בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מערכה בעריכה

ההיסטוריון מקס הסטינגס בספר המבקש לסכם את מלחמת העולם השנייה, לא מהסס להתנער מכבלים של תקינות פוליטית

תגובות

All Hell Let Loose: The World at War, 1945-1939

Max Hastings. HarperCollins, 768 pp. 11.33$

אפשר להבין את רצונם של היסטוריונים שחקרו היבטים שונים בתולדות המאה ה-20 ומלחמותיה האכזריות להשלים את עבודתם בספר מסכם וכולל על מלחמת העולם השנייה. נכונותם של מו"לים ברחבי העולם לאמץ את החיבורים הללו, מרביתם עבי כרס ומקיפים מאוד, ולהוציאם לאור, מעידה לכאורה על עניין שעדיין לא פג בקרב קהל הקוראים. אין מצפים מחיבורים שכאלה לחידושים מפליגים ולחשיפת עובדות בסיסיות שעוד לא נודעו, המשנות לחלוטין את התפישה הכוללת על מלחמה זו ועל מעמדה כמחוללת העולם שבו אנו חיים. היסטוריונים שכבר חקרו וכתבו על זירותיה השונות של המלחמה ועל היבטיה המגוונים - הצבאיים, הפוליטיים והאחרים - מתבקשים לסכם ולהעמיד תמונה כוללת. לכאורה, מלאכת עיבוד וסיכום קלה, ועם זאת קשייה של יצירה זו ניכרים מאוד, ולעתים כותבים שהצטיינו בתיאורו וחשיפתו של היבט זה או אחר של המלחמה כשלו במבחן התמונה הכוללת.

מבחנו הראשון של המבקש לסכם ולהעמיד תמונה מפרשת ומסבירה הוא מבחן הברירה, הסלקציה. חיבורים מסכמים אלה הם בדרך כלל יצירות ענק, ובכל זאת הן כופות על ההיסטוריונים להעמיד הייררכיה של חשיבות לפרקים ולפרשות הנכתבים: מה יהיה חלקה של ההיסטוריה הצבאית ביריעה הכוללת; כמה עמודים יש לייחד להבנת תפקידו של היטלר בניהול המלחמה וחלקו באשמה; ומה עם צ'רצ'יל, רוזוולט, מוסוליני והגנרלים שניהלו את הקרבות. קוראים יהודים ואחרים יבדקו בוודאי בדיקה קפדנית את אורכה וסעיפיה של היריעה שעניינה שואת יהודי אירופה. ועוד לא הגענו לפרשות, לאישים ולאירועים, שבעיני אחדים חשיבותם רבה ומכרעת ובעיני אחרים ערכה מבוטל: האומנם מבטא ניסיון ההתנקשות בהיטלר, ביולי 1944, התבססות אופוזיציה של ממש לשלטונו?

אי-פי

כישוריו והכשרתו של מקס הסטינגס להוציא מתחת ידיו ספר כולל ומקיף על מלחמת העולם השנייה גלויים ומוכחים. לאחר ספרו רחב היריעה על המלחמה באירופה, לאחר שתיאר את המלחמה באוקיינוס השקט ואת חורבנה של יפאן, לאחר שהעמיד במוקדו של ספר מעניין את מנהיגותו של צ'רצ'יל ולאחר שחקר מגוון סוגיות משנה בתולדות המלחמה, וגם כתב עליהן, אין ראוי ומוכן ממנו לכתוב את החיבור האולטימטיבי. וספרו האחרון הוא מבחינות רבות אחד הספרים הטובים ביותר בגלריה העשירה של חיבורי מלחמת העולם השנייה שיצאו לאור בשנים האחרונות.

מקס הסטינגס התברך ביכולת לתאר מהלכים צבאיים מורכבים מאוד, וזה ניכר, למשל, בפרקים המתארים את ההישגים והכישלונות במערכות הצבאיות של בעלות הברית באוקיינוס השקט ובקרב על יפאן. ועם זאת, ייחודו הבולט הוא בנכונותו להתנער מכבלים של תקינות פוליטית ולפרוש יריעה שהיא במובנים מסוימים תיאור רוויזיוניסטי לעמדות ולתיאורים מקובלים. ואולי זה פרי העובדה שכבר חלפו כמעט 70 שנים מסיומה של המלחמה. גם המלחמה הקרה שבאה בעקבותיה הסתיימה, ואולי כבר אין צורך בתלי-התלים של המיתוסים שנוספו לסיפור המקובל והכמעט-רשמי של המלחמה משני צדי מסך הברזל.

הסטינגס מציע פרשנות וגם עלילות אלטרנטיביות לאירועים צדדיים, אך גם - ובעיקר - לנקודות המפתח של סיפור דרך המלך. הוא מרשה לעצמו למשל לפקפק בתרומתו ובערכו הצבאיים והאחרים של צ'רלס אורד וינגייט במלחמה מאחורי קווי היפאנים בבורמה, ואף אינו מהסס לערער על ערכם הצבאי של כל הניסיונות הנואשים והמכאיבים מאוד של צבא ארצות הברית לכבוש איים ומאחזים באוקיינוס בדרך להכנעתה של יפאן. אך הוא אינו נמנע גם מהדגשת היבטים וטיעונים, שנימוקים שונים ומניעים לא היסטוריים מנעו את הדיון בהם בדורות שלאחר המלחמה: למשל, הברית בין מעצמות המערב לברית המועצות עימעמה, כך טוען הסטינגס, את חומרתה של הברית השטנית שכרת סטלין עם היטלר.

כשהתלקחה המלחמה הקרה הרבו לתקוף במערב את הדיקטטורה של ברית המועצות ואת הדיכוי של עמי מזרח אירופה, אך מיעטו להדגיש את חלקן של מעצמות המערב בהיווצרותו והתגבשותו של הגוש המזרחי המדוכא. אחרי ככלות הכל, טוען המחבר, לרוזוולט ולצ'רצ'יל היה חלק לא מבוטל במהלך האירועים שהכשירו את הדרך למעבר של עמים ומדינות במזרח אירופה מן השלטון המדכא והנורא של גרמניה הנאצית אל בית הסוהר הטוטליטארי המדכא של סטאלין וברית המועצות. היריבות הזאת בין בעלי הברית לשעבר גם טישטשה במידה רבה את חלקם היחסי של המשתתפים במאבק למיגורם של היטלר ובעלי בריתו. הסטינגס מביא שוב ושוב נתונים על המחיר הכבד שהיו סטאלין והגנרלים שלו מוכנים לשלם בניצחון על גרמניה הנאצית. בריטניה וארצות הברית, לעומתם, ניהלו קרבות מחושבים מאוד ונמנעו בדרך כלל ממערכות שדרשו קורבנות רבים.

המחבר אינו מהסס להתמודד חזיתית עם מגמות רווחות בתיאורי המלחמה, נסיבותיה ותוצאותיה, שאומצו בידי היסטוריונים והוגים בגרמניה בת ימינו. הוא דוחה מכל וכל את הניסיונות להציג את אזרחיה של גרמניה הנאצית כקורבנות שנלכדו ברשת האכזרית של המשטר הנאצי. בד בבד הוא אינו נוטה לאמץ את הביקורת הנמתחת בשנים האחרונות, בעידודם של היסטוריונים גרמנים, על הפצצות הערים והריכוזים האזרחיים בידי בעלות הברית בשנים האחרונות של המלחמה. וכשהוא דן בהטלת פצצות האטום על הירושימה ונגסאקי בידי ארצות הברית, הוא פורש לפני קוראיו תמונה מורכבת ומסועפת, המקשה על העמדה הביקורתית שהתקבעה בתיאור האירועים לאחר המלחמה. החשבון קשה ונורא, טוען הסטינגס, אך אין אנו פטורים מן הצורך לחשב את מאזן האימה של כיבושה הפיסי של יפאן בידי צבאות ארצות הברית, שהיה נדרש אלמלא נכנעה לאחר הטלת הפצצות. מי שקורא על אכזריותה של המלחמה בכיבוש איוו ג'ימה ואיים אחרים אינו יכול להתעלם מחשבון נוקב זה.

אבל הסטינגס גם אינו נמנע מניפוץ המיתוסים של מעצמות המערב. חייליו של סטאלין שדדו, בזזו ובעיקר אנסו, אך גילויים של שוד, הרס, אונס וביזה היו גם בקרב חיילי בריטניה וארצות הברית, ולא נפקד גם חלקם של הצרפתים.

חלקים מעניינים וקריאים במיוחד הם אלה שבהם הסטינגס עוזב לרגע את הקרבות וזירות הקרב, על זוועותיהם ואימתם, ומפנה את מבטו החקרני אל העורף. בפרקים אלה, אבל גם בתיאורי הקרבות, נעזר הסטינגס בספרות הענפה של יומנים, כתבי זיכרונות וקובצי מכתבים שראו אור בשנים האחרונות. הכותב אינו יכול להתהדר במקוריות בתחום זה - ראו את ספריו של שאול פרידלנדר על שואת יהודי אירופה ועל השימוש הנפלא שנעשה בהם בקולו של האיש הקטן בסיפור - ועם זאת הוא משכיל להיעזר בהם והופך גם את הפרקים על סבלות העורף מתיאורים סוציולוגיים על התמורות החברתיות שחוללה המלחמה לסיפורים אנושיים, שבאמצעותם מתוודע הקורא לזוועות המלחמה.

אין לסיים סקירה על הספר המרתק הזה בלא לומר מלות שבח לקובצי התמונות שצורפו לו. המו"לים שטרחו בשמו של הסטינגס ועמלו על איסוף התמונות (48 עמודי תמונות בשלושה קונטרסים) עשו מלאכה מצוינת. הם לא הסתפקו בתצלומים השגרתיים של ראשי המדינות ומצביאי הצבאות, והיו מקוריים מאוד בבחירות שלהם: ההתמקדות בפניהם מוכי האימה של חיילים ערב היציאה לקרב; ילד סובייטי מפעיל מכונת ענק בתעשיית הפלדה של ברית המועצות; משפחה איטלקית חבולה ונפחדת מקבלת מזון מידיו של חייל אמריקאי משחרר - ואלה אך שלוש תמונות מן התערוכה הגדולה - כל אלה משרתים כהלכה את תיאוריו של מקס הסטינגס על המלחמה הנוראה.

הפרופ' אלי שאלתיאל הוא היסטוריון. עורך סדרת אפקים בהוצאת עם עובד



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו