בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אבנר שפירא על "ארץ עיר"

תגובות

כאשר קרל מרקס עדיין היה עיתונאי, הוא הועמד לדין בעוון העלבת התובע הכללי בפרסומי העיתון שערך בעיר קלן. בנאום הסיכום במשפטו, שנשא ב-7 בפברואר 1849, הטעים מרקס כי "חובתה הראשונה של העיתונות כיום היא לערער את כל יסודותיו של מצב העניינים הפוליטי הקיים". לדעתו, "זוהי חובתה של העיתונות להתייצב בגלוי בשם המדוכאים, בסביבתה הקרובה".

העיתונאית אסתר זנדברג - שקובץ מרשימותיה, "ארץ עיר", ראה אור באחרונה (בבל) - היא מייצגת נאמנה של השליחות החברתית והפוליטית שהטיל מרקס על העיתונות, והיא עושה זאת בסביבתה הקרובה, ולא רק בה. במדורה "סביבה", שמתפרסם מאז 1985 ועד היום, תחילה במקומון התל-אביבי "העיר" ולאחר מכן ב"הארץ", זנדברג מתארת ומבקרת בדבקות ובנחרצות את הררי המפגעים והתחלואים של הסביבה הישראלית, תוך שהיא מסירה את המעטה האידיאולוגי האופף אותם וחושפת את קורבנותיהם: בני האדם החיים בסביבה הזאת, ולא פחות מכך - אלה שמודרים ממנה.

הרשימות המרתקות שכונסו בספר הן לפיכך נקודות ציון במסע מתמשך אל נופי ההוויה הישראלית - על יומרותיה, כיבושיה, מחדליה, היצר ההרסני הטבוע בה וגם כיעורה הניכר לעין, שבא לידי ביטוי ב"נוכחותו של הגן הישראלי המוכר והדומיננטי, זה שאחראי על הישראליזציה של האלגנציה", כלשונה של זנדברג. היא משגרת "גלויות נוף ממולדת אחרת", אם להשתמש במלים שכתבה על קובי אוז ולהקת "טיפקס", שגם אלבומם "החיים שלך בלאפה" נתפש בעיניה כמאורע סביבתי.

ואמנם, זנדברג יצקה משמעות רחבה ומרחיבה למושג "סביבה", כפי שמציין עורך הספר, אור אלכסנדרוביץ', בהקדמתו. היא אינה כותבת רק על אדריכלות ותכנון, אף שיש לה תרומה עצומה להבהרתו ולהנגשתו של השיח המקצועי בתחומים אלה לציבור הרחב; היא אינה עוסקת רק באורבניות, אף שרשימותיה על הערים הישראליות, ובמיוחד על תל אביב, מצטברות לדיוקן מרובד, נוקב ולא פעם קודר שלהן; והיא אינה מתרכזת רק בביקורת פוליטית, אף שהיא לעולם אינה נמנעת מנקיטת עמדה בסוגיות הניצבות על קו התפר שבין הצדק החברתי לצדק המרחבי.

הרשימות ב"ארץ עיר", שנכתבו לאורך רבע מאה, משקפות את התמורות הרבות שטילטלו את החברה הישראלית באותן שנים. ואם הסופר רוברט מוזיל קבע בספרו "האיש בלא תכונות" כי "אין עוד תקופה שעליה יודעים אנו כה מעט כמו אותם שלושה עשורים שבין שנת העשרים שלנו ושנת העשרים של אבותינו", הרי ספרה של זנדברג, ילידת 1946, משלים כמה פערים בשביל בני דורות צעירים משלה.

ההיסטוריה הקרובה הזאת של ישראל נחשפת בספר במערומיה, רחוקה שנות אור מההבטחות, החלומות והאגדות שעטפו אותה ומזכירה במידה מסוימת את השימפנזה המקשיש ג'וני מגן החיות של פתח תקוה. בנעוריו הצטיין בסלטות מרהיבות, שהיו האטרקציה של אם המושבות, אבל זנדברג ראתה אותו מכונס בכלובו, "שיבה זרקה בשערו ועורו צפוד מתחת לפרווה, הוא לא יכול אפילו לזוז, לא רק לעשות אקרובטיקה, אבל הוותיקים עדיין באים ליד הכלוב, קוראים לו, ג'וני, ג'וני, זורקים לו חצי תפוח, למרות השלטים שאסור, רק כדי להראות לו שלא שכחו".

הגילוי הנאות מחייב אותי לציין כי זנדברג אינה רק עמיתתי לעבודה במוסף "גלריה" של "הארץ", אלא גם חברה טובה. עם זאת, נדמה לי כי ספרה צופן שפע של גילויים והנאות גם, ואולי בעיקר, למי שעדיין לא התוודעו אליה או לכתיבתה.

אי-פי


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו