בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"האוטוביוגרפיה": ארץ נפלאה ללבנים

איך היתה נראית ארצות הברית של ימינו, לו היו מובילי הכלכלה האמריקאית טרודים כמו בנג'מין פרנקלין בשירות לקהילה ובריסון מידותיהם הרעות?

2תגובות

האוטוביוגרפיה

בנג'מין פרנקלין. תירגמה מאנגלית: רעיה ג'קסון. הוצאת נהר ספרים, 233 עמ', 88 שקלים

האוטוביוגרפיה של בנג'מין פרנקלין יוצאת בעברית כ-220 שנה לאחר שפורסמה לראשונה. אולם כבר מהעמוד הראשון מתברר שגם בתרגום וגם במאה ה-21, זהו טקסט רענן, עדכני, מלא חיים, המדבר אלינו בשפתנו ועוסק בסוגיות שמטרידות גם אותנו. שעה שרבים מבני זמנו עדיין עסקו בשאלות תיאולוגיות ובטיהור נשמותיהם, פרנקלין הפגין מבט מפוכח ואירוני על החיים וחיפש פתרונות רציונליים לבעיות הקיום האנושי. הוא בן המאה ה-18, הפותח לנו חלון אל התקופה ההיא, אבל נדמה כמי שיכול היה להלך בקרבנו.

פרנקלין הוא בראש ובראשונה אחד האבות המייסדים של האומה האמריקאית. הוא לקח חלק בניסוח הכרזת העצמאות והחוקה, ומילא תפקידים מרכזיים במרד של המושבות הבריטיות במדינת האם ובמלחמת העצמאות שהסתיימה בנצחון המורדים ובכינונה של ארצות הברית. אבל פרנקלין לא היה רק פוליטיקאי מחונן ודיפלומט דגול, אלא גם מדען, ממציא ועיתונאי מהחשובים של תקופתו. תגליותיו בתחום החשמל הפכו לאבן יסוד במחקר שהוליד בסופו של דבר את הטכנולוגיה שבה אנו משתמשים. בין היתר, גילה שהברק הוא תופעה חשמלית וטבע את המונחים "מוליכים" ו"לא-מוליכים". הוא המציא את כולא הברקים, את המשקפיים הבי-פוקאליים, וסוג חדש של תנור חימום שאיפשר למיליונים לחיות בבתים נקיים מעשן.

לאורך חייו הארוכים והפוריים כתב עשרות כרכים של ספרות, סאטירה והגות פוליטית, שנהפכו לנכס צאן ברזל של התרבות האמריקאית. כשרונותיו המזהירים ואישיותו הייחודית זכו להכרה בינלאומית והפכו אותו לאחת הדמויות הידועות והפופולריות בעולם של המאה ה-18.

בנג'מין פרנקלין נולד ב-1706 בבוסטון, ילד עשירי מבין 15. בגיל 12 החל לעבוד אצל אחד מאחיו הבוגרים, בעל בית דפוס. מקץ ארבע שנים מאס בחייו כשוליה, ונמלט מבוסטון לפילדלפיה, שם הקים בגיל 24 בית דפוס משלו ומהר מאוד קנה לו שם כמדפיס, מוציא לאור ועורך עיתון מהמצליחים והמשפיעים של זמנו. ואכן, בתרבות האמריקאית פרנקלין מזוהה יותר מכל עם שאפתנות ואתיקה מחמירה של עבודה. הוא אחראי לכמה מהמנטרות הידועות על עמל ושכרו, כגון Time is money או There are no gains without pains. שלא במפתיע, האוטוביוגרפיה שזורה בתיאורים מפורטים של התנהלותו החסכנית ובעצות לאחרים כיצד לצבור ולשמר את הונם. "אני מזכיר את חריצותי במיוחד ובהרחבה", הוא כותב, "על אף שעלול הדבר להיראות כאילו מדבר אני בשבחי עצמי; אבל מטרתי היא שהדורות הבאים שיקראו את דברי יבינו את התועלת שבמידה טובה זו כשיראו את השפעתה הטובה על סיפור חיי".

למרות זאת, יש משהו מטעה מאוד בדימוי של פרנקלין כקפיטליסט, יזם שעוסק באובססיביות ברווח והפסד. הוא אינו מטיף רק לחסכנות, אלא גם לצניעות, ענווה, איפוק, צדק וכנות. לאורך כל שנותיו ניסה פרנקלין למצוא את הדרך לחיים מאוזנים, שיש בהם תוכן ומשמעות מעבר להתעשרות פרועה.

חלקה השני של האוטוביוגרפיה מוקדש לתיאור מפורט של תוכניתו להתנקות ממידותיו הרעות ולהשיג שלמות מוסרית, תוכנית שלטענתו "הבטיחה את האושר המתמיד של חיי עד שנתי השבעים ותשע". כסף, מתברר, לא היה הדבר היחיד שעניין את בנג'מין פרנקלין.

עובדה זו מתחדדת עוד יותר כאשר לוקחים בחשבון שפרנקלין פרש מעסקים בגיל 42, כשהיה בשיא הצלחתו הכלכלית. לו רצה, יכול היה לעבוד עוד שנים ארוכות ולהפוך לאחד מעשירי הארץ. במקום זאת בחר להקדיש את ארבעת העשורים הבאים לפעילות ציבורית, תחילה בעירו פילדלפיה ואחר כך בשירות האומה האמריקאית.

הדרך למעלה

פרנקלין עסק במגוון מסחרר של פרויקטים ציבוריים: בין היתר הקים את הספרייה הציבורית הראשונה באמריקה, את בית החולים הציבורי הראשון, את תחנת כיבוי האש הראשונה ואת האוניברסיטה של פנסילבניה. לעתים קרובות פעל מאחורי הקלעים והתיר לאחרים לזכות בקרדיט על ההצלחה. במו ידיו בנה את התשתית לחברה האזרחית של פילדלפיה והטמיע בה את העיקרון של פעולה ציבורית משותפת לטובת הכלל. בין 1757 ו-1785 בילה את מרבית זמנו באירופה, כנציג המושבות בלונדון ואחר כך כשגריר ארצות הברית בפאריס.

חייו באנגליה וצרפת היו מלהיבים ומלאי אתגרים: הוא הסתופף עם שועי עולם ונהנה מהערצתן של אצולת המדע והמדינאות האירופית. אבל גם ספג כישלונות, אכזבות והשפלות שמיררו את חייו כשליח ציבור. למרות זאת הוא דבק במשימותיו, ובסופו של דבר נחל ניצחון אדיר כשהבטיח את התגייסותה של צרפת למען ארצות הברית במלחמתה נגד אנגליה. כך שעל אף אמרות השפר הידועות, ועל אף שאיפתו הבלתי-מוסתרת כאדם צעיר להצליח בעולם, הקפיטליזם של פרנקלין רחוק מרחק שנות אור מהקפיטליזם של אילי ההון והתעשייה שעתידים היו להשתלט על ארצות הברית ב-200 השנה הבאות.

האתוס הקפיטליסטי ההיולי של פרנקלין הרבה יותר מתון והרבה פחות מזיק מזה שהתפתח אחר כך. הוא שלוב בתודעה עמוקה של שליחות ציבורית ושל רצון לעשות טוב למען הכלל ולא רק למען הפרט. קשה שלא לדמיין איך היתה נראית ארצות הברית של ימינו לו היו מובילי הכלכלה האמריקאית טרודים כמוהו בשירות לקהילה, בחינוך להמונים ובריסון מידותיהם הרעות.

הקפיטליזם של פרנקלין שונה כל כך מזה המוכר לנו בין היתר משום שאמריקה של ימיו היתה ארץ שונה בתכלית. אחד מסודות קסמה של האוטוביוגרפיה טמון במבט הצלול והנדיר שהיא מספקת על אמריקה בראשית דרכה: ארץ קטנה, אינטימית, המעניקה תחושה כאילו כולם מכירים את כולם. ארץ שבה נער צעיר ומוכשר יכול להגיע חסר כל לפילדלפיה ובתוך שנים ספורות להפוך לאחד מעמודי התווך של הקהילה. זוהי, מבחינות רבות, אמריקה במיטבה, מדינה עם עתודות קרקע אדירות, מלאת פוטנציאל, המציעה לאזרחיה הלבנים אפשרויות בלתי מוגבלות - ורק לאזרחיה הלבנים, חשוב לזכור. שיעבוד השחורים והרג האינדיאנים מופיעים באוטוביוגרפיה רק בשולי הדברים, אם בכלל.

פרנקלין, אולי יותר מכל אדם אחר, ניצל את האפשרויות שהזדמנו לאנשים כמוהו עד תום. סיפור חייו מגלם את צמיחתן של המושבות הבריטיות בעולם החדש והפיכתן לאימפריה אדירה.

העובדה שפרנקלין מסמל את כל הטוב שבארצות הברית הצעירה היתה ידועה כבר בשעתו. אחד מעוזריו, שידע כי הוא עמל על אוטוביוגרפיה, כתב לו: "קורות חייך יציגו תמונה מבפנים של תנאי החיים בארצך וימשכו מתיישבים ישרים ואמיצים. ובהתחשב בכך שהם כה להוטים אחר מידע כזה, ועל סמך המוניטין שלך, איני מכיר שום צורת פרסום יעילה יותר מהביוגרפיה שלך". אולי דווקא כי אנחנו חווים כיום את אמריקה כשהיא כבר מעצמה ותיקה, הנראית לעתים כאילו היא מתקרבת לסוף דרכה, מרתק לראות אותה דרך עיניו של פרנקלין, כשהיא רק מתחילה את עלייתה לגדולה.

כוחו של דימוי

פרנקלין הותיר אוטוביוגרפיה לא-שלמה, המגלה טפח ומכסה טפחיים. הסיפור נקטע בשנת 1760, ובכך נמנעת גרסתו לאירועים הדרמטיים של עידן המהפכה ובניין האומה. ואין זה המרכיב היחיד שחסר. החלק הראשון של האוטוביוגרפיה נכתב אל בנו האהוב ויליאם, שנולד מחוץ לנישואים, אולם הוא אינו מספק כל פרט על אמו של הנער או על נסיבות הולדתו. הוא גם אינו מזכיר ולו במלה את השבר הנורא שאירע ביניהם, כשוויליאם, מושל ניו ג'רזי בתקופת המהפכה, נשאר נאמן לבריטניה ולא הצטרף למרד. השניים נותרו בנתק מוחלט גם לאחר המלחמה ופרנקלין לא סלח לו עד יום מותו.

אך קשה לצפות מאדם מתוחכם כמוהו שיחשוף דברים אישיים כל כך. פרנקלין מפגין לאורך כל האוטוביוגרפיה מודעות עצמית עמוקה והבנה שסיפור חייו הוא הצלחה אדירה ושהדורות הבאים יתעניינו בו. הוא מתיר לנו לראות רק מה שהוא רוצה, ומסתיר הרבה ממה שהיינו רוצים לדעת. אף שנולד לפני יותר מ-300 שנה, הוא חושב כמונו. תכונה זו, יותר מכל דבר אחר, היא שהופכת את הספר לאוטוביוגרפיה המודרנית הראשונה, השומרת על הרלוונטיות שלה מאז שיצאה לאור בשנת 1791 ועד ימינו.

The Autobiography / Benjamin Franklin

הד"ר יעל שטרנהל היא היסטוריונית של ארצות הברית



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו