.

Messi, The Inside story of the boy who became legend \ Luca Caioli



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו