"אברהם לינקולן צייד ערפדים": הערפד הנשיאותי

מהאיש שהביא לכם את הלהיט הספרותי “גאווה ודעה קדומה וזומבים” מגיע עכשיו הספר על אברהם לינקולן כצייד ערפדים

ליאת אלקיים
ליאת אלקיים
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
ליאת אלקיים
ליאת אלקיים

אברהם לינקולן צייד ערפדים

סת גראהם סמית’. תירגם מאנגלית: חגי אברבוך. הוצאת אופוס, 350 עמ’, 92 שקלים

מהאיש שהביא לכם את הלהיט הספרותי “גאווה ודעה קדומה וזומבים” מגיע עכשיו הספר על אברהם לינקולן כצייד ערפדים. כצפוי, זה ספר שערכו הספרותי נמוך למדי, לא שפה לו ולא עומק, והוא נועד מראשלשמש כמצע לסרט ‏(שאכן יעלה לאקרנים בקרוב‏). אבל יש ל”אברהם לינקולן צייד ערפדים” הישג מרשים אחד: הוא נקרא בכיף.

הספר מתרחש באמריקה שבה הערפדים המרושעים מהדרום משתמשים בבעלי האחוזות כדי שינהלו למענם סוג של מחלבות אנושיות. או בקיצור: הערפדים שותים את דמם של העבדים. זוהי ארץ הגוויות הבלתי מוגבלות. האספקה כמעט אין סופית, הרי איש אינו מתעניין במותם של עבדים. אלו בני אדם מדרגה שנייה. הם נועדו ממילא לשימוש וזריקה, אז מה זה משנה איך?

הסיפור מוגש כיומנו האישי של לינקולן והוא מורכב משזירה מרשימה בין הבדיוני לאמת ההיסטורית ומציג פרשנות ערפדית לנקודות אפלות בחייו. למשל, למגיפת המיתות שסבבה את יקיריו. הכל מתחיל מהערפד שאכל לו את אמא, ממשיך עם גרזן ביד ומסתיים במלחמת האזרחים כשהצלחתו הפוליטית המטאורית של לינקולן מיוחסת לכוחות הקונפדרציה, בספר הם ערפדים זקנים וחכמים המעוניינים לשים קץ לחגיגות הדם של בני מינם וגם לעבדות. אין כאן מטאפורה מורכבת, הדברים נאמרים כפשוטם, אבל כאמור יש כאן הישג: אני לא מכירה דרך טובה יותר לשכנע את מי שאינו חובב ספרי היסטוריה ‏(משמע בני נוער ואנוכי‏) ללמוד משהו על לינקולן. ובאשר להצעה בסיום הספר שהשואה גם היא הייתה מזימה ערפדית - השתיקה יפה לה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ