בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מדור חדש: למה הוא רב מכר

על "כמיהה לעדן" מאת נעמי רגן

13תגובות

כמיהה לעדן
נעמי רגן, תירגמה מאנגלית: עדה פלדור, הוצאת כנרת, זמורה־ביתן, 316 עמ', 94 שקלים

רבקה וייס, נערה חרדית בת 18 מברוקלין, בורחת מאימת שידוך כפוי, ומגיעה לדירתה של בת דודתה חנה, בתה של רוז וייס, צלמת מפורסמת וחילונית למהדרין, אחותה הגדולה של אמה, שעשתה מהלך דומה כ–40 שנה קודם לכן. חנה, סטודנטית ללימודי מגדר, לא יודעת מה לעשות עם בת דודתה, אבל מרשה לה להישאר לישון אצלה במשך כמה לילות. בלילות הללו נוצר קשר בין רבקה לסיימון, החבר של חנה, והיא עוברת לגור איתו וגם נכנסת ממנו להריון. כשהוא מואס בה היא מנסה ליצור קשר עם רוז, דודתה, אך זו מזעיקה את הוריה של רבקה, ובמהומה שנוצרת בורחת רבקה ונעלמת.

עלילת המשנה של הרומן היא עלילתו של ספר שכתבה שרה חוה מייזלין, סופרת יהודייה במאה ה–19, שרבקה קוראת בו בשקיקה. מייזלין הניחה את חיי הדת והמסורת מאחוריה כדי להיות סופרת, אך חלומה נופץ מול פני המציאות, ועלילותיה היו דוגמה ומופת לכאלה שיש להתרחק מהן.

למראית עין מעצבת נעמי רגן את הגיבורות כבבושקות: שרה חוה מייזלין היא הבובה הגדולה ביותר, שבתוכה רוז וייס, הצלמת שנטשה של הדת, שבתוכה רבקה וייס, אחייניתה. גם בתכונותיה הגופניות רבקה בובתית: “בלונדינית, צעירה מאוד ולגמרי בתולית” ‏(עמ’ 48‏).

המחברת שוקדת על עיצוב הדמויות כך שיהיו שונות ובכל זאת ישמרו על הדמיון ביניהן, והיא עושה כן משום שיש מטרה לפניה: להדריך את קוראותיה אל דרך ביניים שעוברת בין הקיצוניות החרדית שממנה בורחות שלוש הגיבורות לבין חילוניות גמורה שהיא נחלתה של רוז וייס, אבל לא של רבקה, גם בגלגול המאוחר של חייה, שבו היא חיה כאשה חופשייה, פחות או יותר. וכך מבדילה רגן בין הגיבורות שלה: הראשונה פורקת כל עול ונידונה לחיי אומללות. מה שאצל החרדים הקיצוניים נראה כמו עונש משמים, מוצג על ידי המספרת של רגן כעונש פסיכולוגי־חברתי.

גם רוז וייס הצלמת משלמת מחיר על נטישת בית הוריה, אך בדידותה חריפה פחות ולו רק מפני שהעולם הוא מקום חופשי יותר בסוף המאה ה–20 מכפי שהיה במאה ה–19. וגם כאן מוצגים הנידוי והגירושים לא כעונש על הפרת הצווים האלוהיים, אלא כתוצאה של מציאות פסיכולוגית־חברתית.

ומה יעלה בגורלה של הגיבורה הצעירה מכולן? רבקה משלמת מחיר כפול ומכופל: לא רק משפחתה החרדית מנדה אותה בגלל מעשיה, גם משפחת דודתה החילונית והליברלית מוכנה לקלוט אותה רק אם תציית לכללים המקובלים בביתה. לאחר הפניית העורף הכפולה הזאת, היא יוצאת למצוא את דרכה וגם מוצאת אותה. בשנות ה–20 לחייה היא אשה שכבר התפכחה מחלומותיה והיא צועדת על אותו שביל זהב, אולי מין “מידלמרץ’” שעליו דיברה ג’ורג’ אליוט לפני כמעט 150 שנה, ברומן המפוכח והנועז שלה, שגם גיבורותיו מחפשות את דרכן בין קצוות.

אלא שרגן אינה אליוט כלל וכלל. היא סופרת נשים חרדית, ויש לה מטרה ברורה: היא מפיקה מהעלילה לא רק חוויה אסתטית אלא מוסר השכל. בדומה לספרי חול חרדיים אחרים, גם בספר הזה מתנהלת העלילה בעיקר על ידי נשים, שהן גיבורות במלוא מובן המלה, פועלות, לוקחות את גורלן בידיהן ומקדמות את העלילה צעד אחרי צעד. ואף על פי כן, מעניין לציין שהדמות היחידה שמקיימת את אורחות החיים שהספר מטיף להם היא הגבר היחיד שמוצג באור אוהד: דייוויד אדלר, החבר החדש של חנה, שהוא יהודי אורתודוקסי מודרני - חובש כיפה אבל לוחץ ידי נשים, בקיא בהלכה וכותב דוקטורט בהרווארד. שני הגברים האחרים הם סיימון, שהכניס את רבקה להריון ונמלט, וזבולון וייס, אביה של רבקה, ששניהם סטריאוטיפים: של החילוני הרשע והעליז ושל החרדי הרשע ומר הנפש.

מה הופך את הספר הזה לרב מכר, נוסף על כתיבתה הקולחת של רגן? אולי הייאוש שכולנו נתונים בו. יותר משהספר הזה הוא יצירת אמנות שמטרתה האסתטית ניצבת מעל כל יתר מטרותיה, והוא חותר אל המטרה הזאת באמצעים עלילתיים, זה ספר שלקח בצדו והוא מתיימר לתת עצות לחיים טובים ולהציג מודלים שכדאי לאמצם: קצת יידישקייט, כשרות בגבולות הטעם הטוב, צניעות בטעם, ובכלל, קצת מזה וקצת מזה, על פי מיטב מסורת המיינסטרים. הכל במחיר עלילתי, משפחתי ופסיכולוגי, שהקוראים, והגיבורות, מסוגלים לשלם.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו