טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ספר חגי דגן על "בירה ומצבי רוח משתנים" ו"מייסטרים דגולים"

תגובות

הספר הטוב ביותר שקראתי השנה הוא "בירה ומצבי רוח משתנים: מבחר הסיפור הצ'כי" (חרגול/עם עובד, בחרה ותירגמה מצ'כית: רות בונדי). הצ'כים, לפחות חלקם הגדול, לא לוקחים את עצמם ברצינות. זו מעלה נדירה כשמדובר בספרות. הם פיתחו מסורת של כתיבה קלילה, אגבית לכאורה, אך עם זאת נוקבת ושנונה, ובעיקר מצחיקה.

כבר מזמן לא צחקתי כמו שצחקתי כשקראתי את הסיפור "ניסיון למסיבת ערב ללא אלכוהול, דהיינו בידור אמריקאי" של ירוסלאב האשק. אני מתקשה לחשוב על ספרות שנכתבת כיום שיכולה לגרום לי לצחוק ככה.

הספרות הצ'כית מצליפה כמעט בכל - בשלטונות, בפקידות, בביורוקרטיה, בטבע האדם בכלל - אבל מבלי לאבד איזו מידה בסיסית של הומניזם ואהבת אדם. יש רק להצטער על כך שבונדי ויתרה, כדבריה, על סיפורת צ'כית ארוטית. לקרוא עם בירה (רצוי צ'כית בצד).

הספר המוחמץ של השנה, לדעתי, הוא "מייסטרים דגולים" מאת תומאס ברנהרד (בבל, מגרמנית: רחל בר-חיים). ברנהרד מזכיר לי את קהלת. הוא מבקר משהו, טוען כביכול איזו טענה, אבל אז הוא אומר: "גם זה הבל". הוא תוקף את הקיטש, את הזיוף, את הרהב, את הצביעות, אבל הרי בכל דבר יש קורטוב של קיטש, רהב וצביעות, וכך הוא חותר גם תחת התרבות הגבוהה, תחת כל דבר, ובסופו של דבר, באופן בלתי נמנע, תחת עצמו.

והוא כל הזמן רוטן, נרגן, הוא לא מרוצה מדבר, הוא ההיפך הגמור ממה שקרוי במקומותינו "חשיבה חיובית". הו לא, הוא לא חיובי כלל וכלל. אבל בנרגנות המתמדת שלו, בחוסר הנחת שלו, בהרסנות הגמורה שלו, יש משהו מענג, מזכך. הוא אולי היה נחרד לקריאת הדברים האלה, אבל ברנהרד מציע לנו (שלא בטובתו?) קתרזיס.

ספרו של חגי דגן, "שדים ברחוב אגריפס", ראה אור לאחרונה בהוצאת כנרת, זמורה-ביתן



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
tm_tools.isArticleType(article) : true