בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"הזיית ניו יורק" של רם קולהאס: תפוח הזהב

יכולתו של האדריכל רם קולהאס להאניש בניינים, הפכה את "הזיית ניו יורק" שלו לספר פולחן

תגובות

הזיית ניו יורק

רם קולהאס. תירגם מאנגלית: אור אלכסנדרוביץ'. הוצאת בבל, 320 עמ', 178 שקלים

"הזיית ניו יורק" הוא ספר חובה לא רק לאנשי מקצוע וסטודנטים לאדריכלות. זהו פריט הכרחי בספרייתו של כל מי שמתעניין בתופעת המודרניזם ובתרבות האוונגרד. המחבר, רם קולהאס, שנולד בהולנד בשנת 1944, נחשב היום לאדריכל החשוב ביותר במחצית השנייה של המאה ה-20, ועל כך מסכימים מעריציו הרבים, כמו גם מבקריו החריפים ביותר. מאז פורסם הספר בשנת 1978 כתב קולהאס ספרים ומאמרים רבים, ובהם ספרו הידוע "S,M,L,XL". אולם ב"הזיית ניו יורק" אפשר ללמוד על המקורות להתפתחותו האינטלקטואלית של מי שניצב כבר אז בחוד החנית של האוונגרד האדריכלי, וידע לשקף בכתיבתו פנורמה של רעיונות שהתסיסו את החיים האינטלקטואליים בשנות ה-70.

ואמנם, למרות שלקולהאס יש תדמית של הוגה מקורי, שיצא כפרש בודד להילחם בממסד האדריכלי השמרני ובמוסכמות רווחות, הצלחתו נבעה בעיקר מהעובדה שהוא ידע ליצור סינתזה בין הרעיונות שרווחו בחוגי האוונגרד ולהפוך אותם לתזה מגובשת. "ההולנדי המעופף", כפי שהוא מכונה, הרבה ומרבה להתרוצץ ברחבי העולם: בשנים שבהן עיצב את השקפת עולמו הוא למד בלונדון בבית הספר היוקרתי לאדריכלות AA ובאוניברסיטת קורנל בארצות הברית, חי בניו יורק וערך מחקרים בברלין ובמוסקבה. היו אלה שנים שבהן תחושת האופטימיות עדיין ריחפה באוויר, ורעיונות אוטופיים הזויים נבחנו במלוא הרצינות.

רויטרס

קולהאס, שהחל את דרכו בתחום הקולנוע, היה מעורה בחוגי האמנות והפנים את האנרגיה היצירתית שהובילה לפריצה מתוך גבולות המוזיאונים והגלריות. עבודותיו התיאורטיות הראשונות מתחילת שנות ה-70, כמו "עיר הגלובוס השבוי" ו"מלון ספינקס", ביטאו את השאיפה לחלץ גם את האדריכלות מתוך "הקופסה הלבנה", במובן המטאפורי והממשי, ולהתחבר לחיים מבלי ליפול לפח של ריאליזם פשטני. דמיונו הפרוע וסגנון כתיבתו הפיוטי ניכרים גם ב"הזיית ניו יורק", אך בספר זה הוא החל לגבש את תרומתו המעשית החשובה לאדריכלות המודרנית: התמודדות עם תופעת ערי הענק הדחוסות להתפקע ותנאי החיים הפיזיים והנפשיים שהן כופות על "חברת ההמונים" בעידן הנשלט על ידי המלאכותי והמפוברק.

בספר שהפך את ניו יורק למקרה מבחן להתפתחות העיר הגדולה, ביסס קולהאס את שיטת עבודתו התיאורטית: צירוף בין מחקר פרטני של פרגמנטים היסטוריים ומורפולוגיה עירונית לבין פירוש חופשי של העובדות. כמי שהחל את לימודי האדריכלות שלו בלונדון של 1968 וספג את עקרונות תרבות ה"פופ", לא היתה לו בעיה לשלב במחקריו אינפורמציה השאובה מגלויות לתיירים ומאמרים מעיתונות פופולרית. גם יכולתו להאניש את הבניינים ולהעניק גם לתכנון האורבני מימד פסיכולוגי, הפכה את "הזיית ניו יורק" לספר פולחן: קולהאס החזיר לאדריכלות את האנרגיה המהפכנית ששקעה בתהליך הבנייה הסטנדרטית המואצת אחרי מלחמת העולם השנייה. כשרון כתיבה איפשר לו לחבר בין תיאורים מרתקים, ניתוחים מבריקים לבין רעיונות מופרכים וססמאות פשטניות.

בראש ובראשונה קולהאס ביקש להוכיח שהתפתחותה המואצת של ניו יורק בשנים 1890-1940 היא דגם מופת לצמיחת המטרופולין המודרני.

מול האידיאליזם של המודרניזם האירופי הפוריטני, מלא הכוונות הטובות אך כושל ביישומן, הוא מעמיד נוסחה שהוא מגדיר כ"מהנטניזם" - צמיחה ספונטנית צפופה של גורדי שחקים בתוך מסגרת מלאכותית נוקשה, שנולדה מחוקי התכנון האורבני שנקבעו ב-1811 וחילקו את מנהטן לרשת שתי וערב של רחובות היוצרים בלוקים זהים.

בחלוקה זו, שהתעלמה מהטופוגרפיה הטבעית, רואה קולהאס לא פחות מאשר את "החיזוי האמיץ ביותר בתולדות הציוויליזציה המערבית". התיאורים ההיסטוריים נועדו להצביע על אירועים ואישים שהניחו את היסודות שהפכו את העיר ממושבה הולנדית קטנה, שהוקמה בשנת 1623, ל"אבן הרוזטה של המאה ה-20".

תת מודע עירוני

ברור שאין מדובר כאן בספר היסטורי שיטתי, והקשר למפעלו המחקרי הספקולטיבי של ולטר בנימין מתברר מאליו. גם כאדריכל המאמין בחיבור חופשי של אלמנטים, מרשה קולהאס לעצמו לקפוץ מנושא לנושא, לבחור בניינים, אירועים ואדריכלים המתאימים לתיאוריה שלו ולקשור להם הילה מיתית. הוא עצמו מודה ב"שחזור ספקולטיבי של מנהטן המושלמת". כך הוא יכול להתחיל בניו-אמסטרדם, שהקימו המתיישבים ההולנדים כפיברוק של פיסת מולדת קטנה, וממנה לקפוץ ישירות ל-1807, שבה הוחל בתכנון עיר מודרנית כסמל לניצחון האדם על הטבע. הבלוקים הנפרדים חיסנו את העיר מפני השתלטות גורם אחד על שטחים נרחבים, "התערבות טוטליטרית", כפי שהוא כותב, ויחד עם זאת איפשרו "אנרכיה תלת מימדית".

המודעות לבנייה הפראית המהירה של העיר, שהחלה לחלחל במחצית המאה ה-19, הולידה הקמת ועדה עירונית שרכשה את השטח שעליו הוקם הסנטרל פארק, שהוא מבחינתו של קולהאס "מרבד ארקדיה סינתטי" - "שימור פוחלצי של הטבע, שמציג לנצח את הדרמה של תרבות המשאירה את הטבע מאחור".

מכאן, בקפיצה חדה ובאותו סגנון כתיבה מתלהם, עובר קולהאס למה שהוא רואה כתפקידו העיקרי: כמו בנימין, שהאמין שבנייני המסחר הפאריסאיים משקפים את התת-מודע של המאה ה-19 ואת עולם החלומות של הבורגנות, כך קולהאס מבקש לנתח את בניית מנהטן כדי לחשוף את התת-מודע של המאה ה-20 שאינו מתגלה בהיסטוריה הממוסדת של האדריכלות. הפרק הראשון מוקדש לקוני איילנד: חצי האי הקטנטן הניצב בכניסה לנמל ניו יורק, ששימש תחילה אתר נופש מצדו האחד ומקום מקלט לאנשי שוליים ופושעים מצדו השני והפך במשך הזמן לאתר הפנאי והשעשועים הגדול של העיר. בניית גשר ברוקלין, שהסתיימה בשנת 1883, הפכה אותו למקום הצפוף ביותר בעולם.

בלומברג

קולהאס מתאר בפרוטרוט את עלייתו ונפילתו של האי, שאיפשר לתושבי ניו יורק לברוח מחיי היום יום לעולם מלאכותי של חלומות ופנטסיה. הבניינים, המגדלים והמתקנים הנוצצים והמצועצעים שהיו תקדימים ללונה פארקים, לדיסנילנד וללאס וגאס, מימשו את חידושי הטכנולוגיה ואת ההישגים של התערוכות העולמיות. קוני איילנד, טוען קולהאס, היה האינקובטור של האסטרטגיות והמנגנונים שעיצבו את מנהטן.

אולם האדריכל ההולנדי אינו מתעניין רק בקונסטרוקציות המתקדמות שנולדו על האי. כאן הוא מוצא את העיקרון החוזר ומופיע לכל אורך הספר: הפעלת אמצעים רציונליים למטרות אי-רציונליות. מופעי הראווה המתוחכמים שנערכו באי, כמו ביקור בעיר מיניאטורית מאוכלסת בגמדים, או יצירת חוויות חלופיות של ביקור בארצות רחוקות והשתתפות באסונות היסטוריים כמו נפילת פומפיי או שריפת מוסקבה, איפשרו להמוני המבקרים חוויות חושניות של תדהמה ופחד. כל אלה הובילו אל תחומי הלא מודע הקולקטיבי תוך ערעור חוקי המוסר המקובלים, "שרידי התקופה הוויקטוריאנית", כהגדרתו.

אף כי קולהאס מתאר את קוני איילנד כסמל של מציאות מפוברקת, אלטרנטיבה של עולם הפנטסיה לחיים המנוכרים של העיר, בפרק הבא העוסק בגורד השחקים הוא מבקש להוכיח שקוני איילנד הגיע בסופו של דבר גם למנהטן. מצד אחד, קולהאס הנפעם מכוח החיים של העידן המודרני, מפליא לתאר את האנרגיה האדירה של הכוחות הכלכליים המעשיים שהולידו את עיר המגדלים, ומסביר כיצד שלד הפלדה והמעליות איפשרו לבנות מאסות אדירות וחללים ענקיים שניתקו את הארכיטקטורה מהמורשת ההיסטורית.

הבניינים שהתפרשו על בלוק שלם והכילו פעילויות מגוונות של אלפי בני אדם, יצרו מקום מפגש לקהילות חדשות והקטינו את העומס על התחבורה. מימדים אלה והפונקציות השונות לא איפשרו לחזיתות לשקף את הפנים, וגם לא לשמש כנושאות סמלים המציינים את יעוד הבניין. כל מגדל הפך לעיר בתוך עיר, סמל ריק שיכול להוות רק מונומנט לתרבות העומס.

אדריכלי ניו יורק, שהצטיינו בגישה ריאליסטית ובהתאמת הבנייה לצרכים הכלכליים, התעלמו מהאידיאלים המופשטים האירופיים ובעיקר מאידיאל הכנות שחייב לבטא את פנים הבניין במעטפת החיצונית. הם השתילו בתוך בנייני הענק, בעלי החזות האילמת, חללים שבהם פרחה "מנהטן ההוזה", זו שאיפשרה לדמיון להשתולל. כמו בקוני אילנד המעצבים ניצלו את החללים רחבי הידיים כדי ליצור עבודות אמנות טוטאליות, המטשטשות את תחושת הזמן והחלל. כך לדוגמה קולהאס מתאר בפרוטרוט עיצוב ראוותני של גן מהתקופה הדקדנטית של האימפריה הרומית, המעניק תחושה של כניסה לעולם חלומות או למציאות אלטרנטיבית הנענית לדחפים עמוקים של בני האדם.

עקרון הלובוטומיה

הפער שנוצר בין החזיתות האילמות והנוקשות לבין מופעי הראווה האקסטרווגנטיים שהתרחשו בתוכם איננו מפריע לקולהאס. להפך, הספר נועד להוכיח שזהו סוד קסמה של מנהטן ותוצר הכרחי של החיים המודרניים בעיר הגדולה. כדי להוכיח את רעיונותיו הוא משתמש במושג "לובוטומיה", הלקוח מתחום הרפואה (ניתוח המפריד בין חלקי המוח) ומתמקד בכמה בניינים כמו מלון וולדורף אסטוריה, מועדון הספורט של הדאונטאון ורדיו סיטי מיוזיק הול. התיאורים המפורטים מרתקים: קולהאס משתף את הקורא בהלכי הרוח הגלויים והנסתרים של התקופה. תיאור בנייתו המהירה והיעילה של האמפייר סטייט בילדינג (102 קומות בשנה וחצי), דווקא בעיצומו של השפל הכלכלי הגדול, או הצגת המכונה הלוגיסטית המשומנת, שפעלה במקצוענות עילאית מאחורי הקלעים של רדיו סיטי מיוזיק הול והפכה את הביקור לחוויה אקסטטית, מעידים על כוחה האדיר של ארצות הברית בשיא פריחת היזמות היצירתית.

גם את האדריכלים והמעצבים שפעלו באותה תקופה הופך קולהאס לדמויות מיתיות. גיבוריו העיקריים הם יו פריס, ואלאס הריסון וריימונד הוד. לשני האחרונים, שתיכננו את מרכז רוקפלר, "תופר" קולהאס תיאוריה הקושרת כתרים לראשם כאנשי מעשה, אך גם כמי שידעו להתייצב מול הפוריטניות האירופית ולממש את עקרון ה"לובוטמיה". הם הפרידו בין פנים לחוץ וחיברו בין יעילות לנשגב, בין חופש לנוקשות או "בין אש המנהטניזם לקרחון המודרניזם". על פריס, שיצר הדמיות של מגדלים לאדריכלים אחרים, הוא כותב שציוריו האקספרסיוניסטיים העניקו מראה נשגב לגורדי השחקים והאדירו את תדמיתה של ניו יורק. הם סייעו ליזמים ואדריכלים להפיץ את מרכולתם ושימשו מקורות השראה לדורות של אמנים ומעצבים (קולנוע עתידני, חוברות קומיקס וכו'). מבחינתו של קולהאס פריס "ברא לילה מואר בתוך מיכל קוסמי... רחם ארכיטקטוני שחור משחור ממנו נולדים גורדי השחקים".

משפטים כמו זה האחרון חושפים את ההיבטים הרומנטיים-מיסטיים בהשקפת עולמו של קולהאס ואת המניע האמיתי לכתיבת הספר. האדריכל, שנחשב נושא הדגל של המודרניזם, שיצא למלחמת חורמה בפוסט-מודרניזם השמרני, מניח בספר מטעני חבלה שנועדו לפוצץ את המיתוס המודרניסטי מבפנים. מבחינתו, מנהטן בשנות גדולתה דווקא שימרה את המבנה האורבני המסורתי של עיר להולכי רגל והיוותה אנטי-תזה לתיאוריית המודרניזם האירופי הקר, המחושב והמתנשא. מול העידון האריסטוקרטי הוא מציב כאלטרנטיבה עדיפה את הברבריות האמריקאית, המוגדרת ככאוס קשיח ומערב פרוע סינתטי. לא במקרה הוא יוצא במלחמת חורמה נגד לה-קורבוזייה, שהגיע לניו יורק והציע להרוס את העיר ולממש במקומה את חזונו ל"עיר הקורנת", שתשליט סדר והרמוניה, שאותה קולהאס מגדיר כ"הפשטה קרטזיאנית צרפתית", המקפיאה את הנפש ומקדשת גם את הטבע וגם את המכונית.

לעומת זאת, את סלבאדור דאלי, שבא לניו יורק בשנת 1935, הוא מקדם בברכה. הצייר הסוריאליסט נשבה בקסמיה של העיר והבחין מיד בקרביים האפלים והפואטיים המסתתרים מאחורי ההסוואה הפרגמטית של גורדי השחקים. לא במקרה קולהאס גם שאל ממנו את "שיטת הפרנויה הביקורתית", שאותה הוא מתאר כדרך חתרנית המפרקת את המציאות הדלה והחד- מימדית ומאפשרת להחיות ו"להעשיר" אותה על ידי פיברוק של עובדות מומצאות ויצירת ספקולציות שלא ניתנות להוכחה. כך יכול היה קולהאס להתעלם בין היתר מתרומתה של אסכולת שיקאגו לעיצובם של גורדי השחקים, או מהמורשת האירופית שפיתחה את חוויית החלל כנקודת מוצא לארכיטקטורה מודרנית.

"הזיית ניו יורק" היא בסופו של דבר יצירה פיוטית סוריאליסטית ובכך היא איננה יוצאת דופן בתקופתה. מגמות אנטי-רציונליות ותפישות מיסטיות שהסתתרו במודרניזם המוקדם פרצו אל פני השטח אחרי מלחמת העולם השנייה. לא קשה לגלות בספר את השפעתו המתרחבת של קרל יונג על תחומי האמנות השונים ומעבר לאסוציאציות המיידיות לבודלר ובנימין, גם ניטשה וברגסון מתגלים בין השורות. בקונטקסט רחב יותר קולהאס מבצע מהלך המוכר היטב כבר במאה ה-19, הסטת חוויית "הנשגב" מהטבע אל העיר. העובדה שקולהאס בחר לפתוח את ספרו בציטוט מג'מבטיסטה ויקו שכתב עוד במאה ה-18 על "החוכמה שאינה מחפשת את הוכחותיה בעולם החיצון, אלא באופניה השונים של תודעת ההוגה בה" מעידה גם היא על תפישת עולמו של האדריכל שניסה לפצח את המנגנונים הנסתרים של המציאות החומרית.

גם בתחום האדריכלות קולאהס אינו ממש מקורי. הוא הושפע מהוויכוחים התיאורטיים שהתנהלו בשנות 1ה-60 וה-70 ובעיקר מקבוצת "סופר סטודיו" האיטלקית. הקשר שלו לתנועה הסיטואציוניסטית ברור מאליו: העיסוק בחיי הנפש של האדם המודרני והשאיפה ליצירת "מצבים" ו"אווירה" שיחדדו את תחושת הקיום, החליפו את ההתמודדות עם הבעיות החומריות, שאיפיינה את דור האוונגרד הקודם. מגמה זו התגלתה בקרב מוריו ב-AA ובקורנל (ובתוכם אליה זנגליס שהפך לשותפו) וגם אצל קבוצות פוטוריסטיות כמו "ארכיגרם" ו"ארכיזום" שהשפיעו על גיבוש השקפת עולמו.

יש לברך את הוצאת בבל על החלטתה להוציא לאור את הספר. גם אם מעמדו נחלש לאחרונה, קולהאס הוא לא רק אדריכל חשוב, אלא גם "גיבור תרבות" המייצג את שלהי המאה ה-20. הוא הפיח באדריכלות רוח חיים והקדים להתמודד עם התנאים החדשים שמציבות ערי הענק כמו אלה שצמחו במזרח הרחוק. יחד עם זאת הוא גם נציג מושלם של המורשת הקשה שהטתירה התקופה: נטייתו, כפי שהוא עצמו מכריז, "לרכוב על הגלים מבלי לנסות לשנות את כיוונם", התבטאה כבר בראשית דרכו, כשהעלה על נס את שיתוף הפעולה של האדריכל האוונגרדיסט איבן לאונידוב עם השלטון הסטאליניסטי.

בספר נמצא גם את התשתית הרעיונית לשיתוף הפעולה עם הקפיטליזם הפרוע תחת מסווה של פרגמטיזם. העובדה שקולהאס נסוג לאחרונה מהרלטיביזם המוסרי ומגלה עניין בבעיות חברתיות, מעוררת תקווה שהגלים שינו את כיוונם.

Delirious New York \ Rem Koolhaas



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו