אלי שאלתיאל
אלי שאלתיאל

The Years of Lyndon Johnson: The Passage of Power


$35.00 ,712 .Robert A. Caro.Knopf Books, 2012, pp


רק מעטים יחלקו על כך שהיצירה רבת־הכרכים של רוברט קארו היא מן המפעלים הביוגרפיים המעניינים והחשובים ביותר של עשרות השנים האחרונות. קארו מפתיע מבחינות שונות ומגוונות: גיבור היצירה שלו הוא נשיא ארצות הברית לינדון ב' ג'ונסון; רוחב היריעה ועומק החדירה לנפתולי ההתנהלות של הנשיא; ובעיקר החשיבות והמעמד שהביוגרף מייחס לנשיא זה בתולדות ארצות הברית. לפני הביוגרפיה של קארו ספק אם היו נמצאים מעריכים ושופטים אובייקטיבים שהיו מונים את ג'ונסון עם הנשיאים החשובים והמעצבים של הרפובליקה האמריקאית. אחרי קארו ייתכן שיהיו עדיין מסתייגים ומבקרים את אישיותו ושיטות עבודתו, אך ספק אם יהיו רבים שיתכחשו לתפקיד החשוב שמילא בתולדות ארצו באחת משעותיה הקשות.


המפעל הגדול והמרשים החל לפני יותר מ–40 שנים. רוברט קארו הבטיח לקוראיו ולמו"לים הנועזים שלו ביוגרפיה בשלושה כרכים. השנה יצא לאור הכרך הרביעי, ובהקדמה לו מבטיח המחבר עוד כרך אחד, מסיים, של המפעל הגדול. הכרך החמישי המובטח יעסוק בשנות נשיאותו של ג'ונסון, וכבר עתה מבטיח קארו הפתעות לרוב ובחינות והערכות לא מקובלות ולא שגרתיות. עתה סיימתי את קריאת הכרך הרביעי, שכמו קודמיו הוא גדול, מקיף ופרטני, וכמו מעריציו הרבים של קארו - אני כבר מצפה לכרך המסיים.


השבעת ג'ונסון, מיד לאחר רצח קנדי, כשלצדו אלמנת הנשיאצילום: אי–פי

מרבית פרקיו של הכרך הרביעי מגוללים את אחת התקופות הקשות והמייאשות בחייו של הפוליטיקאי הדרומי שסלל את דרכו מחיי עוני ומחסור בטקסס עד למשרת המנהיג הכל־יכול ורב התחבולות של הסנאט האמריקאי. לינדון ג'ונסון נהג להתהדר ביכולתו ובסגולותיו להפוך כל תפקיד שהוא מקבל על עצמו לתפקיד רב עוצמה וסמכויות, והצליח להגשים בפועל את האבחנה הזאת על מנגנוני הכוח והשלטון בדמוקרטיה האמריקאית. בתפקידיו הרבים קנה לעצמו מוניטין של פוליטיקאי אגרסיבי שאינו בוחל באמצעים, רב מג בנבכי הפוליטיקה, מכופף ידיים ועקרונות וחותר למטרה הנשגבת מכל - כס הנשיאות בבית הלבן.


אני ובובי


כבר ב–1958 החלה הפוליטיקה האמריקאית לרחוש ולגעוש לקראת סיום תפקידו של הנשיא האהוב דווייט אייזנהאואר והבחירות המיועדות. לאחר שמונה שנים של שלטון רפובליקאי ניבאו כולם ניצחון לדמוקרטים, אך בנוגע לשאלה מי יהיה שליחה של המפלגה למאבק על הכס לא היתה תשובה ברורה. שמו של ג'ונסון עלה כדבר מובן מאליו על סמך המעמד והעמדה שרכש לעצמו בשנות הנהגתו את הסנאט. קולות מסתייגים ציינו את מוצאו הדרומי ואת הרקע השמרני של תומכיו הפוליטיים - הדמוקרטים מן הדרום - ועם זאת, רבים לא התקשו לתאר תרחישים ועל פיהם בזכות עמדת הכוח שלו יצליח ג'ונסון לרתום לעגלתו גם מתנגדים מסורתיים מן הצפון הליברלי. כולם ציפו להצטרפותו למאבק, אך הוא היסס ולא טרח להכין את הקרקע למערכה הקשה.


כשהוא מתאר פרשה סבוכה ומסתורית זו מציג רוברט קארו את הסיבה שבגללה יצא לו שם של ביוגרף ייחודי: השהייה הארוכה שלו במחיצת גיבור ספריו הכשירה אותו לשפוט ולהעריך את הכרעותיו המורכבות והמסועפות.


רוברט קארו. היסטוריה שהיא ספרותצילום: ניו יורק טיימס

בניגוד לגישה הכמו מתבקשת מאליה לבחון את ג'ונסון רק כאישיות פוליטית קשוחה ופרגמטית, קארו מצביע על המניעים הנפשיים שבלעדיהם יתקשו הקוראים להבין את היסוסיו של סוס הקרבות האלים, שכל חייו חלם על משרת הנשיאות, ועתה משניתנה לו ההזמנות לזכות בה הוא מהסס ונסוג. כל הפוליטיקאים שרעדו מקולו הרועם והמצווה של ג'ונסון לא ידעו כי כבר מימיו הראשונים בפוליטיקה הוא נשא עמו את תחושת האימה המצמיתה מפני העלבון הצורב שהיה מנת חלקו של אביו, פוליטיקאי מקומי כל־יכול בטקסס, שאיבד את נכסיו ואת כל מעמדו בציבור. לינדון ג'ונסון רצה להיות נשיא ארצות הברית, אך ירא מאוד מן ההשפלה הכרוכה באפשרות של הפסד במירוץ.


אנשיו וחסידיו הפצירו בו להכריז על מועמדותו, אך הוא נסוג והבטיח כי יעשה זאת בבוא העת. עושי דברו ועוזריו הרבים הניחו, מכוח הערכתם השטחית והשגרתית את אישיותו והתנהלותו של מנהיגם, כי ג'ונסון ודאי מכין תרגיל מבריק ומחוכם שיסלול את דרכו לנשיאות, ולא חשדו כלל בחיבוטי נפש, שהרי לאיש כמו ג'ונסון בוודאי אין היסוסים ועכבות נפשיות.


בינתיים החלו להתבהר כוונותיו ושאיפותיו של הסנטור הצעיר ג'ון פ' קנדי. בשנות כהונתו בסנאט לא הגיע להישגים מרובים. הוא לא הירבה לפקוד את אולם הדיונים, וגם מן העבודה בוועדות נמנע. אך היו לו כמה וכמה יתרונות לא מבוטלים, ובראשם משפחת קנדי הענפה וראש המשפחה, ג'וזף קנדי, השגריר לשעבר בלונדון, מראשי הפייסנים בשנות ה–30, אנטישמי מוצהר ומיליארדר שאינו מהסס לנצל את הונו הרב כדי לקדם את מטרותיו. ג'וזף האב החליט להפוך את בנו לנשיא, ודבר לא יעמוד בדרכו. כיאה ליריעה רחבה הפורשת סיפור דרמטי רב תהפוכות ועלילות, קארו מייחד התייחסויות נרחבות ומקיפות לגיבורי המשנה של העלילה, ובני קנדי, הם בלא ספק גיבורים חשובים בסיפור תולדותיו של ג'ונסון. קארו אינו מהסס לתאר בהרחבה את חולשותיו של ג'ון קנדי, אך הגיבור הרע הבולט של הסיפור הוא דווקא אחיו של הטוען לכתר, רוברט ‏(בובי‏) קנדי, היהיר, השחצן, המתנשא, שהציב את לינדון ג'ונסון בראש רשימת אויביו ושנואי נפשו. ג'ונסון, אמן התחבולות ואלוף הפרוצדורות, מצא מקלט מאימת הכישלון שלו במיני חישובים של נהלים ופוליטיקות, שיוליכו אותו אל מועמדות מפלגתו בלא שיצטרך להצהיר עליה ברבים.


כדרכו, ידע ג'ונסון לספור קולות ומצביעים ולחשב חישובים, והיה משוכנע כי אף לא אחד מן המועמדים של המפלגה הדמוקרטית לא יזכה במינוי הנכסף, ובסופו של דבר תפנה הוועידה אליו ותבחר בו כמועמד של פשרה. ג'ונסון שילם את מחיר החישוב המוטעה. בשעה שהוא היסס והתלבט, הידקו הקנדים את אחיזתם והבטיחו את בחירתם. עד אשר ג'ונסון הבחין בגלגולי הפוליטיקה, כבר איחר את המועד. מאמציו הנואשים, כמה ימים לפני הבחירות, להכריז על מועמדותו ולקנות לו תומכים הסתיימו במפח נפש. ג'ונסון לא נמלט מן ההשפלה והעלבון של מתמודד שכשל בתחרות.


על קרקע לא יציבה


שנות המחקר הרבות שייחד לג'ונסון לימדו את קארו רבות על נבכי הפוליטיקה האמריקאית ודרכי פעילותה, ולכן אין הוא מופתע כלל כאשר בני משפחת קנדי פנו דווקא אל ג'ונסון המובס והציעו לו להצטרף אליהם במשרת סגן הנשיא, ולהיאבק יחדיו על ניצחונה של המפלגה הדמוקרטית בבחירות. קארו אינו מתקשה להסביר את טעמיהם של הקנדים: ג'ונסון התברך בכל התכונות שכיפרו על חולשותיו של ג'ון קנדי. הם סברו שאם יצליח לשנות את נוהגי ההצבעה המסורתיים בשתיים או שלוש ממדינות הדרום, יבטיח את בחירתו של קנדי, חביבם של הליברלים.


אך בשעה שנימוקיהם של הקנדים ברורים ומובנים, קשה יותר להסביר את הסכמתו של ג'ונסון לקבל את ההצעה. הפוליטיקאי שיותר מכל אדם אחר הבין את מנגנוני הכוח והשלטון, הסכים לקבל על עצמו משרה שאין בה ממש: לא סמכויות, לא עוצמה ואף לא כבוד.


בפרק זה נבלמת חוכמת הביוגרף של קארו, וגם היכרותו רבת השנים והלא־אמצעית עם ג'ונסון אינה מספקת לו הסבר ראוי והולם להכרעתו הלא צפויה של גיבורו. הוא מונה כך וכך סיבות וטעמים אפשריים, ואף אינו מוציא מכלל אפשרות את השיקול שלינדון ג'ונסון ידע את הנתונים, לפיהם כ–20% מכלל הנשיאים הגיעו למעמדם הרם לא משום שנבחרו לתפקיד, אלא משום שהנשיאים המכהנים הלכו לעולמם בטרם עת וסללו את הדרך לסגניהם. כך קרה לתיאודור רוזוולט בראשית המאה, כך קרה להארי טרומן לאחר מותו של פרנקלין ד' רוזוולט. אך רוברט קארו יודע שהוא מהלך על קרקע לא יציבה: אחרי ככלות הכל, אין לו ולו עדות אחת המוכיחה כי מחשבה זו עברה במוחו של ג'ונסון, ולשבחו ייאמר, שהוא משכיל לסייג את תקפותו של הרעיון.


קארו אינו מהסס כלל, עם זאת, כשהוא פוסק כי גם אם עבר במוחו של ג'ונסון ולו לרגע הרעיון, שמשרת סגן הנשיא תוליך אותו לחדר הסגלגל, הרי שלא חלפו ימים רבים והוא הבין את גודל הטעות. האיש שכל ימיו ניהל, פיקד, הוליך ותמרן, נהפך לבובה נלעגת שאין לה כל מעמד ועמדה. ג'ונסון ידע שהמשרה ריקה מתוכן, אך לא שיער עד כמה יתאמצו האחים קנדי, ובעיקר בובי הנוקם והנוטר, להתנכל לו ולהשפיל אותו. הוא לא הוזמן לישיבות מכריעות, לא שותף בדיונים והורחק מנושאים רגישים ועדינים. על התנהלותם חסרת האחריות של האחים בסוגיית משבר מפרץ החזירים בקובה למד רק לאחר שנודעו ברבים ממדי הכישלון. מאוחר יותר לא היסס ג'ונסון לרמוז, כי ייתכן מאוד שנסיונותיו הכושלים של ג'ון קנדי לחסל את פידל קסטרו בקובה הוליכו להריגתו. הוא, כאמור, לא היה מעורב בעניין, ולא משום שהסתייג מן המדיניות התוקפנית, אלא משום שאיש לא שאל לדעתו.


דם על השמלה


קארו נדרש לכל כישורי הכתיבה והמחקר שלו כשהוא ניגש לתאר את שיאי הדרמה: הרצח של הנשיא ג'ון קנדי בנובמבר 1963 בדאלאס, טקסס. וכדרכו, הוא דורש מן הקוראים אורך נשימה, ומוכיח שוב ושוב, כי הירידה לפרטים אינה פוגמת בהכרח בהנאת הקריאה. האירוניה החדה של הסיפור, העובדה שג'ונסון הובל אל כס הנשיאות דווקא במדינתו השמרנית, אינה נעלמת מעיניו של קארו. החוקה האמריקאית פוסקת כי סגן הנשיא נהפך לנשיא מכהן ברגע שהנשיא אינו יכול למלא את תפקידו. לינדון ג'ונסון לא נדרש אפוא לטקס השבעה, אך הוא עמד על כך שהטקס יתקיים, על נהליו ופסיקותיו, דווקא במטוס בשדה התעופה של טקסס. קארו מתאר בכישרון רב את מאמציו של ג'ונסון להנציח את האירוע בתצלומים שיראו לעולם כולו, כי במטוס שהוליכו לוושינגטון ואל הבית הלבן היו לבד מארונו של הנשיא הנרצח גם אלמנתו, שהשתתפה בטקס לבושה בשמלה הוורודה החגיגית ועליה עדיין כתמי הדם של בעלה. ג'ונסון ידע כי הוא יידרש לעמול קשות כדי לשכנע את בני עמו שהוא נשיא שאפשר לבטוח בו ומחליף ראוי לנשיא האהוב והנערץ. הוא ידע כי לא יוכל לחמוק מההשוואות, שכל הצופים במעשיו יידרשו להן בינו לבין הנשיא הצעיר והאלגנטי. אך כבר במטוס לוושינגטון גמלה בלבו ההחלטה, כי הוא יהיה נשיא אחר, ולא יהיה רק ממשיכו הלא צפוי של קנדי המנוח.


"שבעת השבועות הראשונים" לנשיאות, כך מכנה קארו את פרקי הסיום המפתיעים של ספרו. הוא מיטיב לתאר את עומקה וגודלה של התמורה שהתחוללה בגיבורו, שלפתע הבחין כי ניתנה לו הזדמנות, שאין יודע אם תשוב אליו. כשירש ג'ונסון את קנדי הוא לא היה משוכנע כלל שייבחר למשרה בתום השנה לערך, כאשר יתקיימו הבחירות לנשיאות. הוא היה נחוש בדעתו לחולל את התפנית בזמן הקצר שניתן לו, ולאחר היסוסים ראשוניים, שבהם הוסיף להעלות את זיכרו של הנשיא הנרצח ולהציג עצמו כממשיכו, ניצל את כל הידע שרכש בשנות כהונתו בסנאט כדי להצעיד את החברה האמריקאית למציאות חדשה, מהפכנית. התוכנית שהגה והמשימות שביקש להוציא אל הפועל חרגו מכל מה שאיש בפוליטיקה האמריקאית העלה על דעתו.


השבועות הראשונים לכהונתו והישגיו בתקופה זו מוכיחים את מערכת הטענות הניצבות ביסוד הביוגרפיה של רוברט קארו: חייו ואישיותו של לינדון ג'ונסון מצדיקים דיון כה מעמיק ומפורט בתחנות ובסעיפים השונים, ובעיקר את ההנחה כי בימי נשיאותו חולל ג'ונסון תפניות כה חשובות ומכריעות המחייבות את הצבתו בשורה הראשונה של גלריית הנשיאים הגדולים.


התחומים שבהם בחר ג'ונסון להטביע חותם מפתיעים לכאורה: במערכת הפוליטית האמריקאית ובציבור הוא נתפש כבן היקיר של הדרום השמרן, הגזען, עושה דברם של אילי ההון והנפט. ועם זאת, מציע לנו קארו עיון דקדקני ונטול דעות קדומות, שמגלה כי אין הצדקה לגישה זו. ג'ונסון היה פוליטיקאי אלים ותוקפני, שלא היסס לדרוס יריבים ולנצל כל פרצה בחוק בדרכו אל השררה. אך רק מעטים הכירו את נטייתו להרחבת זכויות האזרח, את סלידתו מאפליית השחורים והמיעוטים, את כמיהתו לחברה צודקת ושוויונית יותר, שתדאג לענייה ולכושלים בצדי הדרכים. מי שיכולים להתנער לרגע מהתדמית יגלו שלג'ונסון כבר יש הוכחות והישגים לא מבוטלים בתחומים אלה. אחרי ככלות הכל, עוד בימי כהונתו בסנאט פעל לקידום חוק המרחיב ומבסס את זכויות השחורים, על אפם וחמתם של עמיתיו מן הדרום.


הישגו הנפלא של רוברט קארו נטוע ביכולתו להעמיד דמות מורכבת, ששחור ולבן דרים בה בכפיפה אחת. אין הוא נדרש למהפכים נפשיים, אף לא למניעים של חזרה בתשובה. ג'ונסון של שבעת השבועות הראשונים לכהונתו הוא אותו ג'ונסון אלים, תככן ותחמן, היודע לאיים, להבטיח ולשחד את כל הסובבים אותו. המטרה הקדושה - חוקי זכויות אזרח וסלילת הדרך לחברה צודקת יותר - מצדיקה את כל האמצעים, קדושים ונלוזים. וג'ונסון, אמן השימוש בכוח, אכן הכיר את כל הטריקים. הוא כבר השתמש בהם, ולא איש כמותו יהסס לנצל חולשות אנוש אצל יריבים וחסידים בדרכו. כשהעיר לו אחד מעוזריו, כי צעד מסוים שהוא ביקש לנקוט אינו מתיישב לחלוטין עם הנהגים המקובלים, השיב לו ג'ונסון בלשונו הבוטה והמחוספסת, כי אם אינו יכול לעשות כראות עיניו לקידום מטרות נשגבות וטובות, הוא אינו מבין כלל מדוע הוא טרח להתיישב על כיסאם של נשיאי ארצות הברית.


רוברט קארו הוא ביוגרף בן האסכולה האמריקאית בכתיבה המרחיבה מאוד את גבולות המותר בכללי הראיות והכתיבה של ביוגרפיה. הוא אינו מהסס להדגיש את ההיבטים הספרותיים במשוואה ספרות־מול־היסטוריה, ולכאורה אינו נמנע מצלילה אל מחוזות ההכרעות, שביוגרפים מסורתיים ודקדקנים יותר היו נמנעים מהם. יש כמה וכמה פרקים בספר, כמו למשל, התיאור הארוך של ביקורו הממלכתי של קנצלר מערב גרמניה, לודוויג ארהארד, באחוזתו הפרטית של ג'ונסון בטקסס, הנקראים כיצירות ספרות קטנות ומשעשעות. עם זאת, גם פרקים אלה משרתים את קארו במבנה המורכב והסבוך שהוא מקים, נדבך אחר נדבך, סעיף אחר סעיף. פרק מבדח זה, למשל, מאיר פרטים באישיותו של ג'ונסון, הנעלמים מעיני המתבוננים בו רק מאחורי שולחן העבודה בחדר הסגלגל. במחלוקת בין ביוגרפים מאריכים לביוגרפים הגורסים כי אפשר ורצוי להעמיד יריעה קצרה וממצה, קארו נמנה עם הסניגורים הגדולים של היריעה המרחיבה.


בכרך הבא, שיתמודד עם תקופת נשיאותו של ג'ונסון, תעמוד ככל הנראה המעורבות האמריקאית בווייטנאם ביסודו ובטבורו של החיבור. העניין כמעט אינו נזכר בכרך הרביעי, והוא בבחינת אקדח המופיע במערכה הנוכחית שישמיע את קולו במערכה האחרונה.

הפרופ' אלי שאלתיאל הוא היסטוריון, עורך סדרת "אפקים" בהוצאת עם עובד

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ