בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"רק ילדים": לא אכפת לי מה אתם חושבים

בעטיפת האלבום הראשון שלה, "Horses", הגדירה פטי סמית את הסגנון האישי שלה: ללבוש בגדי מעצבים ובו בזמן להיראות כאילו העבירה את הלילה מתחת לגשר

2תגובות

בעטיפת האלבום הראשון שלה, "Horses", שיצא ב-1975, ונהפכה עם השנים לאחת העטיפות המסמלות והמסמנות את התקופה - הגדירה פטי סמית אחת ולתמיד את הסגנון האישי שלה. בראיונות מאוחרים יותר היא כינתה את המראה הזה "בטלן יקר": היכולת ללבוש בגדי מעצבים יקרים ובו בזמן להיראות כאילו העבירה את הלילה מתחת לגשר.

בבסיס הרעיון: ג'ינסים משופשפים וצמודים, טי-שירטים צרים ומדגישי רזון שסמית תיקנה את הקרעים שלהם עם סיכות ביטחון, ז'קטים מחויטים של ארמאני או מעצבי-על אחרים שהיו גדולים על מידותיה, מגפי עור ושיער ארוך וחום שנראה כאילו לא נחפף שבוע. אין כמעט צורך לציין שליפסטיק אדום ומייק-אפ לא ממש היו כוס התה שלה.

בתקופה של ג'יין פונדה, פארה פוסט ושאר בלונדיניות חושניות, המראה של סמית - ששאב את השראתו יותר מסצנת הפאנק מאשר מ"המלאכיות של צ'ארלי" - היה יוצא דופן בנוף. למעשה, בכל הנוגע לסגנון, סמית הושפעה בעיקר מדמויות גבריות כמו ג'יימס דין, ג'ואי ראמון, קית ריצ'רדס ובוב דילן. אם חייבים לציין השפעה נשית היא תהיה יותר מרלן דיטריך, לא כל כך זמרות מפורסמות בנות דורה של סמית כמו דולי פרטון או דונה סאמרס.

בדומה למוסיקה שלה גם הסגנון של סמית היה אנדרוגני לחלוטין וכלל מרכיבים רבים השאובים מן המין השני. זו היתה הצהרה פורצת דרך לזמנה. צריך לזכור כי כל זה קרה בשנות ה-70, עשור לפני שאנדרוגניות ומשחקים מגדריים הפכו כמעט חובה לכל מי שרצה להצליח בתעשיית המוסיקה. גם מערכת היחסים שלה עם מייפלתורפ, שהתעניין בעיקר בגוף הגברי (ואחראי על אותה עטיפה של "Horses"), יכולה להעיד על כך שהיא, כמו יתר הסביבה, לא ממש תפשה את עצמה כאשה במלוא מובן המלה. היא מעולם לא השתמשה במיניות שלה כדי לדרוש תשומת לב על הבמה. ההיפך הוא הנכון - היא בחנה את הגבולות של חוסר המיניות.

בראיון ל"ניו יורק טיימס" ב-2010 אמרה סמית כי הסגנון שלה אומר "תסתכלו עלי, אל תסתכלו עלי, לא אכפת לי מה אתם חושבים". לא שזה הפריע לה להפוך לסמל אופנה. כמו במקרה של כל מוסיקאי מצליח, עדרים של בני נוער שמתלבשים בדיוק כמוה לא איחרו להופיע. ועד היום, כמעט על כל פריט שהיא לובשת, תפורה תווית של אחד מהמעצבים החמים בעולם - מאלכסנדר מקווין ועד ראלף לורן.

אפשר לומר שסמית היא אחת החלוצות של טרנד הנונשלנט המוקפד. "הבטלן היקר" הוא במובנים רבים ההיפסטר של היום. זה שמשלב וינטג' עם פריטים יוקרתיים, סקיני ג'ינס עם חלק עליון אובר-סייז ואומר שלא אכפת לו למרות שהוא העביר שעתיים מול המראה על הבוקר. במראה שלה אולי נחשבה לעוף מוזר בשנות ה-70. דווקא היום, בגיל 65, היא רלוונטית מתמיד.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו