בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"אחות שמש": בין אשם לפליאה

דרור בורשטיין חוקר את הדינמיקה המשפחתית ונותן לקוראים שלו לטעום טעמה של נטישה

56תגובות

אחות שמש
דרור בורשטיין. הוצאת כתר, 181 עמ’, 92 שקלים

אין אדם שמזוהה באופן מובהק עם עולם הספרות הישראלי העכשווי כמו דרור בורשטיין. כעורך, מתרגם, מבקר, חוקר, מסאי, מנחה ומרצה, בורשטיין הוא אקטיביסט ספרותי, שנושא תרומה מכרעת להעשרת השדה הספרותי הישראלי. והוא גם סופר, פורה למדי, שמפרסם ספר חדש כמעט בכל שנה. אני כותב את המלה “גם” בזהירות ובהשתאות, לא משום שכתיבתו הספרותית היא שולית ביחס לפעילותו בקידום הספרות בארץ. הוא “גם” סופר, משום שספריו אינם ניצבים עדיין במרכז השדה הספרותי, להבדיל משאר פעילויותיו. כמעט באופן מתריס, ובוודאי מחושב, הם אינם רבי מכר או זוכים מובהקים בפרסים - כמו הספרים שהוא עורך, לדוגמה - וגם אינם ממוקמים במרכזו של הקאנון שהוא שותף ביצירתו. בכתיבתו הספרותית בורשטיין ממקם את עצמו בכוונה תחילה בשוליים, החופשיים יותר, לעתים חצופים, יומרניים או משחקיים, מרחיבים גבולות ומאפשרים מרחב של חקירה והתנסות.

וכשאני קורא את ספרו האחרון, “אחות שמש”, העובדה הזו מעוררת התפעלות, אך גם מתסכלת מעט. בורשטיין אינו סופר של עלילה; הוא סופר של אלבום תמונות או ספר זיכרונות. כמעט בכל ספריו, הפואטיקה שלו היא ארכיאולוגית, מתקדמת לאחור, אל מה שאירע ועדיין לא הובן בשלמותו. הוא אינו נוטה להתחיל סיפור מעשים ולהתקדם עמו באופן כרונולוגי, אלא חוזר אל הזמן האבוד, אל זמן העבר של דמויותיו, וגם אל מעשה הליקוט מאוצרות הספרות העברית, ומבקש לתת בהם סימנים.

כך גם ב”אחות שמש”, שבמרכזו נמצאת משפחה שבניה הנואשים, החשודים, מוכי האשם והפליאה, נפרדו זה מזה לאחר התאבדותה של הבת הבכורה, דורית. אחיה הצעיר מגיע לבית אביו בירושלים כדי לקבל תשובות: מדוע היא נטלה את חייה; מדוע הוריו לא סיפרו לו על ההתאבדות לאחר שהתרחשה, בזמן שהתאושש בבית חולים לאחר השתלת כליה. הסוד הוסתר ממנו, כמו פשע שבוצע ונותר בעלטה, משום שאיש לא נוטל עליו אחריות. והפשע הזה התרחש, בזמן שהאב - חוקר עתיקות, שאוסף באובססיביות כלי אבן מתקופות קדומות - היה אמור לתרום לבנו את הכליה הדרושה, ולא תרם.

הרומן הוא רשומון משפחתי של בגידה ושל רדיפה: הדמויות בו רדופות בשל בגידתן בעצמן, וגם זו בזו. לכל אחת מהן יש חלק במותה של הבת, משום שהם נטשו אותה. לא במובן הדרמטי של המושג, אלא במעשי יומיום: ברגעים של חוסר סבלנות, בהסבת דעת מתביעות מתמשכות ומתישות לתשומת לב, וגם בשל כוונות טובות, שלא להטריד. שנה לאחר האסון, כל אחד מבני המשפחה מתבונן בעברו כבכתב אשמה מצטבר, שנרשם בדיעבד ומוביל אל הטרגדיה בנתיבים גורליים שאי אפשר לערוב להם. אי אפשר לשחזר מתוכם את האחריות, את פוטנציאל המניעה של האסון, או את ההסבר הפשוט, מניח הדעת, שלעולם לא יוכל להניח את הדעת. אבל גם אי אפשר להפסיק לנסות לערוב, לשחזר, להסביר. בני המשפחה נעים זה ביחס לזה כמו כוכבים וירחים במערכת השמש שלהם - ובורשטיין אוהב להשתמש ביחסים המטאפוריים בין אסטרונומיה ומשפחה, שעמדו גם במרכז ספרו האחרון “נתניה” - כדי להצביע על מעגלי הלכת, על ליקויי החמה והירח, שמהלכיהם מאכלסים את הדינמיקה המשפחתית. וקיימת מידה משכרת של כאב, יופי והומור באופן שבו רוחות הרפאים - של הילדוּת, של ההיסטוריה הרחוקה, של החיים המתוכננים שלא התגשמו כהלכה - רודפות אחרי האם והאב, הבת והבן, כמו חוב שלעולם לא ישולם.

בורשטיין הוא עילוי ספרותי, ורוב הרומן הוא מצוי בשיאו, שיא של הרמוניה בין ניגודים: כתיבתו מורכבת ופשוטה, גרנדיוזית ומיניאטורית, בנויה בארכיטקטורה - או אולי בקוסמולוגיה - מרעידה ויציבה. אבל יש לו חטא אחד, שהיה נוכח יותר בספריו הקודמים, ועדיין מבליח ב”אחות שמש”. זו נטייה מתחטאת ומתפנקת של ספרותיות־יתר, של השתקעות מתפרכסת בעצמו ובמלותיו. היא מוגשמת במרכזו הפיסי של הרומן, בדפיו האמצעיים ממש, כשתשומת הלב מופנית אל האם. הפרוזה פוסקת להיות סדורה, השורות אינן מתמלאות עד קצה הדף. הכתיבה נשברת אל קטעי שירה־בפרוזה קצרים יותר, שיש בהם התכנסות והסבת עין מהקורא. שם, כשהוא מתבונן באלבום התמונות של האם, הוא מוליך את הקוראים לאיבוד.

ככלל, בורשטיין אינו סופר שמשרטט בעבור קוראיו משעולים סדורים, והוא אינו מנהל בשתלטנות את מפת הדרכים של הקריאה, כמו סופרים אחרים שכותבים כיום בעברית. הוא מציע מבוך של שבילים מתפצלים, שמהם כל קורא יכול לבחור את דרכו ואת אופני הפרשנות, שאינם מוכתבים על ידי סמכות גבוהה של מספר. אולם גם כאשר הקוראים הולכים לאיבוד, המספר צריך להמתין להם לאחר העיקול, בסמטה בלתי צפויה של המבוך. הכותב צריך לחשוב על קוראיו גם כאשר הוא משחרר אותם לחופשי, כמו הורה לילדים, שצופה בהם משוטטים בחוץ, ונכון לפגוש בהם בשעת צרה. אולם ישנם רגעים, שבהם המספר ברומן הזה אינו רואה יותר את קוראיו שלו; הוא לא רואה אותם יותר, משום שהוא רואה רק את עצמו. הוא משתקע ברדיפה שלו עצמו, באנוכיות הפרטית של כוכב שניתק מלווייניו או משמשו, ופונה לאי־שם פואטי, לחור שחור בולעני. כמו האב והאם שילדתם התאבדה, גם המספר מפקיר שם את קוראיו, כמו עייף מהם ומתביעותיהם.

וזהו חטא, חטא שיחסים משפחתיים מכשירים את הילד לחוש; נטישה זעירה אמנם, כמעט בלתי מורגשת, נוכחת רק בעמודים ספורים. זו נטישה שאינה מסתירה את הרושם הכביר שיוצר הרומן, רק פוצעת אותו לרגע. משום ש”אחות שמש” הוא רומן משפחתי שמדבר על גופים, על הפנימיות של הגוף, ועל האופן שבו משפחה מחויבת, לעתים בעל כורחה, להתבונן אל פנים הגוף של חבריה, להכיר בו ולשמור עליו. הוא מספר סיפור עמוק ומבהיל וקשה, שמחייב נחמה ויד מלטפת. ולאורך רוב הרומן, המספר שומר על הקוראים: שומר עליהם דרך הומור, שמתפרץ ברומן כמו הר געש בלתי צפוי, וגם שומר עליהם מפני האבדון - של סיפור ההתאבדות, של תהליך הקריאה בו - באמצעות נגיעות פואטיות בלתי צפויות, שאינן מחניפות ואינן דידקטיות. וברגעים האלה, שם במרכז הרומן, בורשטיין הוא הורה שלא נוגע. הוא משחזר את החטא הקדמון של הדמויות, של בני המשפחה שנותרו, לפני שיאסוף שוב ויחזיק וינחם.

זו הזנחה מכוונת, משום שאי אפשר לזהות ב”אחות שמש” אקראיות או רשלנות. כל מה שדרוש הוא מחווה אחת של הזנחה, כדי לייצר את האובדן ואת היתמות; גם אצל הורים מול ילדיהם, גם אצל סופרים מול קוראיהם. על כך מספר הרומן, וזה מה שהוא עושה בפועל. בורשטיין כותב על דמותו של הבן, או אולי על קוראו: “ואולי שיחקנו בחצר, ואולי שם התחבאתי, ואולי דווקא הייתי ‘העומד’ שסופר בקול אל תוך הקיר ואז מסב פניו אל מול חצר ריקה”. החצר תתמלא חיש מהר, הנחבאים יתגלו בצללים, אבל הרגע החטוף של החצר הריקה הוא שמכריע את רושם הילדות ואת הפצע שחקוק בו, בדיוק כמו את האפקט של הקריאה ב”אחות שמש”.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו