בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עוף ברודווי

ספרם שובה הלב והעין של קובי ניב והמאייר אולג מילשטיין לא דומה לשום ספר ילדים עברי שאתם מכירים

תגובות

קוקוריקולום ויטה: סיפורו של תרנגול שהבקיע גול גדול

קובי ניב. איורים: אולג מילשטיין. הוצאת כנרת, זמורה-ביתן, עמ' לא ממוספרים, 68 שקלים

מי שעוקב אחר ספרות הילדים של השנים האחרונות, לא יכול היה שלא להבחין בהתרחבותה של תופעה (שניצניה בספרות הילדים הקלאסית), ולמעשה, בהיווצרותה של סוגה חדשה, שבה תוכן למבוגרים נמסר בפורמט של ספר ילדים. חלק ניכר מאותם "ספרי ילדים למבוגרים" מתרכז בחוויה ההורית ("חיבוק" לדויד גרוסמן ומיכל רובנר), ספרים אחרים הם משלים מורכבים המתייחסים לתופעות בעולם המבוגרים ("המנצחים" ו"דנבר" לדיוויד מקי עוסקים, בהתאמה, בקולוניאליזם תרבותי ובקפיטליזם), ואחדים הינם פארודיות או סיפורים שבהם הסאבטקסט מאפיל על העלילה. במקצת מאותם ספרים השפה פשוטה אך הרעיונות מורכבים מדי לילדים או רחוקים מעולמם, ובאחרים די בלשון ובסגנון המסירה ללמד על קהל היעד.

"קוקוקוריקולום ויטה", ספרם שובה הלב והעין של קובי ניב והמאייר אולג מילשטיין, עשוי אף הוא להיתפש כספר ילדים למבוגרים; יתר על כן, לפנינו סיפור שכבר ראה אור כטקסט למבוגרים במסגרת האנתולוגיה "ההולנדי של עכו - סיפורים קצרים על כדורגל" (גלורי 2004). למרבה ההפתעה, הפורמט של ספר ילדים דווקא משרת את הסיפור שכיצירה למבוגרים, ובלי איורים, היא מעט דלה, מתחכמת, ויש שיטענו - ילדותית. אבל בדיוק מה שעלול לפגום בהנאת המבוגר כשהוא קורא סיפור למבוגרים, ייהנה את אותו מבוגר הקורא סיפור לילדו; לציפיות, מתברר, יש השפעה עצומה על חוויית הקריאה.

אשר לקוראים הצעירים, הברקת השם, "קוקוקוריקולום ויטה" חולפת מעל ראשיהם. ניחא. המכשול האמיתי והבלתי-עביר לילדים קטנים הוא השימוש המרובה במילות ז'רגון; הבנת העלילה איננה אפשרית בלא שליטה במושגי המפתח של עולם הכדורגל. חיבורים, משקוף, רבע גמר, דקה 88, ספסל, קרן, שער הניצחון. כל אלה מושגים סתומים לקוראים שאינם מכירים את הקשריהם הכדורגלני. לשם דוגמה, בתי בת החמש מכירה היטב את המלים "ספסל" ו"התייבש", אך "התייבש על הספסל בדקה ה-88" הוא לה משפט סתום. לדידה, מתייבשים על ספסל בבריכה. איך "גול מביא גביע"? זו בכלל תעלומה. לא הופתעתי כשמקץ עמודים אחדים, עוד אני מתמוגגת מן הברק הסגנוני, ההומור והחמלה של ניב, הכריזה היא כי "הסיפור משעמם!" - מדובר, יש לציין, במעריצה מושבעת של ספר ילדים נפלא (ולא פחות ארוך) של ניב, "אבא סבבה" (זמורה-ביתן 1997). בני בן ה-11 וחצי, לעומתה, הסתייג למראה הכריכה ("זה לא לתינוקות?") אך מרגע ששודל והחל בקריאה לא חדל מלצחקק. במיוחד הוקיר את "המאמן הזה, הבן-יענה" , ובתיווך הוריו למד מהו קוריקולום ויטה.

"קוקוקוריקולום ויטה", אם כן, ממש כמו גיבורו, הוא עוף מוזר: סיפור מאויר לילדים מגיל ראשית קריאה ומעלה שמבינים בכדורגל (רצוי גם שיידעו מה פירוש לפני ואחרי הספירה, פלמ"ח, רומאים), ולמבוגרים שאוהבים אחד מן השניים: כדורגל או ספרי ילדים.

למעשה, זהו סיפור בתוך סיפור, על התרנגול הזקן, קוקוריקולום ויטה, השב ומספר, אלפי פעמים, לבאי מאורת השועל (המצוירת כפאב) על הגול ההיסטורי שזכה להבקיע בצעירותו (ושבעטיו שבר את רגליו, וכך לא זכה לקריירה של שחקן כדורגל נערץ). באי הפאב אינם מאמינים לו, לועגים לו ורואים בו טרחן וגוזמאי, עד שאל הפאב מגיע צוקרלי הזאב, אמן מצליח שהיה, כנער, עד לאותו גול היסטורי ומאז העריץ את התרנגול, ראה בו מופת ודוגמה לכך שאין דבר העומד בפני הרצון והחלום, ובהשראתו הפנה עורף למורשת הזאבית ותחת שיהיה לצייד היה לצייר.

קוקוקוריקולום ויטה, לפיכך, איננו סתם משחק מלים, שכן הגול הגדול, רגע התהילה הקצר, הוא-הוא הקוריקולום ויטה המצומצם של גיבור הסיפור, ובה בעת מחולל הקוריקולום המפואר של הצייר המפורסם.

פן מרכזי מעניין ועמוק נוסף העולה מתיאור יחסם של באי הפאב אל התרנגול הזקן הוא יחס החברה לזקנה ולזקנים. ניב, כמו ב"אבא-סבבה", מיטיב להתיך את המגוחך והאבסורדי עם הטרגי, כאשר בשני הספרים בולט הקולנוע כמקור השראה: ב"קוקוריקולום ויטה" אלו הפילם-נואר ודמות הגיבור הבודד שבפאב, וב"אבא-סבבה" אלו הם סרטי אימה שבהם המוכר (אבא, במקרה זה) עובר הזרה והופך ל"מאוים" הפרוידיאני. הרגע הדרמטי ביותר ב"אבא-סבבה" הוא רגע מצחיק-מבעית שבו הבת שמאסה באביה המעצבן והחליפה אותו ב"חנות אבאים" באבא חדש, מביאה אותו הביתה, אך אמה אינה מבחינה בשינוי, רק מתרעמת על האבא החדש שהחליף את המכונית מבלי לשאול אותה. זו סיטואציה קומית, אך איני מכירה, בוודאי לא בספרות הילדים, כתב אישום נוקב וחריף מזה בגנות היחס האינסטרומנטלי לעתים של נשים כלפי בעליהן ומקומו של האב במשפחה.

באופן דומה, המוטיב הקומי "קוקוריקולום" הוא החזרה הטרחנית של התרנגול על סיפורו ותגובותיהם הלעגניות של בני חבורת מאורת השועל (הדסה הברדלסה, אסף הקרנף, שאול השועל ואחרים). ניב, שלא עושה הנחות לקורא הצעיר, מאפשר לו לשמוח לאידו של הקורבן הפתטי ולהזדהות עם החזקים, אך גם לחמול על החלש (ולהרגיש, עקב כך, נקיפות מצפון), ולבסוף, כמו באגדות - לשמוח בניצחונו של האנדרדוג בעל הכרבולת ואף לראות בו מקור השראה וגיבור תרבות.

ההזדהות עם התרנגול הזקן נוצרת גם הודות לסגנון הדמות (הוודי-אלנית) שיצר המאייר אולג מילשטיין המפגין, כבר בספרו הראשון כמאייר, מקוריות ותעוזה. אלו ניכרות גם בבחירה הצבעונית הבלתי שגרתית בצמצום הפלטה (נוסח ד"ר סוס) לשני גוונים מלבד שחור ולבן - אדום, וחום פודרה. לא כל כפולות הספר מוצלחות באותה המידה (לעתים הן מעט קפואות), אך המראה הכללי רענן, מקורי ומפתיע, לא דומה לשום ספר ילדים עברי שאתם מכירים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו