בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"ילדה גדולה": נוסעת עם מטען


זהו רומן חניכה כן וישר, שלמעשה מגחיך את מוצר הצריכה "סיפור מסע ישראלי". עמיחי שלו לא מתכוון להאכיל את קוראיו במסע גילוי ושינוי פנימי, אף על פי שהגיבורה שלו משוועת לכך

6תגובות

ילדה גדולה


עמיחי שלו. הוצאת ידיעות ספרים, 253 עמ', 98 שקלים


מתוך חוסר המעש בשוליים הדחויים, מתוך תחושת מחנק של עונת הקיץ או "בגלל המצב", הולכת ומפעפעת התשוקה לברוח. במקרה של "ילדה גדולה" היעד הוא לונדון, אך זה יכול היה להיות גם הודו או דרום אמריקה. חו"ל, בשביל גיבורים צעירים בספרות ובמציאות הישראלית, מצטייר כהזדמנות לאתחול, להתחיל מחדש. "אף אחד לא מסתכל עלי", מציינת רויטל, גיבורת הספר, "ולא בגלל שאני שמנה, לא בגלל שאני שקופה, כי אף אחד לא מסתכל על אף אחד". ואולם, למרות השינוי הגיאוגרפי, הבריחה המיוחלת מעצמה אינה צולחת, "כאילו הבאנו אתנו את האפור מהארץ, כאילו לא היינו חכמות לזרוק אותו במטוס, בביקורת הדרכונים, הוא נדבק לנו לנשמה כמו עלוקה".


בספרות מסעות טובה ‏(דוגמה מובהקת: "הדרך הצרה לאוֹקוּ", מאת מאצואו באשו‏), השינוי ויכולת ההתבוננות מתאפשרים דווקא כשהנוסע מוותר על השליטה. בספרות מסעות ישראלית טיפוסית, באופן פרדוקסלי, דווקא התשוקה לשינוי מקשה על השגתו, כי בכל מקום היא מפגישה את הנוסע עם עצמו הישן. כך הופך המסע לעוד מוצר צריכה שתוצאותיו מוכרזות מראש: מראית עין של שינוי פנימי וגילוי רוחני.


יתרה מזאת, סיפור המסע הישראלי הטיפוסי כמו נועד מראש, למרבה האכזבה, להחזיר את הגיבור הביתה, אל הגבולות הידועים, אל עצמו. לכן, המסעות ביותר מדי סיפורי מסע ישראליים הם מכניים, מנוכרים לתרבות המקומית, שקועים בישראליות עד צוואר, וכוללים "בונוס" נוסחתי: חוויות סקס וסמים מופלאות או נוראות.


הסיבה העיקרית שבגללה רוב הסיפורים האלה נגררים לקלישאות ולדידקטיוּת נובעת מראיית העולם הדיכוטומית שעולה מתוכם, כגון המתח והמחנק בארץ לעומת החופש והשחרור בחו"ל; הגשמי מצד אחד והרוחני מצד שני, וכיוצא באלה.


עמיחי שלו לא נגרר לכך משום שהדיכוטומיה העולה ברומן שלו אינה מבקשת להציג ראיית עולם מסוימת, אלא מצב נפשי: נוירוזה. אחרי הכל, גיבורתו היא מתבגרת ‏(למרות שעברה את גיל 20‏) וכיאה לכזו, עולמה נחבט בין שחור ללבן. היא רחוקה שנות אור מבגרות נפשית, מהיכולת להבחין מה אמיתי וראוי, ומה זיוף ומשחק. וכך היא ממשיכה להיטלטל בין עצמאות ואינדיבידואליזם תוך הפניית עורף לעולם מנוכר לבין הצורך להתקבל ולהיות נאהבת; בין התשוקה להיחשף לבין הפחד מפני מה שיראו; בין חלומות באספמיה על עתיד זוהר ‏(כשחקנית‏) לבין עימות חזיתי עם המציאות הקונקרטית ‏("כל אחד יכול להיות ניצב, לא צריך שום תכונות או כישורים, רק להיות בן אדם"‏).


זהו, אם כן, רומן חניכה כן וישר, שלמעשה מגחיך את מוצר הצריכה "סיפור מסע ישראלי". זאת למשל באמצעות השאיפה הילדותית המוארת באירוניה, שחו"ל יהיה "ישראל לא תחת שלטון ישראלי... ישראל בלי צבא, בלי משרד חינוך, בלי בחורים נוראיים שלא אוהבים שמנות". כלומר, שלו לא מתכוון להאכיל את קוראיו במסע גילוי ושינוי פנימי, אף על פי שהגיבורה שלו משוועת בדיוק לכך. למרות האווירה הקלילה והאוורירית הנשמרת ברוב הרומן ‏(להוציא את אקורד הסיום‏), יש בו מעט מאוד תקווה לתקנה ממשית וכל ניסיון לשינוי המצב עתיד להיות כמו אותה "עגלת ניקיון שמקרצפת את הרצפה, אבל בעצם גם מלכלכת אותה".


האפשרות לאתחול היא בלתי אפשרית, גם משום שרויטל היא אחת ממפעילות הכוח והאלימות שהיא כל כך שונאת שמפעילים עליה, ומבחינתה זה תמיד להירמס או לרמוס, להיכנס לכוננות ספיגה או להיערך להתקפה. המרת הקורבן במקרבן ושיפוטה החוזר ונשנה את האחרים לפי מעשיהם ואת עצמה לפי כוונותיה, מתגלים כבלתי אפקטיביים במקרה הטוב, וכמדרון חלקלק אל הגיהנום במקרה הרע.


ברומן חניכה זה, כמו בשני ספריו הקודמים, שוב ניכרת משיכתו של שלו אל אנשי השוליים, אל הדחויים, וגם כאן הוא מבחין בדקויות שהופכות את גיבורתו לדמות אמינה מאוד. גם חיבתו של שלו למטאפורות וללשון פיגורטיבית ניכרת בספרו השלישי, אם כי במקרים מסוימים היא עולה על גדותיה והופכת למפגן לשוני מיותר, כמו למשל בתיאור טריפ הסמים ההזייתיים שנפרש על פני עשרות עמודים. זהו מהלך שחוק שמוטב היה לוותר עליו או לפחות להימנע ממנת־יתר ממנו. כך, אגב, גם בנוגע לכריכה הפסיכדלית, שלא ברור אם היא תוצר של שיעור ראשון בפוטושופ או טפט נשכח ממאגר מערכת ההפעלה חלונות 95.


חולשה נוספת היא נטייתו של הרומן להיות בוטה ומפורש יתר על המידה. הבחירה במתבגרת־מספרת־בגוף־ראשון כגיבורת הסיפור מזמינה את הקוראים, מטבע הדברים, לחשוד במהימנותה ולנסות לפענח את נפשה מאחורי אמירותיה המפורשות. ואולם, לעתים הרומן נוטה לדחוף באופן גס את הפסיכולוגיה של הדמות ‏(תהליכי רציונליזציה והדחקה, השלכה, כוחנות כתוצאה של חוסר ביטחון, ועוד‏).


ולמרות כל אלה, ייאמר לזכות הרומן הזה שהוא אינו מתחנחן: הגיבורה לא תסחט אהדה ורחמים מהקוראים. דווקא בשל כך, מצליח שלו ליצור רגעי חמלה אותנטיים כלפיה, אך בה בעת, הוא אינו נופל במלכודת המתבקשת של הסנטימנטליות.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו