בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"ברקיע החמישי": יתומים מורעבים בסרטים צבעוניים

"ברקיע החמישי” של רחל איתן הוא ספר רגיש ונועז למרות סגנונה המיוחד ‏(ולא בזכותו‏). הרומן הזה העז לנגוע בסיוטי החיים במוסדות ובלינה המשותפת כבר ב-1962, הרבה לפני שאחרים רמזו עליהם

תגובות

ברקיע החמישי
רחל איתן. הוצאת עם עובד, אחרית דבר מאת תמר משמר, 384 עמ’, 94 שקלים


כאשר ראה אור “ברקיע החמישי”, ב–1962, נחל הרומן הצלחה גדולה, נדפס בשבע מהדורות ונמכר ב–80 אלף עותקים - תופעה נדירה למדי באותה תקופה, ובוודאי לרומן ביכורים. הוא אף זיכה את הסופרת, האלמונית עד אז, בפרס ברנר לספרות לשנת 1966. הייתי צעירה מכדי לקרוא אותו כשיצא, וכשגדלתי עם העותק המהוה בספריית הורי, עבר זמנו, ולא התפתיתי לעיין בו. כך שהמהדורה המחודשת זימנה לי קריאה ראשונה בספר.

בכל הקשור לספרות מתורגמת אין עוררין על כך שהעברית של טרום המדינה אינה העברית של היום, וחייבים לעדכן אותה. כך זכינו לתרגומים חדשים של “למי צלצלו הפעמונים” ‏(מנשה לוין, 1942, תרצה גור אריה, 2006‏), “ענבי זעם” ‏(יצחק שנהר, 1941, תמר עמית, 1988, גרשון גירון, 2010‏), ו”לוליטה” ‏(יוסף ורהפטיג, 1959, דבורה שטיינהרט, 1986‏). בקנאות רבה שמרתי את “בן המלך והעני” ו”אי הילדים”, אבל כשביקשתי לתת אותם לילדי - בסך הכל עשרים שנה אחרי שקראתי בהם לראשונה - ראיתי שהסגנון שעליו התענגתי פעם הפך מיושן, לא קריא, ופשוט בלתי נסבל.

זו היתה התחושה שלי בעמודים הראשונים של “ברקיע החמישי”: שפה ארכאית, לפעמים בומבסטית, מלאכותית, לא ברורה. דוגמה קטנה: “בחדר האורחים, אל שולחן־הביצה הגדול, כסוי מפת־פיפים רוסית ישנה, ישבה בהירנית, בראשית שנות העשרים שלה” ‏(עמ’ 27‏). מה זה “שולחן־ביצה?” האם הכוונה לשולחן שצורתו אובאלית? ולמה הבחורה היא בהירנית? האם המלה “בלונדינית” או “זהובת שיער” לא היתה מוכרת ב–1962, ואפילו בשנות ה–40, שבהן מתרחשת העלילה? למה חשבה רחל איתן שנכון להשתמש בשפה משנאית כדי לייצג את שפתם של דוברי יידיש, או שפתם של חלוצים שעלו זה עתה מרוסיה? ומאחר שאי אפשר לסגנן ספר מקור, האם ראוי להוציאו לאור מחדש?
הדיון על לשונה של רחל איתן פילג גם את המבקרים בזמנה. גרשון שקד התלהב מן הספר, אבל דן מירון גינה את “הבארוק המנייריסטי של הלשון... דווקא משום שאין רחל איתן מסוגלת, לעת עתה, להעלות את תיאוריה אל מעבר למהותה הליטראטית, הפיסית והאמוציונלית של המציאות, הריהי מייפה אותם וקושרת להם סרטים צבעוניים של לשון ‘משופרת’”.

אבל ככל שהתקדמתי בקריאה הלכתי ונכבשתי. “ברקיע החמישי” הוא ספר מצוין, אם כי לא פעם חרף הסגנון המסורבל ולא בזכותו. רחל איתן היא אמנית של דקויות רגשיות, יש לה עין ואוזן לגוני החיים, ואין כמוה בתיאור מחשבותיהם ותחושותיהם של גיבוריה, על כל מורכבותם. המשלבים ורובדי הלשון שהיא מגייסת - לפעמים בהצלחה, לפעמים פחות - נועדו לנסות ולתעתק רקעים חברתיים שונים או הדים של שפות ותרבויות אחרות אצל גיבוריה. היא חתרנית בכך שהעזה להציב מול הסיפור הלאומי ההרואי סיפור שונה לחלוטין, אנטי־הרואי וביקורתי של החברה הארצישראלית: עולם ילדים מפורק ועולם מבוגרים אנוכי, נצלני ואובד דרך.

סיפורי חניכה של ילדים בבתי יתומים עוסקים בדרך כלל בילדים שאין להם איש בעולם, אבל מאיה חרמוני, שהיא בת שמונה בתחילת הרומן ובת 12 בסיומו, אינה יתומה; יש לה אפילו ארבעה הורים ולא שניים, ובכל זאת היא עזובה. אביה הוא עסקן פוליטי, ממנהיגי היישוב, ולא לחינם נקראה על שם יום הפועלים, אחד במאי. אחרי גירושי הוריה, גרה מאיה אצל אביה ואשתו השנייה, המתעללת בה כדי לנקום בבעלה על הזנחתו ובגידותיו. בעוד שאחיה הקטן, בנם של האב ואשתו, מטופח ואהוב, מאיה תמיד מזוהמת ורעבה.

השנאה, ההסתה והתחרות בין הנשים מתנהלות על גבה של הבת, וסצנה מזעזעת בספר מתארת ביקור אצל אמה, היפה והאלגנטית. כשהאם לוקחת את מאיה להתרחץ אנו משלים עצמנו לרגע שמדובר בדאגה ובנחמה, אבל לא; הקרצוף והחלפת הבגדים נועדו לכך שמאיה תהיה ראויה ללוות את האם לפגישה עם המאהב שלה. בתום הביקור מפשיטה האם את מאיה מהשמלה הלבנה והיפה שנשמרה לצורך הטיול, ומחזירה אותה לבגדיה הצואים. “ככה שהיא תסתובב לכולם לפני העיניים”, אומרת האם. “שכל העולם יראה איך דואג קצ’קה חרמוני הגדול לבתו”. אין פלא שמאיה מפוכחת לגמרי בנוגע לעתיד ואינה רוצה לגדול.

עוד כתבות בנושא

האב מכניס את בתו למעון לילדים בבני ברק שמנהלת פילנתרופית חרדית. חרף השם האירוני - הרקיע החמישי לפי הקבלה הוא “מעון” - אין זה מדור בגן עדן, אלא בגיהנום. מושלכים אליו הילדים הנידחים, “יצירי ציביליזציה שאינה יודעת למשול בתוצאות יצריה, עוברים שלא השכילו להעבירם במועד לצנצנת, פריים המפגר של חיי־מין מודרניים, ואם תרצו - בנה של בת חורין לשעה, שאינה רוצה ליהפך לשפחת עולם, ובנו של מי שעיסוקו בתיקון תבל ואינו חפץ להתבלות בכלכול פרודתו הקטנה”. אביה של מאיה הוא מְתקן־עולם סוציאליסט שכזה, ויחד עם שני חבריו - דב מרקובסקי המרקסיסט, שעובד במעון לילדים, וסניה וולפסון, הקבלן המושחת, שנעשה קפיטליסט - הם מייצגים היבטים שונים בחברה של אז והיום: אנשים צבועים, תועלתנים, מושחתים. אפילו אלה שבאמת רוצים לעשות טוב, כמו מרקובסקי, הם צדקנים ואימפוטנטים. הספר הוא סיפור חניכה כפול, של מאיה ושל דב מרקובסקי, שניהל רומן עם אמה של מאיה, ויש רמיזות שהוא אביה הביולוגי.

המעון אינו תיקון לחיים הקשים שבבית. גם שם יש מנצלים ומנוצלים, ילדה שהיא מלכת הכיתה ומתעמרת בנתינותיה, הנאלצות לספק לה מזון ומין. צוות העובדים, שהיו אמורים לרפא את פצעי הגוף והנפש של בני חסותם, זוללים בלילה את זנבות הנקניק והגבינות שנועדו לילדים, כי ממילא זה לא יספיק ל–45 קיבות ריקות. אין פלא שמאיה, שכותבת בסתר שירים וסיפורים ומצטיינת באבחנה של סביבתה, “למדה, במעומעם, כי הזולת הריהו פיתוי של אשליה”. היא לא מניחה לעצמה להיכנע לכמיהה לרוך להשתחרר מן האחריות לעצמה, כי תמיד באה נפילה קשה. גם כשאביה בא פעם לבקר, יהירותו, קמצנותו ואדישותו כלפיה משאירים אותה במצב גרוע משהיתה.

רחל איתן כתבה תמונות נוקבות, מזעזעות ובלתי נשכחות, שכל אחת מהן יכלה להיות ספר כשלעצמו. שנים ארוכות חלפו מאז “ברקיע החמישי” ועד שסופרים אחרים העזו לרמז על סיוטי החיים במוסד ובלינה המשותפת.

סיפורי חניכה מתאפיינים בדרך כלל בדמות חיובית כלשהי שמצליחה לחלץ את הנער או הנערה ולכוונם לחיים עצמאיים. חניכתה של מאיה מתרחשת על דרך השלילה. היא מתעצבת כתוצאה מאדישות המבוגרים בחייה, מהתעללות חברותיה למוסד, ואפילו מאכזבת אהבתה ליוסף המדריך, שיכול היה להיות מנוף החוצה. אבל היא עומדת בסופו של דבר על רגליה. מאיה חרמוני עתידה להיות סופרת, כמו רחל איתן, שננטשה בידי הוריה הגרושים וגדלה במוסדות, אך הצליחה לבנות חיים שלמים ופוריים, וגם להפוך את ייסורי המוסד ליצירה הזוהרת “ברקיע החמישי”.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו