בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"הלקונה": זה היה רעיון מוטעה, הזיכרונות

הלקונה היא לא רק אתר ההעדר של היחיד. זהו גם דימוי שמצביע על החורים השחורים בעבר, אלה שהיו חלק בלתי נפרד מההיסטוריה והודחקו עם השנים

תגובות

הלקונה

ברברה קינגסולבר. מאנגלית: צילה אלעזר. הוצאת מודן, 481 עמ', 96 שקלים

יש צלקות כמעט בלתי נראות, שהיו פעם שריטות עמוקות בבשר. ישנם פצעים שנפתחו ונסגרו פעם ופעמיים, נרפאים לאט. אחרים נמחקים לאחר כמה ימים ומותירים הד-צריבה שנבלע בשטף היומיום. ויש פצעים שגם אחרי היעלמם ממשיכים לפעום, כואבים, מגרדים, במקום להיעלם.

ברברה קינגסולבר לוקחת את האפשרות של חתך נעדר, ומתמקדת באותן צלקות שממשיכות להטריד ולהשפיע גם שנים לאחר שהכאב הפך לבשר בגוון אחר.

ספרה "הלקונה" מתחקה אחר קורותיו של הריסון שפרד לאורך שנים ארוכות. שפרד הוא אמריקאי שעובר בילדותו לחיות עם אמו במקסיקו. האם, נטולת כל אחריות כלפי בנה המתבגר, עוזבת את אביו, ומניחה לבנה להתרועע עם משרתים וטבחים, בעוד היא מחפשת אחר חיים נוחים יותר בחברת מאהבים שונים. אלה יעניקו לה את חסותם בתמורה להעמדת פנים של אושר.

שפרד מוצא את עצמו בחצר האחורית של מקסיקו, והים הוא מפלטו: המרחב שבו פני השטח מסתירים סודות שאין קץ לעומקם. הלקונות המוחשיות - מערות תת מימיות, בורות ריקים ואף בניינים שאין בהם אדם - הן המקומות שבהם הוא מוצא מנוח בנערותו. שם מוטמנים השיכחה והזיכרון, יסודות הכתיבה והמחיקה, היצירה וההרס.

כשהוא מתבגר, ולאחר מות אמו, נהפך שפרד לתקופה מסוימת למעין פורסט גאמפ של התרבות המקסיקאית-שמאלית. הוא פוגש בציירים דייגו ריברה ובת זוגו פרידה קאלו, נספח אל ביתם בזכות יכולת הבישול שלו, ואף הופך למעין עוזר וכתבן של ליאון (לב) טרוצקי. שם הוא מגלה כי אין בו אותו להט מחייב של מאמיני התורה הסוציאליסטית, וכי מבחינתו מדובר בסיוע לאנשים מעניינים ומרגשים, לאמנים דגולים, ולאו דווקא במשימה פוליטית.

שפרד רושם את הדברים שעוברים עליו במחברות, מתעד את חייו צעד אחר צעד. כל זה מוליך אותו אל השלב הבא, שבו הוא מתגלה כסופר מוכשר, המרחיק עד לעולמם של האצטקים ובני המאיה. אף על פי כן, שפרד מגלה כי הרוח החברתית יכולה לשנות את כיוונה ואת העבר: הוא מוצא עצמו נרדף וסופו שהוא מושלך אל שולי החיים האמריקאיים ככלי אין חפץ בו. ובכל אותו הזמן מחברות הילדות מחכות לו, ממתינות שייצור מהן את הסיפור החשוב של חייו.

שתי תשוקות סותרות מוליכות את עלילת הספר. הראשונה מבקשת לחשוף הכל בלי להותיר נקודה אפלולית אחת בהיסטוריה. האחרת חותרת לעבר הדגשת ההעדר, הדבר שנעלם, זה שהחיפוש אחריו הוא העדות היחידה לקיומו.

ויולט בראון, מזכירתו המסורה והנוקשה של שפרד, מבקשת למלא את החורים במה שהיה בעזרת יומניו הישנים. בשלב מסוים היא מבינה שמחברת אחת נעלמה ושבלעדיה הסיפור יהיה חסר. הוא מצדו מוותר, ובמובנים רבים אף מנסה להניא את בראון מחיפושיה. כשהיא אומרת לו: "אתה זקוק למחברות שלך", הוא עונה: "זה היה רעיון מוטעה, הזיכרונות... וזה גם לא היה הרעיון שלי בכלל... אמרתי לך שזנחתי אותו כשהתברר שהפנקס הקטן בכריכת העור נעלם". במקום החיטוט המייגע בפצע, שפרד מציע את האפשרות של סיפור שמתרחק מהבורות המכוסים של העבר. אבל גם שם אין מנוח לנפשו כשרוח האומה קמה עליו להכריעו.

הלקונה היא לא רק אתר ההעדר של היחיד. זהו גם דימוי שבעזרתו מבקשת הסופרת להצביע על החורים השחורים בעבר, אלה שהיו חלק בלתי נפרד מההיסטוריה העולמית והאמריקאית והודחקו עם השנים. נטייתו המינית של שפרד (שמוזכרת שוב ושוב בערפול מכוון), ועברו בחצרם של בני הזוג ריברה וקאלו, עומדים לו לרועץ. הוא עומד למשפט העיתונות ולרדיפה פוליטית ונמצא אשם. זינוקו המטאורי בזירת המכירות הספרותיות רק מאיץ את נפילתו.

"אנחנו לא אוהבים לראות את עצמנו מחוברים בקשר חזק אל העבר. היינו שמחים לקחת מספריים ולחתוך כל סרט שמחבר אותנו לשם", אומרת המזכירה בראון. אבל הסופרת קינגסולבר, המחויבת לרעיון שגורס שהאישי הוא גם פוליטי, עושה בדיוק את הדבר ההפוך. היא מעלה באוב את התקופה החשוכה שבה נוצלה הפטריוטיות האמריקאית לטובת רדיפת הקומוניזם.

שפרד מבדיל בין טוב לרע: הוא מתנגד להפרדה הגזעית ולריכוז היפאנים במחנות ריכוז במלחמת העולם השנייה. אך הוא לא עושה דבר בזירה הפוליטית, ורומז על הדברים בספריו תוך שהוא בוחר להתעלם ממה שיהפוך להיות כתם חברתי ותרבותי. לפי קינגסולבר זהו העוון האמיתי, עוונם של האנשים הטובים שמניחים לעוולות לשגשג בלי להשמיע את קולם. לא פלא שהיא מענישה את גיבורה ללא רחם.

אך למרות המחויבות הפוליטית הברורה, ואולי בגללה, "הלקונה" לא מצליח להתעלות אל מעבר לצפוי. הניסיון לשדך בין החורים השחורים האישיים ואלה החברתיים מותיר סימנים גסים מדי על הדף. פרק הזמן שבו שפרד נמצא בביתם של הזוג ריברה-קאלו מזכיר יותר מדי את הסרט "פרידה", בכיכובה של סלמה הייק. פרק חייו המוקדם יותר מבקש ליצור הזדהות, ללא הצלחה יתרה. גם המפגש בין בראון לשפרד לא טוען את הכתוב במשמעויות מיוחדות, ועבודת הארכיון שהיא מבצעת לאחר מותו לא מציעה פרשנות חדשה לחייו.

דווקא החלק האחרון, העוסק בסופר המצליח שמאבד הכל, הוא המוצלח ביותר. אולי כי שם מניחה קינגסולבר לרגשות ולשאלות הקיומיות הנוגעות לבדידות, לשיכחה ולכאב הפרטי לעלות מבעד למסכי המלל הפוליטי.

נקודה חשובה נוספת נוגעת לפצע עצמו: שם הספר מצביע על אי היכולת לשחזר את ההעדר, ואת הספר מוליכה אותה סתירה בין גילוי לכיסוי. אך ברברה קינגסולבר לא מתגברת על הפיתוי ובוחרת סוף שבו ישנה הצלה, גם אם מוגבלת - וחותרת תחת האפשרות של לקונה יציבה. נראה שבמובנים שונים זה הפתרון הקל. במקום ללכת אל נקודת הטשטוש שמייצר ההעדר, "הלקונה" צועד בבטחה אל עבר הצלקת הנראית - המבט בה אולי כואב, אך היא עצמה נותרת נטולת תחושה.

The Lacuna / Barbara Kingsolver

ספרו של דביר צור "הפרדס של רג'ינה" ראה אור בהוצאת בבל



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו