בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אשה בברלין

אירמגרד קוין על חייה של צעירה קלת דעת בשלהי תקופת ויימאר

תגובות

"אני רוצה לכתוב כמו סרט כי החיים שלי הם כאלה והם עוד יותר יהיו כאלה" - כך מעידה דוריס, גיבורת הרומן "נערה חומרנית" מאת הסופרת הגרמנייה אירמגרד קוין, שתרגומו העברי יראה אור בשנה הבאה בהוצאת אחוזת בית (מגרמנית: חנן אלשטיין). בהתייחסה לאחת מכוכבות הקולנוע של תקופתה היא מוסיפה: "אני נראית כמו קולין מור, אם רק היה לה סלסול קבוע בשיער וגם האף עם יותר שיק, ככה קצת יותר נוטה למעלה".

דוריס, צעירה ברלינאית קלת דעת, הרוחשת חיבה עזה לגברים ולמותגים, נושאת מונולוג משעשע ברומן, שפורסם בגרמניה ב-1932, בתקופת הדמדומים של רפובליקת ויימאר. היא מנסה לפלס את דרכה לצמרת עולם הזוהר ומפגינה אדישות לסכנות הפוליטיות באותה העת, ערב עליית הנאצים לשלטון.

זו הפעם הראשונה שבה מתורגם לעברית ספר מאת קוין (1905-1982). "נערה חומרנית" - או בשמו הגרמני המקורי, "נערת המשי המלאכותי" - היה הרומן השני שלה ונחל הצלחה מסחרית גדולה, עד שהמשטר הנאצי אסר להפיץ את ספריה בטענה כי הם משקפים "נטיות אנטי גרמניות". לאחר התקופה הנאצית נשכחה קוין למשך שנים רבות, אך באחרית ימיה התגלתה מחדש וזכתה להכרה נרחבת. ספריה זכו לניתוחים אקדמיים ולעיבודים בימתיים וקולנועיים רבים.

ציגלר פילם, ברלין

המתרגם אלשטיין מציין שלושה היבטים מרכזיים ב"נערה חומרנית": "ראשית, הספר מציג צורה מוקדמת של פמיניזם: משתקפת בו נשיות הנטועה מצד אחד בקונבנציות חברתיות, אך מצד אחר משוחררת ממוסכמות מוסריות פנימיות, כלומר - נשיות המציגה שחרור פנימי מהמוסכמות החיצוניות מבלי לקרוא עליהן תיגר ברמה האידיאולוגית.

"שנית, סיפורה של דוריס, למרות ניסיונותיה להיטמע בעולם הזוהר והעושר, הוא גם סיפור מסע רצוף תלאות במרחבי העוני של ברלין. המסע שלה חושף את אומללותם היום-יומית של אנשים פשוטים, את קשיי הקיום של מובטלים ואת ביבי השופכין של החברה הגרמנית באותה העת. מהבחינה הזאת, הספר מספק הדהוד מעניין ל'ברלין, אלכסנדרפלאץ' של אלפרד דבלין, שפורסם שלוש שנים קודם לכן. וההיבט השלישי: הספר הוא גם דיוקן עירוני ססגוני נרחב של ברלין בזמן המפנה מגרמניה הוויימארית לגרמניה הנאצית".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו