בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"אסיר השמים": אחרי 20 שנה

זהו מותחן שבו ההיסטוריה מהדהדת ברקע, אך הקסם של ספרו הראשון של סאפון מבליח כאן רק לעתים רחוקות

תגובות

אסיר השמים
קרלוס רואיס סאפון. תירגמה מספרדית: מונה גודאר. הוצאת כנרת, זמורה־ביתן. 303 עמ', 94 שקלים


ספרו החדש של קרלוס רואיס סאפון הוא המשך של המשך שמבטיח עוד המשך, שראשיתו ב"צִלה של הרוח" ‏(2001‏) ו"משחקו של המלאך" ‏(2009‏). יש לשער שמי שהתענג על היצירות הקודמות ישמח לחזור לאותן דמויות, לאותם מקומות, לאותו סגנון כתיבה ולאותו מרקם ספרותי - אך לזמן אחר. ומרחק הזמן, כידוע, עושה משהו לא רק לסופר ולגיבוריו, אלא גם לקוראים.

הגיבורים התבגרו ב–20 שנה, אבל מדי פעם בפעם נעים ללחוץ ידיים לידידים ומכרים. יהיו שיראו בספר מעין פגישת מחזור ובתום הקריאה יגידו: אין חדש תחת השמש. מה שקראנו שם, מצאנו גם פה. עם דניאל סמפרה התיידדנו לראשונה ב"צלה של הרוח", ילד בן עשר המבקר עם אביו, סניור סמפרה, בבית קברות לספרים נשכחים, שם הוא בוחר להציל ספר אחד של סופר אנונימי והולך בעקבותיו. גם ברומן החדש מצילים ספר אחד, אך ההצלה הפעם אינה נקודת המוצא של הרומן, אלא אקורד הסיום.

עלילת "אסיר השמים" אינה כרונולוגית ואינה רציפה. ראשיתה בחג המולד 1957 בברצלונה, אך מרבית האירועים התרחשו שני עשורים קודם לכן. בעיצומן של ההכנות לקראת החג נכנס לחנות הספרים של סניור סמפרה איש מוזר, שידו השמאלית תותבת, רוכש לו עותק נדיר ויקר של "הרוזן ממונטה כריסטו", משלם בנדיבות ומשאיר את הספר בחנות עם הקדשה לפרמין, העובד בחנות. דניאל מחליט להתחקות אחר האיש המוזר, וכך מתפתחת עלילה קולחת־מותחת, בלשית־מסתורית, שפענוחה מוביל לבית הקברות לספרים זנוחים ונשכחים.

אסיר השמים הוא כינויו של דויד מרטין, סופר־אסיר משוגע המרצה את עונשו בכלא ברצלונה, "נשמה מיוסרת שזוכרת רק את מה שלא קרה מעולם". מנהל הכלא, מאוריסיו ואלס, דמות גחמנית עד כדי גיחוך, שנפשו חשקה להיות סופר, מאלץ את מרטין להיות סופר הצללים שלו, "לכתוב לו יצירה שתעניק לו תהילת עולם". במקביל מנסה מנהל הכלא לגייס את האסיר הפוליטי פרמין, לגלות לו משהו על "בית הקברות לספרים נשכחים או מתים או משהו כזה".

ואלס הוא בעצמו אסיר של אופיו ושאיפותיו, כמו גם מרבית הדמויות ברומן, הכלואות בכלא פנימי של חידת חיים מוצפנת: למרות שפרמין נחלץ מן הכלא, שנים רבות הוא ממשיך להיות אסיר החרד מחשיפת זהותו; דניאל כלוא בחידות חייו - האומנם סניור סמפרה הוא אביו? האם חוליאן הוא אכן בנו?

חמישה חלקים לספר, וכל פרק פותח בתצלום בשחור־לבן של כנסיית סגרדה פמיליה, הכנסייה הבלתי גמורה של גאודי. כמו בספריו הקודמים של סאפון, ברצלונה היא הטריטוריה שלו ‏(הוא עצמו נולד בעיר ב–1964‏). "לערים אין זיכרון והן זקוקות למישהו כמוני, שישמר אותן במקומן", כותב סאפון, וכאן מהדהד קולו של איטלו קלווינו האיטלקי מספרו "הערים הסמויות מעין". גיבוריו צועדים בסמטאות אפלות־נפתלות עם סיפור חיים אפל־נפתל לא פחות.

זהו ספר בעקבות גורל: "הזמן גזר עלי תפקיד פשוט של צופה בהצגה שבה נשזרו חיי וגורלי". במקום אחר מצטט הסופר את עצמו במשפט עוצמתי שכבר נכתב ב"צלה של הרוח": "הגורל לא עושה ביקורי בית, אלא צריך לחפש אותו". הדיאלוג וההתכתבות של ספר זה עם קודמיו של סאפון בולטים ומוגזמים. מדי פעם בפעם הוא עושה שימוש אירוני בנוסח "אני לא זוכר איפה קראתי", במקרים אחרים משבץ אזכורים עקיפים או ציטטות ישירות. הקוראים זוכים גם לדרישות שלום מסופרים אחרים: ויקטור הוגו, בורחס, קונן דויל, ומעל כולם אלכסנדר דיומא וספרו "הרוזן ממונטה כריסטו". האסיר הספרותי של דיומא, אדמונד דנטס, מלווה את האסיר הספרותי מרטין ונוטע בו תקווה ואופטימיות. אז מי אמר שספרים לא יכולים להציל?

"אסיר השמים" הוא מותחן היסטורי, שיש בו הרבה מתח וההיסטוריה מהדהדת ברקע. הקסם של ספרו הראשון של סאפון מבליח כאן רק לעתים רחוקות. כתיבתו מזכירה לפעמים טלנובלה ‏(מזה 20 שנה כותב סאפון תסריטים בהוליווד‏): הוא עושה שימוש ברמזים מטרימים; שותל מידע חיוני; חלק מהדברים מסופרים לכומר "תחת חיסיון של וידוי"; פה ושם הוא שוזר משפטים פילוסופיים על אהבה ועל נישואים. גם להומור מקום לא מבוטל בכתיבתו: "שלשום כתבו בעיתון שוויטמין די מגביר את האמון בזולת", או "ביום שאשתך תרצה לעזוב אותך היא תגיד לך את זה בפרצוף בלי תחבולות של סדרת טלוויזיה". בחלק קטן מן האפיזודות, התחבולות הטלנובליות של סאפון עוברות לטעמי את המינון הספרותי.

מהו אותו בית קברות לספרים נשכחים שסאפון חוזר אליו ומבטיח לחזור? אני תוהה בין תשובה אופטימית לפסימית. כמו כולנו יודע סאפון שכל אדם הוא סיפור ‏(שלעתים נהפך לספר‏). אם כך, כל בית עלמין הוא למעשה ספרייה המכילה ספרים שנכתבו או שלא נכתבו. סאפון בוחר ספר אחר ספר מארכיון בית הקברות ומציל אותו. יש לשער שיעשה זאת גם בספרו הבא.

El Prisionero Del Cielo \ Carlos Ruiz Zafon

שלומית כהן־אסיף היא סופרת ילדים
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו