בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"המפקד": בעיניים מצועפות

כיצד לקרוא את הספר הזה: כמחקר שמנסה להבין את תפקודו המורכב של מנחם בגין כמפקד האצ"ל, או שמא ספר תעמולה?

3תגובות

המפקד: מנחם בגין כמנהיג של ארגון גרילה עירוני

יעקב מרקוביצקי. הוצאת כרמל והמרכז למורשת בגין, 275 עמודים, 84 שקלים

השנה מלאו 20 שנים למותו של מנחם בגין, ראש הממשלה השישי של ישראל והראשון מטעם מחנה הימין הרוויזיוניסטי. אירוע זה צוין בבולמוס של עצרות, טקסים וימי עיון. הדבר הבולט באיזכורו של בגין באירועים הללו הוא ההתעלמות הכמעט מוחלטת מהקווים הבעייתיים באישיותו, שבאו לידי ביטוי בכל תפקידיו - ראש הממשלה, מנהיג תנועת החירות ומפקד מחתרת אצ"ל. בקרב ראשי הממשלה, מדוד בן גוריון ומשה שרת ועד אהוד אולמרט ובנימין נתניהו, לא היה ראש ממשלה כה בעייתי וכה מסובך כמו מנחם בגין.

דוגמה מקוממת לראייה החד-צדדית כלפיו היא הדברים שמשה יעלון כתב בהקדמה לספר זה: "מנחם בגין הוא מגדולי המנהיגים שקמו לעם היהודי בעת החדשה". החלטתו, ממשיך יעלון, לכרות שלום עם מצרים שינתה את "פניה של מדינת ישראל ואת פני האזור כולו. אלפים המתהלכים בינינו חבים את חייהם להחלטתו". משום מה השר הנכבד שכח כי מנחם בגין היה אחראי ל"מלחמת שולל" - שגרמה לנפילת מאות חיילי צה"ל ולדשדוש ישראל בביצת לבנון במשך 18 שנים. כמי שהיה רמטכ"ל התעלם יעלון מכך שמי שהפך את ההשתמטות מהצבא לתופעה המונית היה מנחם בגין. מדברי יעלון הוא מצטייר כפלקאט שטוח, טלית שכולה תכלת ובעיקר - איש חף ממורכבות.

: ארכיון ז'בוטינסקי

כשקראתי את הספר, שיצא לאור במסגרת אירועי 20 השנה למותו של בגין, שאלתי את עצמי מה מטרת המחבר: האם להלל ולשבח את גיבורו, או שמא לראותו באופן ביקורתי, תוך התייחסות לאורות ולצללים בתפקודו כמפקד האצ"ל? התשובה לשאלה הזאת מורכבת. כיצד ניתן לראות את הספר זה? ספר מחקר שמנסה להבין את תפקודו המורכב של בגין כמפקד האצ"ל, או שמא ספר תעמולה? התשובה לשאלה זו אינה חד משמעית.

מצד אחד, הספר מעלה תובנות חשובות שאחת מהן נוגעת בסוגיה רגישה: יחסי "המורה" זאב ז'בוטינסקי ו"התלמיד" מנחם בגין. בניגוד לקביעה שחסידי בגין חוזרים עליה שוב ושוב, כי בגין היה יורשו וממשיכו של "האב המייסד" ז'בוטינסקי בכל תפקידיו - כולל מפקד מחתרת - מרקוביצקי מעלה טענה שונה לחלוטין, שכבר הופיעה אצל חוקרים נוספים בהקשרים אחרים. בראשית 1944 נקט בגין את הצעד הראשון כמפקד אצ"ל, והכריז מרד נגד "השלטון הזר" בארץ, השלטון הבריטי. בפועל התברר כי "באמצו דרך מיליטנטית של מאבק מזוין חסר פשרות, נסוג בגין מן המדיניות הדיפלומטית של זאב ז'בוטינסקי. הוא הפך את המאבק בבריטניה למטרה בדרך להשגת היעד הסופי: עצמאות המדינה העברית".

בהכרזת המרד זנח בגין את דרך האצ"ל ה"ישן" בשתי בחינות. הראשונה היתה ראיית המאבק נגד הבריטים כעיקר, ולא המאבק נגד הערבים כפי שהיה בתקופת המרד הערבי; השנייה היתה כפירה במקור הסמכות של הצה"ר (הציונים הרוויזיוניסטים) - המפלגה הפוליטית הוותיקה של התנועה הרוויזיוניסטית. המשמעות של כפירה זאת היתה הפיכת האצ"ל לגוף אוטונומי, שנפרד מגוף פוליטי חיצוני וממרותו.

המשמעות של שתי בחינות אלה היא עזיבת בגין את דרכו של ז'בוטינסקי. עד סוף ימיו הוא תמך בשיתוף פעולה עם בריטניה הגדולה, ואילו בגין ראה אותה כאויב ושלטון זר שחייבים לאסור עליו מלחמה; ז'בוטינסקי ראה באצ"ל לגיון הכפוף למערכת פוליטית, ואילו בגין ראה בו מחתרת שנושאת בעצמה את מקור סמכותה. בעולם המיתוסים של התנועה הרוויזיוניסטית נתפש ז'בוטינסקי כ"אבי המרד", אולם בפועל, בהכרזת המרד בגין מרד לא רק בבריטים אלא בסמכות הפוליטית של תנועתו, ואף בדרכו של ז'בוטינסקי.

מן הצד האחר, הספר מטפל בסוגיות שונות תוך התעלמות מנקודות בעייתיות בהן. אתייחס לשלוש מהן. הנקודה הראשונה היא הקשר בין הכרזת המרד לבין שואת יהודי אירופה, שהתחוללה באותם ימים. מרקוביצקי התייחס לסוגיה זאת, ובצדק. הוא כתב כי המרד היה נגד ממשלה מתנכרת ועוינת "אשר מנעה את כניסתם של עשרות אלפי פליטים יהודים מרחבי אירופה, יהדות שעל מרביתה עלה הכורת הנאצי". הוא הביא את דברי בגין שהדגישו את הקביעה כי המפתח להצלה המונית של יהודי אירופה "הוא פתיחת שערי ארץ-ישראל שננעלו עקב מדיניות הזדון של 'הספר הלבן'". קביעה זו היא מאוד לא מדויקת - פתיחת שערי הארץ היתה עשויה להציל קומץ ולא המונים. הרי הנאצים לא התכוונו ממש לתת ליהודים לעזוב את אירופה הכבושה.

יש להדגיש כי המחבר התעלם מקו נוסף ביחס האצ"ל ומפקדו לבריטניה, שעלה מיד אחרי הכרזת המרד: הם ראו בבריטים לא רק משתפי פעולה עם המשמידים, אלא גם כיישות נאצית - היורשת האולטימטיבית של הרייך השלישי. כבר בפברואר 1944 עלתה "סיסמת הקרב" של האצ"ל: "בריטו-נאצי". "חירות", ביטאון המחתרת, כינה את הרולד מק-מייכל, הנציב העליון הבריטי, "נאצו-נציב בירושלים" וקבע כי המשטרה הבריטית "יונקת את השראתה מהגסטאפו הנאצי".

יותר מאוחר, בשנים 1945-1947, נהפכה "ההמשלה הנאצית" לגורפת וברוטאלית יותר. ארנסט בווין, שר החוץ הבריטי מטעם מפלגת הלייבור, כונה "אדולף בווין" ובנובמבר 1945 נכתב עליו כי "אנו מבינים שבווין, האנגלו סוציאליסט, מתנבא בלשונו של נאציונל סוציאליסט, בתתו את האות לשליחיו לעשות בבני ישראל את דין הנאציזם" (ההדגשה במקור).

מה היו הטעמים שמסבירים את ההשוואה, שאפשר לראותה כהזויה? הראשון הוא כי בגין היה חייב להסביר מדוע הוא הרים את נס המרד נגד מעצמה שניצבה בקו הראשון במאבק ההרואי נגד הרייך השלישי. מרקוביצקי מציין כי היא הוכרזה אחרי "כמה קרבות הכרעה שהתרחשו בזירות שונות, שכונו 'פרשת הדרכים' של מלחמת העולם השנייה", כמו התבוסה של הקורפוס האפריקאי, בפיקודו של פלדמרשל ארווין רומל, בתוניס, במאי 1943. דבריו יוצרים תחושה כי בגין הכריז מרד נגד מדינה שנלחמה נגד גרמניה רק בימי סוף המלחמה, אולם הצגה זו מוטעית ומטעה. בביוגרפיה שכתב על מנחם בגין הדגיש הפרופ' ששון סופר כי הכרזת המרד ההתרחשה בעצם ימי המלחמה - כחצי שנה לפני פלישת בנות הברית לנורמנדי, ביוני 1944 (Begin: An Anatomy of Leadership, אוקספורד, 1988). לכן הפך בגין את בריטניה לאויב מפלצתי שמותר למרוד בו גם בימי הדמים של המלחמה.

הטעם השני תואר על ידי עמוס עוז במאמר בעיתון ב-1982, בימי מלחמת לבנון הראשונה: "שוב ושוב, מר בגין, אתה חושף לעיני הציבור דחף מוזר להחיות את היטלר על מנת להרוג אותו יום-יום מחדש". בחייו הציבוריים נאבק בגין עם כמה היטלרים: דוד בן גוריון (בימי המאבק נגד השילומים), יאסר עראפאת, והראשון מהם היה ארנסט בווין. ההשוואה הטוטאלית שערך נבעה מתערובת של ראייה צינית וראייה ביזארית, שבלי להבינה אי אפשר להתבונן בעולמו הפנימי ולהבין את מניעיו, כראש ממשלה וגם כמפקד האצ"ל, שנות דור לפני כן.

הנקודה השנייה שלא טופלה כראוי בספר היא השאלה כיצד הגיבו היישוב בארץ ומנהיגיו לנוכח כמה מפעולות האצ"ל, לדוגמה פיצוץ מלון המלך דוד - אירוע שגרם להרג של כ-100 קורבנות תמימים (כולל יהודים). אנשי האצ"ל לא התכוונו לבצע הרג המוני, אולם כמה גורמים הביאו לטבח. המחבר כתב כי "דברי הבלע שהופנו אל הארגון בעקבות פרשת 'מלון המלך דוד' לא ריפו את ידיו של בגין. להפך". צירוף המלים "דברי הבלע" מטשטש את תחושת הזוועה והתיעוב שחש הרוב הגדול של היישוב. הוא התייחס לפיצוץ כטבח רצחני וברברי, שפוגע באופן חמור בשמו הטוב של היישוב ומזהם את מאבקו. במאמר המערכת של "הארץ", שפורסם יום אחרי הפיצוץ (23 ביולי 1946), נכתב, כי "לשווא נבקש ברגע הזה הגדרה שהיא הולמת את המעשה שנעשה אתמול בירושלים. שום הגדרה, שום דבר גינוי, שום ביטוי הזדעזעות לא ימסרו אף מעט מרגש הזוועה הממלא את הלב... הטרגדיה הזאת (תתפוס) 'מקום אי-כבוד' משווע".

הנקודה השלישית בספר שבה נעדרת נקדת מבט ביקורתית מתיאור הדברים, קשורה לתפקודו של בגין כמפקד מחתרת. המחבר כתב כי בגין הפגין "תבונה אסטרטגית-מדינית שסייעה לו ליצור מפקדה יעילה... ייחודו של בגין היה יכולתו לאפשר חופש פעולה במישור האופרטיבי לפיקוד הטקטי של הארגון". חוקרים אחרים רואים את זה באופן שונה. בגין לא היה איש "הפרטים הקטנים" ויש הטוענים כי אף היה דמות מנותקת, בלי "יד על הדופק" של מהלך אירועים שהוא היה אחראי עליהם - גם בזמן אמת. ששון סופר כתב בספרו כי בגין פיקד על האצ"ל דרך כוחו המוסרי. בפועל, הוא היה תלוי בהערכות של פקודיו בנוגע לצדדים הטקטיים והמבצעיים של פעילות המחתרת. לבגין לא היה ניסיון צבאי ויותר מזה - יכולת לפקח על מבצעיה, דבר שהביא לתוצאות חמורות כפי שהוכח בפיצוץ מלון המלך דוד, בטבח בדיר יאסין ובפרשת אלטלנה.

זאת ועוד - פן זה בא לידי ביטוי גם אחר כך, כשהיה מנהיג מפלגה וראש ממשלת ישראל. שאלות נוקבות עולות בנוגע לתפקודו וחלקו באירועים מכריעים כמו המאבק נגד השילומים מגרמניה, הסכם השלום עם מצרים ומלחמת לבנון הראשונה. האם הוא היה הקברניט, או שמא נגרר אחרי אחרים (כמו אריאל שרון ורפאל איתן במלחמת לבנון)? חייבים לשאול שאלות קשות גם על תפקידו וחלקו בפעולות האצ"ל, אולם את השאלות האלה המחבר לא שאל.

ספרו של הפרופ' יחיעם ויץ "ממחתרת לוחמת למפלגה פוליטית" ראה אור בהוצאת המרכז למורשת בן גוריון, אוניברסיטת בן גוריון בנגב



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו