טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"בתוך אדם אחד": סיפור אהבות

ג’ון אירווינג שב ומתבונן באמריקה, ובתוך השמרנות, ובתוך הקרתנות, ובתוך הבדידות של החריג, הוא מוצא בכל זאת נחמה

תגובות

בתוך אדם אחד
ג’ון אירווינג. תירגמה מאנגלית: ניצן לפידות. הוצאת מודן, 478 עמ’, 98 שקלים

בילי אבוט גדל ומתחנך בעיירה הקטנה פירסט סיסטר שבוורמונט, עם אמא חד־הורית ‏(אביו נעלם מחייו באופן מסתורי למדי, ויידרשו לו שנים לגלות מדוע‏), עם סבא חובב בגדי נשים, עם סבתא ודודה המקדשות את הקונבנציונליות ואת “מה יגידו”, ובצלו, או באורו, של תיאטרון החובבים בעיירה - שבו משתתפת, בתפקידים שונים ומשונים, כל משפחתו.
“התשוקות שלנו מעצבות אותנו”, כותב ג’ון אירווינג בעמוד הראשון של הספר החדש שלו, “בתוך אדם אחד”. הגיבור, בילי אבוט, מפרט מיד בתחילת הרומן את האופן שבו נארגו בחייו המיניות עם התשוקה לספרות. ההתעוררות המינית של בילי מפורטת ומבולבלת - הספרים הראשונים שהוא מחפש עוסקים ב”התאהבויות באנשים הלא נכונים”, כפי שהוא מנסח זאת לספרנית. התאהבותו האמיתית הראשונה היא באביו החורג, ריצ’רד אבוט, שמגיע ללמד בבית הספר לבנים של העיירה הקרתנית ונכנס למשפחתו האקסצנטרית של בילי כקרן אור רוגעת; הוא נורמטיבי וסולידי, אך גם לבבי, משכיל ובעל אופקים רחבים. התאהבותו האמיתית השנייה של בילי היא במיס פרוסט, הספרנית הנאה, רחבת הכתפיים וקטנת השדיים, שעוד תהיה בעלת השפעה מכרעת על עיצובו.

תהילתו של אירווינג באה לו מרומנים מצליחים מאוד ‏(שחלקם גם עובדו לקולנוע‏), כמו “העולם על פי גארפ”, “מלון ניו המפשייר”, “תקנות בית השיכר” ואחרים, והוא סופר אמריקאי פורה כבר יותר מ–40 שנים. במובנים רבים, עוסק אירווינג לאורך “בתוך אדם אחד” בנושאים שבהם עסק בהרחבה בעבר: חריגה מהנורמה בכלל ושונות מינית בפרט; כתיבה והקשר שלה לאהבה ומיניות; דוגמטיות וצרות אופקים לעומת אדיבות בסיסית וקבלת השונה. גם כאן נוכחים פרטים מהביוגרפיה שלו: אביו הביולוגי הנעלם, העיסוק בהיאבקות, תקופת מגוריו בווינה, הקריירה הספרותית שלו והקשר הנזיל והמשונה בין “קריירה” ל”ספרות”.

בעוד שברוב ספריו נוקט אירווינג בעמדת מספר כל־יודע, המספר באופן ליניארי למדי את התפתחותם של קווי עלילה מסוימים, נדמה שהפעם ביצע אירווינג פנייה חדה מבחינת הסגנון: הוא נוטל את קולו של הגיבור הראשי בגוף ראשון, גיבור הנע בין תקופות בחייו כמשייט במכונת זמן משוכללת, באופן שכמעט מעלה על הדעת את תנועתו בזמן של בילי פילגרים, גיבור הספר “בית מטבחיים 5” של קורט וונגוט, מורו של ג’ון אירווינג בעבר ובעל השפעה גדולה על כתיבתו.

אי-פי

אירווינג גם נוטה להיות טרחני בתור בילי הצעיר - הוא חוזר שוב ושוב על פרטים ידועים, מפליג בתיאורים של רגשות ומחשבות החוזרים על עצמם באופן אובססיבי. אך לאחר התחלה מייגעת במקצת, בילי נכנס להילוך מהיר וחלק יותר - לעולמו נכנסות דמויות חדשות ורבות השפעה: חברתו הטובה איליין, שאתה שמר על יחסים מורכבים ואוהבים במשך כל ימי חייו, וכן קיטרידג’, החבר המצטיין ביותר בקבוצת ההיאבקות התיכונית - בריון אכזרי, בעיקר מבחינה מנטלית, אך גם בחור יפה תואר וכריזמטי, שנהפך למוקד רגשות אהבה־שנאה לוהטים הן מצד בילי והן מצד איליין.

“בתוך אדם אחד” מציג גיבור שמגלה בכאב ובאי נוחות את השונות המינית המפליגה שלו, אך לא נכנע לתכתיבים משום סוג: לא המסורתיים, אך גם לא המתירניים, כביכול. הוא אינו חריג רק בתחום המוסר ההטרוסקסואלי, הוא חריג גם בנוף ההומוסקסואלי. בתור ביסקסואל יצרי, מודע לעצמו וגלוי - כבר בתחילת שנות ה–60 - שמתאהב ללא הרף בנשים וגברים כאחד, הוא נתפש גם על ידי ידידיו ומאהביו ההומוסקסואליים כצבוע, פגום או שקרן. כפי שהוא כותב בשלב מאוחר למדי בספר, כשהוא מתייחס לאופן שבו נתפש הן בחברה ההומוסקסואלית והן בחברה הסטרייטית: “עצם קיומי כביסקסואל לא התקבל יפה בקרב חבריי ההומואים; או שהם סירבו להאמין שאני באמת אוהב נשים, או שהם חשבו שאני לא לגמרי כן ‏(או מנסה להתגונן‏) בעניין ההומוסקסואליות. בעיני רוב הגברים הסטרייטים... גבר ביסקסואל הוא פשוט גבר הומו. החלק היחיד שגברים סטרייטים חושבים עליו כשהם חושבים על ביסקסואלים, הוא החלק ההומוסקסואלי”.

במובן זה נדמה שיש לאירווינג אג’נדה של ממש. לא רק שהוא אינו מסתיר את ההתגייסות הכמעט מטיפנית שלו בספר זה למען פלורליזם מיני, ולחשיפת היצרים האגרסיביים והדכאניים של אלה שמתנגדים לו, נדמה שהוא מקריב בשמחה את ההנאה הפוטנציאלית הפשוטה של הקוראים מקריאת רומן קולח למען הדגשת עמדתו.
זה אותו אירווינג, שציין ב”העולם על פי גארפ” ‏(ספרו הראשון שהיה רב מכר‏) את הדילמה הבסיסית של כל יוצר שגם אכפת לו מהעולם שהוא חי בו: “’האמנות אינה עוזרת לאיש’, אמר גארפ. ‘אנשים לא יכולים להשתמש בה: הם לא יכולים לאכול אותה, היא לא מגינה עליהם ולא מלבישה אותם - ואם הם חולים, היא לא מרפאה אותם’. הלן ידעה שחוסר התועלת הבסיסית באמנות היתה הנחת יסוד במחשבותיו של גארפ; הוא דחה את הרעיון שלאמנות ערך חברתי כלשהו - שהיא יכולה להיות בעלת ערך חברתי, שהיא חייבת להיות כזאת”.

הכישרון הניכר של אירווינג בבניית הדמויות שלו - כישרון שהפגין בצורה בולטת ברומנים אחרים - אינו אחיד בספר “בתוך אדם אחד”. חלק מהדמויות מורכבות, מרתקות ומעניינות בין אם הן מעוררות סימפטיה ובין אם דחייה, ולעתים גם וגם ‏(את הספרנית מיס פרוסט ואת המתאבק המושך והסאדיסטי קיטרידג’ רוצים הקוראים לפגוש שוב ושוב‏). אך כמו שבילי עצמו לא מסופק מהיקף המגע שיש לו עם הדמויות האלה, כך גם הקוראים, שרוצים להכיר אותן יותר, נשארים כשחצי תאוותם בידם.

מצד שני, אמו של בילי מוצגת כדמות נוירוטית, שאהבתה לבנה דוהה עם השנים, אך דמותה בנויה באופן שטחי ומטריד. אין ספק שאירווינג בנה אותה כך בכוונה תחילה: בעולם תיאטרון החובבים, שיש לו תפקיד מכריע בחיי המשפחה, היא נוטלת תמיד את תפקיד הלחשנית, תפקיד שבילי מגדיר אותו כשחקן ש”נמצא באופן מסתורי מאחורי הקלעים, ללא תלבושת, אך תרומתו לדיאלוג הכרחית”. אפילו אביו הביולוגי הנעלם של בילי נוכח יותר בספר כדמות בעלת אופי ייחודי מאשר אמו.

ההתרשמות מ”בתוך אדם אחד” אינה חד משמעית. למרות חסרונותיו הבולטים של הספר, לעומת ספרים מוקדמים יותר של אירווינג, יש בו עוצמה והוא כופה את עצמו על תודעת הקוראים לאורך זמן, בייחוד ככל שהספר מתפתח ובילי נהפך לבטוח בעצמו ובעל מבט מפוכח על המציאות.

ברבע האחרון של הספר חוזר בילי אבוט לעיירת ילדותו, כשהוא כבר סופר מפורסם למדי ויגע במידה, ומוצא את עצמו מעורב בחיי התלמידים בבית הספר שבו למד. הוא מפתח יחסים חמים ואפלטוניים עם נער בשם ג’ורג’, שנחוש בדעתו להפוך בקרוב לג’ורג’יה.
“’קראתי את כל הספרים שלך’, אמר לי ג’י. ‘אתה די כועס, לא? בכל אופן, אתה די פסימי. אתה לא רואה את הסוף לחוסר הסובלנות המינית, נכון?’ שאל אותי הנער.
“’אני כותב רומנים בדיוניים’, התריתי בו. ‘אני לא בהכרח פסימי לגבי החיים האמיתיים כמו שאני פסימי כשאני ממציא סיפור’”.

“בתוך אדם אחד” הוא ספר אופטימי דווקא ‏(וייתכן שלכן גם פחות בדיוני, בכל הנוגע לאירווינג‏), למרות מגפת האיידס המשתוללת במהלכו, למרות המאבקים האינסופיים על התוקף של הגדרה עצמית ייחודית. הוא מציע שלווה פנימית שהיא התגמול על הביטחון בעצמך ובלגיטימיות של תשוקותיך, כל עוד אינן פוגעות באף אחד אחר. בשבוע שבו שלוש מדינות בארצות הברית אישרו במשאל עם ‏(לראשונה בהיסטוריה האמריקאית‏) נישואים חד־מיניים, נראה שלאירווינג אכן יש סיבה להיות אופטימי, לפחות בכל הנוגע לפלורליזם ולשוויון מיני”.

In one person / John Irving



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות