בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"זבובי סתיו": המהפכה! איזה בית מטבחיים!

אירן נמירובסקי חוזרת אל “הנפש הרוסית” הסוערת שעליה כתבו הגדולים ביותר

תגובות

זבובי סתיו
אירן נמירובסקי. תירגמה מצרפתית: חגית בת־עדה. הוצאת כתר, 218 עמ’, 94 שקלים


מפתה לכתוב: “ספרה החדש של אירן נמירובסקי”, ולו כמשאלת לב - הרי אנו צמאים לכתיבתה של הסופרת, וגם הורגלנו להפתעות בצורת כתבי היד החדשים־הישנים, לא כולם באיכות שווה, המתגלים חדשים לבקרים בדרכי נס ובעורמה מו”לית. הפעם מדובר בשני סיפורים שפורסמו לראשונה ב–1931, תקופה שנמירובסקי הצעירה זכתה בה למוניטין מוצדקים, לפני שנרצחה בשואה. אחר כך, למשך כשבעים שנה, נשכחה, עד שנתגלה ”סוויטה צרפתית”, כתב ידה שנמצא במזוודה, פורסם והחזיר את הסופרת למקומה הראוי.
לספריה המוקדמים, שפורסמו מחדש בשנים האחרונות, הפכו פופולריים בזכות קולה הייחודי, המבט המושחז שבו היא מתבוננת בשאפתנות ובקטנוניות שסביבה, האופן שבו היא מתרגמת אותו לכתיבה מדויקת, אלגנטית ועשירה. היצורים ההפכפכים, בעיקר יהודים בני המעמד הבורגני ‏(“דוד גולדר”, “הנשף”‏) המוכרים לה מסביבתה הקרובה, הם לרוב חומר הגלם של נמירובסקי. אך לא רק הם: נפש האדם וניגודיה, נקמנות, אהבה, שנאה, כאב, בגוונים העדינים או הסוערים ביותר, הם רגשות אוניברסליים המשותפים לעולם שהשאירה מאחוריה ברוסיה וגם לצרפת שבה גדלה והתפתחה.

שני הסיפורים “זבובי סתיו” ו”פרשת קורילוב”, המתפרסמים בקובץ שראה אור לאחרונה בעברית, מעידים שוב כי נמירובסקי חיה עדיין את זיכרונותיה הרוסיים. בדומה לפליטים מפורסמים אחרים שברחו מפני הסערה הבולשביקית, כמו ולדימיר נבוקוב או נינה ברברובה, מתארת נמירובסקי בסיפור “זבובי סתיו”, את עולמם של הגולים הרוסים - אלה שנסו מפני הבולשביקים ומנסים לשרוד ולהתאקלם בעולם החדש. והרי זה עולם אדיש שבו איבדו את נקודות האחיזה שעליהן נבנו חייהם הקודמים. בסיפור הקצר “זבובי סתיו” מורגש בפירוש כי למרות הזמן שחלף וגילה הצעיר של המחברת בעזיבתה את רוסיה, היא עדיין מזדהה עם אותה “נפש רוסית” מפותלת וסוערת שעליה כתבו הגדולים ביותר.

טטיאנה איבנובנה, המשרתת הזקנה והנאמנה של משפחת קארין, היא גיבורת הסיפור ‏(הדמות מבוססת על אלמנט אוטוביוגרפי של המחברת - אומנת אהובה שהיתה לה בילדותה‏). טטיאנה הקדישה את חייה לאדוניה, גידלה, טיפחה וניחמה את בניהם ואת נכדיהם, חיה בצילם וויתרה למענם על חייה האישיים. ב–1917, עם פרוץ המהפכה ולאחר בריחת המשפחה מן ההמון הזועם, היא רואה מחובתה להישאר מאחור ולשמור על ביתם מאלה המאיימים לשרוף אותו. בסיכון עצמי היא צועדת ברגל במשך שלושה חודשים כדי להצטרף אל בעליה בגלותם באודסה, כשהיא מחביאה במכפלת שמלתה את היהלומים האחרונים של המשפחה. יחד עמם היא עולה על אונייה שמביאה אותה לחופיה הזרים של צרפת ונוחתת איתם לבסוף בדירה קטנה ומחניקה בפאריס. בין ארבעת הקירות מסתובבים מבוקר עד ערב בני משפחת קארין. “הם הלכו הלוך ושוב מקיר אחד למשנהו כמו זבובי סתיו המתעופפים בקושי בחלוף עונת הקיץ, האור והחום, יגעים ונרגזים, גוררים את כנפיהם המתות על הזגוגיות” ‏(עמ’ 37‏).

מריה ברנובה

עם הזמן מסתגלים בני הדור הצעיר למציאות החדשה, מוותרים על מעמדם ברוסיה ומקבלים את סדר העולם החדש. ואילו טטיאנה איבנובנה, הנחנקת בדירה הפריסאית הצפופה, חולמת על מרחביה המושלגים של סיביר שבהם גדלה ולריח היער הקפוא. היא ממשיכה לערוג על נוף ילדותה, וצועדת אל מותה במי הנהר בחיפוש העולם שאבד לה.

“פרשת קורילוב” מספר את סיפורו של לאון מ. - מהפכן בולשביקי בן לזוג מהפכנים שנרצחו בכלא הצאר. בהיותו חולה שחפת הוא גדל ומטופל בשווייץ על ידי רופא, גם הוא חבר המפלגה הקומוניסטית, כך שלדבריו “השתייך למפלגה עוד מלידתו”. את סיפורו הוא מספר בגוף ראשון, לקראת סוף ימיו בגלותו בבית מבודד מעל הריביירה הצרפתית. הוא נזכר בלימודי הרפואה, שאותם לא סיים אך בזכותם נבחר על ידי המפלגה ב–1903 לבצע רצח פוליטי בתחומי רוסיה. במסווה פיקטיבי של רופא צרפתי הוטל עליו להתקרב אל פקיד גבוה בממשלת הצאר ניקולאי השני - שר החינוך האימתני והשנוא קורילוב, המכונה “הקטלן”, שאינו מניד עפעף מפני רצח סטודנטים ותלמידים המתנגדים למשטר.

לאון מ. משתכנע בצדק המוסרי של הרצח: “הידיעה הברורה שאהיה נתון בסכנת מוות לכל הפחות כמו השר עצמו, היה בה כדי להצדיק את הרצח ולמחול עליו” ‏(עמ’ 87‏). לאחר שהוא מגיע לסנט פטרבורג מצליח לאון מ. לזכות באמונו של קורילוב הסובל ממחלה קשה ונהפך לרופאו הצמוד המתלווה אליו למקום חופשתו. בקרבת קורבנו לעתיד הוא נחשף בהדרגה להיבטים בלתי צפויים באישיות “הקטלן”. הוא מקשיב לשיחות פוליטיקאים העסוקים לרוב בשאיפותיהם הפרטיות, לומד להכיר מקרוב את מנגנון השלטון, אך בעיקר מגלה כי האיש שהוא אמור לרצוח הרבה פחות גרוע ממה שחשב. הוא גם מבין עד כמה מסובך להרוג מישהו שנהפך ליותר מאשר שם חסר פנים. האם לאון מ. - בשמו הבדוי “ד”ר לגראן” - יהרוג את השר? האם יבגוד במפלגה ששלחה אותו וימחל לקורילוף?
במחזהו “הצודקים” נוגע אלבר קאמי בהצדקת מעשי רצח מתוך מניעים פוליטיים, של נאמנות עיוורת למפלגה שאדם משתייך אליה ובשמה מוצדק לבצע מעשיים בלתי מוסריים. נמירובסקי לעומת קאמי אינה עוסקת בכך: מבטה בבריות מפוכח ואכזרי. בעיניה, “כל אחד מהחרקים האנושיים חשב רק על עצמו, על חיי החרק המאוימים שלו, שנא ובז לאחרים וכך היה זה נכון‏(...‏) המהפכה! איזה בית מטבחיים! לשום דבר אין טעם, נכון, וגם לחיים אין טעם יותר מאשר לכל השאר” ‏(עמ’ 180‏).

שני הסיפורים בקובץ “זבובי סתיו” מכילים את תמצית השקפת עולמה חסרת האשליות של נמירובסקי, והיא מבטאת אותה באלגנטיות האופיינית לה. זה טקסט נוגע ללב ומדויק, שכמותו לא קראנו מאז ה”סוויטה צרפתית”.

/Les Mouches d’Automne
Irene Nemirovsky



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו