בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"הכלה ממומביי": חיבוק נורווגי קר ומטריד

קארין פוסום כתבה מותחן שמתחקה אחר רוצח מסוכן, אבל חושף גם את האלימות של האדישות, ואת האחריות של כל מי שמתעקש לא להיות מעורב

6תגובות

הכלה ממומביי
קארין פוסום. תירגמה מנורווגית: שירה חפר. הוצאת כתר, 307 עמ’, 96 שקלים


קארין פוסום כתבה ספר מתח שהמתח בו נבנה לאט ושכותרתו מטעה. רובו של הסיפור לא מתרחש בהודו אלא בנורווגיה, לא במומביי ההומה אלא בכפר קטן ונינוח, והעלילה לא עוסקת ‏(כמעט‏) בכלה הודית אלא באנשים נורווגים שחושבים שהם מכירים זה את זה לפני ולפנים. ייאמר כבר כאן: קוראים הלהוטים אחר השתלשלויות עוצרות נשימה או פיתולים סבוכים לא יבואו כאן על סיפוקם. פוסום לא מתארת את גיבוריה כשהם נתונים בסד ההתרגשות המתמדת. לפרקים נראה שהיא בזה לצורך הולך ורווח זה ומציגה במקומו מענה אחר, אטי, בנוי מחלקיקים קלים של רגש. אך בסופו של דבר, החלקיקים הללו מתרכבים ויוצרים מסה שכובדה עולה מרגע לרגע, מסה של מתח שזוחל בלאט ואוחז, כמאמר הקלישאה, מבלי ששמים לב לכך.

פוסום מתחילה את הספר בתיאור מקטע שלכאורה לא נוגע ליתר “הכלה ממומביי”. לאחר עמוד ומחצה ‏(שרק לקראת סוף המותחן יוברר תפקידו‏) היא עוברת לתאר את גונדר יומאן, רווק מבוגר ומלא טוּב, שנוסע למומביי למצוא בת זוג שתהיה לו לאשה. בעיר הסואנת גונדר פוגש בפונה באי, שעובדת כמלצרית באחת המסעדות בעיר. הנורווגי הבודד מחליט שזוהי הבחירה הנכונה, ולאחר שני מפגשים של גישוש מבקש את ידה של פונה, שנעתרת לבקשתו כמעט מיד.

הואיל וגונדר צריך לשוב לביתו ופונה אינה יכולה להצטרף אליו בהתראה כה קצרה, השניים נדברים להיפגש כעבור שבועיים בשדה התעופה שבנורווגיה הקרה. אך באותו יום, אחותו של גונדר נפצעת אנושות בתאונת דרכים, וגונדר מתייצב בבית החולים על יד מיטתה ולא יכול להגיע ולאסוף את פונה. מסירות זו לאחותו היא הרת אסון, כי פונה לעולם כבר לא תפגוש את יומאן. כפיצוי לא מספק, “הכלה ממומביי” הופך את יומאן לדמות עצורה שכוחה בחביבותה הכואבת, גם אם לחלק מהתושבים בכפרו דומה שהוא מוזר עד כדי חשד.

אבל לא רק הוא מתמצק תחת עטה המיומן של פוסום: הדמות המרכזית בספר ‏(כמו גם של מותחנים אחרים שכתבה‏) היא זו של מפקח המשטרה קונרד סייר. בניגוד למסורת הארוכה והמפוארת של אנשי משטרה שאופיים פגום, פוסום יצרה את סייר כמפקח המשטרה שכל אחד היה רוצה לראות בתחנה הקרובה למקום מגוריו. הוא מבין את נפש נחקריו לעומקה, אך לא מהסס להודות שאינו יודע כל.

אבל אפילו סייר נתקל בחומה בצורה כשהוא מנסה להבין מה בדיוק התרחש בנורוואן ובסביבתה, המקום שבו חי יומאן ואליו הגיעה פונה. תושבי המקום לא ששים לגלות את לבם בפניו, וכשנערה אחת מפטפטת באוזני אחד משוטריו, הוא מגלה שמתחת לפני הכפור הנורווגי שעוטף את נורוואן רוחשים יצרים קטנים וגדולים שמסכלים כל אפשרות לפתרון מהיר וברור. גם כשהפתרון מגיע בסופו של דבר, הוא לא שלם: סימן שאלה קטן, מנקר, מטריד, ממשיך ללוות את סייר, את רעיו ואת כל המעורבים בפרשה, ומוסיף לאווירה הקודרת שעוטפת את סביבתו של יומאן, רווק שהיה לנשוי ולאלמן בהרף עין.

למרות החשיבות של יומאן, של סייר ושל התעלומה, מה שבאמת מעניין את מחברת הספר הוא אותו כפר שלֵו לכאורה. בתחילת הקריאה עולה תחושה מעט לא נוחה מתיאורי הודו הרחוקה ונישואי הבזק. לרגע קל נדמה שפוסום רואה את המזרח כמקומו של האקזוטי ואת האשה ההודית ככנועה וחסרת פנים, בניגוד לגבר הנורווגי. אולם ככל שהעלילה מתקדמת, מתברר שלא זו הסיבה למעבר מהכפר לעיר ומהשקט המתון להתרחשויות המהירות.

המקום שמתואר בספר כניגודה המוחלט של מומביי, מתגלה במבט שני כאתר מנוכר לא פחות ואולי אף יותר מהעיר ההודית הצפופה. יומאן מוכר לכל יושבי בית הקפה היחיד, כמו לכל תושבי הכפר. כולם רואים בו דמות חיובית ומחבבים אותו באופן נורווגי - כלומר באדיבות שאינה נעדרת קרירות מסוימת. למרות זאת, כשנודע לתושבים על האשה הנעדרת ועל עוד כמה פרטים מרעישים, הם ממשיכים לשבת מול כוסות הבירה בבית הקפה ולדבר על האירועים במלמולים מהוסים. גם מי מביניהם שיכול לסייע לסייר לא עושה כן, מפחד הציבור ומרצון “לא להסתבך”, או כפי שאומר לסייר אחד העדים לאירוע שיכול להטיל אור על הפרשה: “אצלנו מי שאומר משהו, מיד כולם מסתכלים עליו בסלידה”.

לצד הקרבה וההיכרות מימים ימימה, עולה התחושה שהכפר של יומאן ומכריו הוא כלוב שחוסר אמון מהול בו באי נעימות מתמדת. אפילו האבל של יומאן והיחסים בין אחותו לגיסו מלווים במועקה שאין לה תכלית ‏(אפילו האבל הוא “לא נעים”‏). החדשות מתפשטות מפה לאוזן, מכוננות עוד ועוד מנעולים וסורגים של ממש. המבט המתמיד על כל בית, על כל מקום ואתר, הידיעה של פרטי הפרטים, הופכים את ארץ הצפון של פוסום לארץ קשה. זוהי ארץ שבה כסף מחליף זוגיות, שבה בני זוג מתמודדים עם משברים בעזרת בריחה. בנורווגיה של פוסום נערות תאבות תשומת לב מוכנות לאבד עצמן לדעת תמורת מפגש קצר עם שוטר נאה ועייף, ואנשים רגועים לכאורה מתגלים כמסוכנים לא פחות מאלה שמעבירים את ימיהם בחדר הכושר בהוצאת עודף מרץ.

גונדר יומאן נותר בודד. הכלה שיכולה היתה לגאול אותו מהגלמודיות מבוששת לבוא ומותירה מאחוריה רמזים כואבים. גם חבריו מסרבים להושיט יד, לא מתוך שנאה אלא בגלל אדישות. גם סייר לא יכול להושיע. בסופו של דבר, עם כל הפחד מפני מומביי, מתברר כי דווקא מי שקרוב אליך הוא זה שייתן לרוע לפגוע בך. כך בכפרו של יומאן. כך לעתים גם במקומות אחרים.

Elsede Poona / Karin Fossum

ספרו של דביר צור, “הפרדס של רג’ינה”, ראה אור בהוצאת בבל
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו