בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"אבוא בלי אוויר": שלח-קבל אהבה

סוף סוף מופיעה בספרות העברית גיבורה בטוחה בעצמה ובכוח הניסוח שלה במיילים. חבל רק שמרוב ביטחון עצמי חסרות בסיפור שלה עלילה, מקוריות ושנינות

תגובות

אבוא בלי אוויר
יעל ינאי. הוצאת זמורה־ביתן, 253 עמ’, 92 שקלים

בשירו המפורסם “השיר הזר” מתאר נתן אלתרמן את התהליך הקשה והתובעני של הכתיבה: “זה השיר, אל בינה נשאתיו ואל גודל/ בנתיבת הנדודים הישנה,/ משולחן אל חלון ומכותל אל כותל/ בין תמונות ועיניים כלות לשינה”. נתיבת הנדודים שעליה כותב כאן אלתרמן משתרעת למעשה בין קירות חדרו, שבהם הוא נודד ימים כלילות בתהליך הארוך והמייסר של מציאת המלים הנכונות והמשמעויות הנכונות שיהפכו את שירו מדיווח פרטי, מקרי וחד־פעמי לשיר שיש בו תבונה ושגב.

למקרא ספרה הראשון של יעל ינאי מתברר שהטִרחה הזאת על יצירת טקסט ספרותי שוב אינה נדרשת. קח את מאות המיילים החפוזים שהחלפת עם אהוב חדש שנכנס לחייך, צרף אותם זה לזה והרי לך ספר. יש במיילים הכלולים ב”אבוא בלי אוויר” קצת חן וקצת הומור, אבל הם בעיקר ביטוי להתלהבות נרגשת של אנשים בגיל העמידה שהתאהבותם מחזירה אותם לימי הטיפש־עשרה ‏(וזה הרי אחד הכיפים של ההתאהבות, שהיא מחזירה אותנו לימים הרחוקים ההם‏). אפשר אולי להבין את החלטתה של המחברת שהמיילים האלה הם ספרות, אם מביאים בחשבון את המגמה האוטוביוגרפית המציינת את הסיפורת העברית של השנים האחרונות ואת שיטפון תוכניות הריאליטי בטלוויזיה.

לספר שני חלקים. חלקו הראשון, הקצר, מספר את סיפורה של מיכל, בת דמותה של המחברת ‏(כפי שעולה מן הכיתוב על שערו האחורי של הספר ומראיונות שהעניקה הכותבת‏), שחיי הנישואים שלה הגיעו לקצם. הטקסט הזה נטול עלילה, ועיקרו ניסיונותיה של הכותבת להבין מדוע נישואיה לא עלו יפה. היא מספרת על הניגודים המהותיים בינה לבין נדב בעלה ‏(“אני צונאמי, גאות ושפל, לא מפספסת אף כוח טבע. מה שיותר הרסני יותר טוב. נדב סכרים. וכשצריך, הוא אצבע בחור שבסכר”‏), על הניסיונות לגשר ועל הדרך שבה מודיעים ההורים לארבעת ילדיהם כי החליטו להתגרש.

לפנינו טקסט אמירתי־מכליל, המסכם תהליכים ממושכים וממעט להמחיש אותם באמצעות עלילה וסיטואציה. כדי שטקסט כזה יהיה מעניין, הוא חייב קודם כל להיות מקורי מאוד ושנון מאוד. הטקסט של ינאי אינו עומד בדרישה הזאת. הנה הרהור החולף בראשה של מיכל בשעה שבעלה מודיע לארבעת ילדיהם על הגירושים: “כמה טראגי זה, שהמימוש שלנו נקנה בכאב של אחרים, בכזה הרס סביבנו”. עצוב מאוד להודיע לילדים על פירוק משפחה, אבל העצב הזה מובע כאן באמירה בנאלית ושחוקה. וככה היא חושבת על אהבה ועל זוגיות: “אני לא מכירה דרך אחרת בלי מישהו שייקח אותי. מישהו במרחק נגיעה, שיהיה איתי בדו־קרב הזה שבין אדם לעצמו, לקולו, לצלביו. מישהו שארגיש מורגשת לידו. שאוהב אותו לא בגלל מה שהוא, אלא בגלל מי שאני כשאני איתו”. בכמה וריאציות שמענו את זה בספרות ובזמר הפופולרי ובקולנוע?

וככה מסתיים החלק הראשון: “דיאטת אהבה? מה עבר לי בראש בדיוק? לדלג על אהבה? לא, לא רעיון דגול. דלגי על חלבונים, דלגי על פחמימות, דלגי על שומנים וסוכרים. אל תדלגי על הלב. כי מכל אבות המזון, האהבה”. התגלית המוכרת הזאת משתרעת על עמוד שלם, בניסיון להעניק לה יתר תוקף ויתר עוצמה.

מה שבכל זאת עובר בחלק הראשון זאת תאוות החיים של המספרת, החלטתה הנחושה לא להישאר תקועה במשבצת חיים מכווצת ומגבילה, ונכונותה לקבל את הצער והמכות שהמציאות מזמנת למי שמבקש “לחיות פעמיים”. לפנינו גיבורה ספרותית חדשה למדי בנוף הספרותי הישראלי, גיבורה אסרטיבית, בטוחה בעצמה ובכוח הניסוח שלה, גיבורה היודעת שדווקא כשילדיה הכי צריכים אותה, היא איננה שם, והדבר אינו עוצר כלל את ניסיונה להתחיל חיים חדשים.

חלקו השני, הארוך, של הספר, מתאר רומן קצר שמתנהל בין מיכל לבין ארי. חברה משותפת מקשרת ביניהם והם מתחילים לנהל תכתובת מיילית, נפגשים ומתאהבים נואשות. כלומר, מיכל מתאהבת בארי, ומעדיפה להתעלם מן העובדה שהוא אינו אומר לה כלל שהוא אוהב אותה, ואינו מתעניין כלל בחייה האחרים ‏(ילדיה, עבודתה וכו’‏). בסופו של דבר היא מגלה שהיא זאת שיוזמת את הפגישות, היא זאת המחויבת לקשר ושואפת להפוך אותו ל”זוגיות”. היא מבינה שארי דבק באורח חייו הקודם, כשהיא אחרונה בסדר העדיפויות שלו, והיא מסיימת את הקשר איתו.

הרומן הזה מתואר ברובו באמצעות המיילים שהגיבורים מחליפים. חליפת המיילים הזאת מתארת יפה את מסלול ההתאהבות, שבראשיתו מנסים הגיבורים להקסים זה את זה ‏(ואת עצמם‏) באמצעות התייחסויות ליצירות ספרות שונות, יצירות מוסיקליות, תערוכות אמנות וכיוצא באלה, והמשכו במיילים קצרים נרגשים, לפני הפגישות ולאחריהן. מן המיילים של ארי ניכר שהוא בקי בפילוסופיות מזרחיות ונהנה להשתמש בניסוחים הפרדוקסליים המאפיינים אותן: “זה יפה, להיזכר במשהו שיהיה”, “גם הדברים שנעשה בפעם השנייה, זו תהיה הפעם הראשונה שאנחנו עושים אותם בפעם השנייה”. במיילים שלו, בעיקר במיילים הראשונים, הארוכים, יש איזה עניין ‏(אם כי, גם המיילים שלו כוללים אמיתות מוכרות ושחוקות: “רציתי להגיד שהפיתוי, כמו הציפייה, הם במיטבם כשהם לא באים לידי הגשמה, מכיוון שההגשמה שלהם גם מאיינת אותם מן העולם”‏).

אבל המיילים, כדרכם של מיילים, הם קודם כל תגובה מיידית, ואין בהם ניסיון לבטא דבר מה שמעבר לסיטואציה הספציפית של המתכתבים. וזה טוב ויפה ומרגש למיילים, אבל זה רע לספרות. הנה מיכל יושבת במשרדה ומתכתבת עם ארי:

“היא: כשהיו לי חמש שניות פקפוק לגביך - שמונה שנים גָרוש, מן הסתם הרבה נשים בדרך, ושום בת זוג מעבר לשלושה חודשים? תודֶה שנשמע תמוה - נזכרתי שאני כן יודעת. אתה גבר של אשה אחת.
הוא: אני אוהב כשאת אומרת ‘מן הסתם הרבה נשים בדרך’, אבל זה בכלל לא מדויק.
אבל אני גם אוהב כשאת לא מדייקת.
היא: תדייק את זה?
הוא: שש, אולי שמונה או תשע אם אני אחפש טוב בפינות.
רגע, זה לא ארגומנט טוב לטיעון שבעצם אף פעם לא רציתי שום דבר? בכל זאת נקרו על דרכי מעט יותר הזדמנויות.
היא: אז אף פעם עד עכשיו לא רצית שום דבר באמת.
טוב.
והיום?
הוא: היום אני רוצה אותך.
היא: וואו. וואו.
לא נצפה שום מצמוץ באמצע.
אתה רוצה אותי.
הלילה תגיד לי את זה באוזן, כשאתה בתוכי.
אני אגיד ‘מה? לא שמעתי’, ואתה תגיד את זה יותר חזק.
מעט מלים, אם בכלל, ערבות מאלה.
הוא: אבל מיכללי, איך אפשר למצמץ כשאתה אומר משהו בעיניים עצומות?”

תכתובות כאלה ממלאות את חלקו השני של הספר. וזה משעשע לפעמים, ונחמד לפעמים, ואפילו שנון לפעמים, אבל כריכתם של מאות המיילים האלה בספר אינה יכולה שלא להזכיר את מסייה ז’ורדן, גיבורו של מולייר, שגילה יום אחד שכל חייו דיבר פרוזה ולא ידע זאת. ההנחה שהמיילים האלה הם טקסט ספרותי כמוה כהנחה שתוכנית בת שעה של “האח הגדול” היא מחזה.

פרופסור אברהם בלבן הוא משורר, סופר וחוקר ספרות.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו