בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"שיר של קרח ואש": אש ידידותית

ב"ריקוד עם דרקונים" נדמה שהדמויות והעלילות איבדו משהו מחִנן, וכל אחת מתפזרת לכיוון אחר

19תגובות

שיר של קרח ואש: ריקוד עם דרקונים: חלק א’: חלומות ואבק; חלק ב': לאחר המשתה
ג’ורג’ מרטין. תירגם מאנגלית: צפריר גרוסמן. הוצאת אופוס, 624 עמ’; 576 עמ', 100 שקלים כל אחד


על כריכת ספריו של ג’ורג’ ר”ר מרטין “שיר של אש ושל קרח” במהדורתם האנגלית מושווה הסדרה לאסופת הביוגרפיות על קיסרי רומא מאת ההיסטוריון סווטוניוס, הידועה כ”שניים עשר הקיסרים”. כנראה שלא היתה כוונה למתוח קו בין הסגנונות הספרותיים או שכל אחת מהיצירות מייצגת. זוהי השוואה אינטואיטיבית, הנוגעת ב תחושות ובסוג העולם שמוצג ב”שיר של אש ושל קרח” וב”שניים עשר הקיסרים”; ולסוג הדמויות שפועלות באותו עולם.

שתי היצירות רחבות יריעה - האחת נפרשת לאורך תקופה היסטורית של 150 שנים ואילו השנייה מכסה רק שנה בערך, אבל נפרשת ‏(בינתיים‏) על פני חמישה כרכים עבי כרס ואלפי עמודים - ושתיהן מספקות צפייה מן השורה הראשונה על מהלכי השלטון ורשתו הסבוכה. ועיקר הדמיון הוא באופי הדמויות ובדרך פעולתן: אצל סווטוניוס חלק מהקיסרים עלו לגדולה בעזרת מלחמה, סוג של משחקי כס; האמהות הפוּשריות של טיבריוס ושל נירון, ליוויה ואגריפינה, מזכירות את דמותה של סרסי האכזרית וחלק נכבד מהדמויות בשתי היצירות עוסקות בניסיון לתפוס את השלטון בעזרת מזימות, תקיעת סכינים בגב והרעלות.

ההשוואה לאחד ההיסטוריונים החשובים של העת העתיקה אולי מופרזת, אבל מרטין לא הגיע למשימת הכתיבה ללא יומרות: העלילה מתרחשת בעולם ימי־ביניימי, שבו מתקיימת מלחמה חוצת יבשות בין שלל הטוענים לכתר. בניגוד למסורת של ספרי הפנטסיה, שבהם אֵלפים, קוסמים ומפלצות הם חלק אינטגרלי מהאוכלוסייה, העולם ב “שיר של אש ושל קרח” הוא פוסט־מאגי. בני האדם יודעים כי פעם חיו בקרבם דרקונים וכוחות על־טבעיים, אך אלו נרדמו ונשכחו לפני מאות שנים. כעת, כלומר החל בספר הראשון, הם מתחילים להתעורר מחדש, לערער את יציבותו של העולם הזה ולשחק חלק משמעותי במאבקי הכוח שסופם יוכרע ‏(יש לקוות‏) כאשר ייצא הכרך השביעי והאחרון בסדרה. בעולם שיצר מרטין שום דמות אינה בטוחה ושום דמות אינה מבטיחה לנו שהיא בהכרח שייכת למחנה הטובים או הרעים. כך שאווירת חוסר היציבות ששוררת בספרים שורה גם על הקוראים.
עברו כבר 15 שנים מאז שמרטין הוציא את הכרך הראשון שלו, “משחקי הכס” ועד הכרך האחרון, “ריקוד עם דרקונים. זה אתגר משמעותי עבור הקוראים, שנאלצים לא רק להמתין זמן רב בין ספר לספר, אלא גם להישאר במתח בנוגע להמשך העלילה ולזכור את אלפי הפרטים שהרכיבו אותה עד כה. למעשה, בין הספר הרביעי לחמישי עבר כל כך הרבה זמן ‏(שש שנים‏), עד שדווקא חלק ממעריציו האובססיביים ביותר של מרטין יצאו במחאות פומביות ואף מלוכלכות נגדו, בטענה שהוא מעכב את הוצאת הספר עד שתחל העונה הראשונה של סדרת הטלוויזיה. הם אף הגדילו לעשות ורדפו אותו על כל טיול שערך, כל חופשה שלקח, כל אירוע החתמה, ועל כל רגע שהעביר בפעולה שאינה כתיבה - בטענה שהיה צריך לנצל את הזמן הזה להמשיך ולכתוב.

“ריקוד עם דרקונים” קצת מאכזב עבור מי שרוחם התרוממה בשלושת הכרכים הראשונים. מרטין רקם כל כך הרבה עלילות מקבילות, עד שהרגיש שאין לו אפשרות לדחוס את כולן לספר אחד. במקום זאת הוא חתך אותן לשתיים ופרש אותן על פני שני ספרים. כך, חלק מהעלילות שנקטעו בשיא המתח בסוף הספר השלישי המשיכו רק בחמישי. קולן של דמויות משמעותיות כמו טיריון ודאינריז נדם ל-11 שנה. "ריקוד עם דרקונים" הוא גם השלב שבו הדמויות והעלילות איבדו משהו מחִנן. אם עד כה היתה תחושה שכולם חתרו לקראת אותה מטרה, הרי שעתה כל אחת מהדמויות ומהעלילות מתפזרת לכיוון אחר, גם גיאוגרפית וגם מנטלית.

ובעברית כל זה נשמע אפילו גרוע יותר. לאורך כל סדרת “שיר של אש ושל קרח” התחלפו המתרגמים לעברית ארבע פעמים - וכל אחד מהם נאלץ גם להתמודד עם המורשת של קודמו. אבל על החלטות מסוימות הקוראים ממשיכים לשלם. כמו ההחלטה לתרגם את שמות המקומות “מעלה מלך” במקום “King’s Landing”, או “נהרן” במקום “Riverun”‏), שמשרים על הספר אווירת נכאים של האקדמיה ללשון. אם כי אין לזלזל במלאכתם של הארבעה, שצריכים לשמור על אחידות של תרגום ואיות של יותר מאלף דמויות, מקומות, מונחים בדיוניים וכן הלאה. אפילו מרטין עצמו נתפס על ידי הקוראים האובססיביים בכמה מעידות שכאלה, כמו למשל הפשע הנורא הנוגע לשינוי מינם של חלק מהסוסים בסדרה.

בכל שפה שלא תהיה, ההישג הגדול ביותר של מרטין הוא בעובדה שהוא מצליח למגנט לספריו גם אנשים שבמצב רגיל לא היו מתקרבים לז’אנר הפנטסיה. ההשוואה לסווטוניוס ולשניים עשר הקיסרים שלו היא בעיקר הוכחה לכך שמרטין הצליח לגעת גם בסקטור שלם של קוראים שהעניין שלהם הוא דווקא היסטורי, או לפחות אימפריאליסטי. שהוא הצליח לתת תשובה לאיזה צורך שנותר כמעט חסר מענה מאז יציאת “אני, קלאודיוס” של רוברט גרייבס, בשנת 1934. העובדה שרשת HBO האמריקאית החליטה להפיק סדרה עתירת תקציב המבוססת על הספרים רק מחזקת את הטענה שהם לא מוגבלים מבחינה ז’אנרית ומיועדים לכל מי שמתעניין בשחיתות, רצח, כוח, שיגעון ויחסי הון־שלטון.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו