בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הר הסובלנות של האיסלאם

“סוד הסודות” ו”ריקוד האהבה לאלוהים”, שתי יצירות איסלאמיות קלאסיות, מצליחות לחצות את אלף השנים ואת הבדלי הדת והתרבות העצומים. גם בעברית הן מזמינות לצאת מחדש למסע אל האינסוף

38תגובות

סוד הסודות
עבד אל־קאדר אל־ג’ילאני. תירגמה מאיטלקית: שולמית אסיף. הוצאת חדקרן, 208 עמ’, 89 שקלים

ריקוד האהבה לאלוהים
ג’לאל א־דין רומי. תירגמו מאיטלקית ומאנגלית: שירלי פינצי לב, אסף פרסיה, טליה חלמיש. הוצאת חדקרן, 174 עמודים, 82 שקלים


“מלים אלו נועדו עבור מי שזקוקים למלים כדי להבין. אולם מי שמבינים בלא מלים, איזה צורך יש להם בדיבורים? עבורם השמים והארץ הם מלים שנבראו מהמלה האלוהית: היה! והיה. מי שמבין את מה שנאמר לו בלחישה, איזה צורך יש לו בצרחות ובצעקות?” מלים אלו שייכות לג’לאל א־דין רומי ‏(1207–1273‏), המיסטיקן, המשורר והמלומד המוסלמי הסופי הדגול.

אכן, אלוהים, כלומר המציאות, מדבר אלינו ראשית בדרכיו העדינות והמעודנות ביותר. רק בגלל התעלמותנו העיקשת וחירשותנו המכוונת הוא צריך לצרוח לבסוף, וגם אז לומדת נפשנו אך במקוטע, לשיעורין, בדוחק, בסירוב, מיאון והתפנקויות בלתי פוסקות.

דברי רומי לקוחים מתוך “ריקוד האהבה לאלוהים”, ספר המאגד מקטעים קצרים מיצירות המופת של רומי, הידועות בכל העולם. אלו הן המסנאווי ‏(שישה כרכים של שירה מחורזת, שבשל עוצמתה המיסטית הכבירה זכתה לכינוי “הקוראן הפרסי”‏) “פיהי מא פיהי”, אסופה של שיעורים ודרשות שנכתבו בידי תלמידיו של רומי, ו”דיוואן שמס תבריזי”, קובץ שירי אהבה המופנים בו זמנית לאל האהוב והכל יכול ולאהובו הארצי של רומי, הדרוויש המופלא שאמס מן העיר טבריז.

רומי פגש בשאמס בהיותו כבר איש משפחה מבוגר ומלומד ידוע בעירו קוניה שבטורקיה. האגדה מספרת כי רומי קרא ספר, ואיש זקן לבוש סחבות עבר לידו ושאל אותו: “מה אתה קורא?” - “משהו שאתה לא תבין”, השיב לו רומי. מיד עלה הספר באש ורומי ביקש משאמס הסברים לנעשה. “משהו שאתה לא תבין”, היתה תשובתו של שאמס. באותו רגע דבקה נפשו של רומי בשאמס. ידידות הנפש והאהבה בין השניים לא התקבלו בעין יפה ולא האריכו ימים. כפי הנראה רצחו תלמידיו של רומי את שאמס לאחר שלוש שנים. רומי מיאן להינחם, ופרי הגעגועים הנואשים הוא ספר שיריו לאהובו.

אי–פי

רומי ידוע היום במערב בעיקר בשל מסדר הדרווישים המחוללים שקם לאחר מותו. כיום הפכה פרקטיקה דתית רבת עוצמה זו, המתקיימת גם בקרב סוּפים בישראל, למופע ראווה מרהיב, המתחולל גם על בימות בידור למיניהן. ב–2007 הכריז אונסק”ו על “שנת רומי” ועל חגיגות 800 שנה להולדתו בשל רעיונותיו, המקדמים את אחדותם הכוללת של בני האדם באשר הם, הסובלנות שבכתביו והבנתו העמוקה בנפש האדם. בארצות הברית זוכים שיריו של רומי לפופולריות יוצאת דופן בשל תרגומיו של המשורר קולמן ברקס.

דמותו של עבד אל־קאדר אל־ג’ילאני ידועה במערב הרבה פחות, אולם אף הוא מן הדמויות החשובות בעולם המוסלמי. אל־ג’ילאני נולד ב–1077 באיראן ומת ב–1166. בדומה לרומי, הצליח אל־ג’ילאני למזג בין המסורת המיסטית המוסלמית, הזרם הסוּפי, לבין היותו בשר מבשרו של הממסד הדתי של אותה תקופה, מנהיג בקהילתו ששמעו יצא למרחוק. ספרו “סוד הסודות” הוא אחד הספרים הקלאסיים במסורת המיסטית העולמית, וזה תרגומו הראשון לעברית.

“סוד הסודות” ו”ריקוד האהבה לאלוהים” מצליחים לחצות את מרחק אלף השנים, את מרחבי השוני הדתי והתרבותי העצום, ולהגיח אלינו כפי שהם: יצירות מופת רוחניות. אלו הם טקסטים מרובדים, המתעדים את חיפוש הקירבה ההדוקה לאלוהים בכל רגע ורגע, בכל נשימה ונשימה.

באחד הפרקים מספר רומי את סיפורו של עלי, בן דודו וחתנו של מוחמד, שבקרב סוער ירק אחד הלוחמים בפניו. עלי מניח את חרבו ונושא נאום מזהיר, המוכיח את גדולתו הרוחנית. “הנני משרתו של אלוהים, לא העבד של הגוף. הנני האריה של אלוהים, לא האריה של התשוקה, ופעולותי הן עדות לאמונתי. שיחררתי את דרכי ממשא העצמי, בהכירי שלא קיים דבר מבלעדי אלוהים. אני הר של סבלנות, מחילה וצדק, וכיצד תוכל הרוח החזקה להזיז את ההר שלי? חיברתי את שרוולו לשרוולו של אלוהים” ‏(עמ’ 143‏).

אל־ג’ילאני כותב על העלייה לרגל למכה המייצרת היטהרות, על הצדקה ‏(“מטרתה של הצדקה אינה העזרה לנזקק, אלא שכוונותיו של התורם יתקבלו על ידי אלוהים”‏), על הצום ועל התפילה באמצע הלילה כדרכים לאינטימיות עם האל. “הקורא העברי ימצא עניין רב בתיאור המפורט של טקס ‘תיקון חצות’ המובא אצל אל־ג’ילאני”, כותב יוסף דן בספרו “על הקדושה”. על הספר “סוד הסודות” כולו כתב יוסף דן: “אין זה ספר אזוטרי ליחידי סגולה, אלא ביטוי לשאיפה להשגתה של מעלה עליונה על בסיס המוסכמות הדתיות והחברתיות המקובלות באותה תקופה” ‏(“על הקדושה”, עמ’ 398‏). לפנינו אם כן טקסט שהזין דורות רבים של מחפשים רוחניים, מוסלמים ולא מוסלמים כאחד.

עדותם של רומי ואל־ג’ילאני טבועה בחותם של אמת, המצליחה לחדור אל לבותיהם של רבים מבני הדור הזה, הנוהה אחר המיסטיקה. העידן החדש, למרות כל מגרעותיו, בכל זאת מבקש לגעת ברובד העמוק ביותר של קיומנו על פני האדמה. לנסות ולהבין מי אנחנו, מה המשמעות העמוקה של “להיות אדם בעולם”, כלומר ללבוש לזמן קצר, כמה עשרות שנים, גוף חי, עשוי בשר ודם.

“חבר יקר, לִבך הוא מראה מבריקה. עליך לנקות אותה משכבת האבק שהצטברה עליה, מכיוון שהיא נועדה לשקף את אור הסודות האלוהיים”, כותב אל־ג’ילאני בפתח דבריו, בהקדמה לספר המצויה רק בעמ’ 65. עד עמוד זה מובאת סדרה של הקדמות, שראשון לה הוא השייח’ הישראלי ע’סאן מנאסרה, מן המסדר הקאדרי בישראל, מסדר שייסד אל־ג’ילאני עצמו. וכך פותח השייח’ את דבריו: “כאשר הייתי ילד תמיד שמעתי מסבא שלי מלים מאוד לא ברורות, שאותן ניסיתי להבין מבלי לשאול. היה קשה לפצח את העומק של המלים האלה, אך בכל פעם שסבי היה אומר אותן חוויתי הרגשה שהיתה אף היא בלתי מובנת, הרגשתי צמרמורות ולפעמים שמחה מבלי לדעת מה מקורה, ולפעמים הייתי מרגיש וטועם מתיקות פנימית שאותה היה קשה לי להסביר באותה תקופה, כשהייתי ילד”.

השייח’ מבטא חוויה אוניברסלית. אין זה משנה איזו שפה שמענו בילדותנו, היא תמיד תטמון בחובה מעמקים נסתרים. ברבות השנים הופכת השפה שקופה, נושאת משמעויות בלבד. העבודה הרוחנית מבקשת להחזיר לנו את טעמן הנשכח של המלים, את מתיקותן העלומה, את כוחן העצום לפלח לבבות, לחולל שינוי הכרתי רב ערך.

לאחר ההקדמה האישית מצויה הקדמה לסדרה “נתיבים מיסטיים” של פטריציו פאולטי, מבוא לתרגום לעברית מאת עורכי הסדרה העברית, ולבסוף - הקדמה ארוכה של השייח’ האמריקאי המפורסם טוסון ביירק. גם ספרו של רומי עתיר הקדמות. הוא נפתח בדברי עומאר ראיס, ראש המסדר השאד’לי בישראל, לאחר מכן מופיעים מבוא לתרגום מאת עורכי הסדרה ודבריו של פאולטי.

אל־ג’ילאני כותב כי הכניסה לממלכת הנסתר מחייבת ראשית רפלקסיה עצמית מחמירה: “על מנת להגיע לרמה זו חייב האדם קודם לנטוש את התדמית השקרית ואת הצביעות שבעשיית דברים רק על מנת שהאחרים יראו או ישמעו” ‏(עמ’ 80‏). לאחר מכן הולך השביל וצר: “עליך להיאבק בצרכים החייתיים שלך: רעבתנות, שינה מוגזמת, עיסוקים בטלים, אך גם בתכונות של חיית הפרא שבתוכך: שליליות, כעס, ריב ומדון ואגרסיביות. אז עליך להשתחרר מהרגליו הרעים של האגו: יהירות, גאווה, קנאה, נקמה, חמדנות וכל הרעות החולות של הגוף והלב” ‏(עמ’ 104‏). המשימות האלו נדמות לנו כאילו הן מציבות רף גבוה מיכולותינו המצומצמות, אולם אין בכך לפטור מהתכווננות אליהן.

שני הספרים האלו הם הספרים הראשונים בסדרה “נתיבים מיסטיים”, סדרה שמקורה בהוצאת 3P האיטלקית. לצד הלקט מכתבי רומי וספרו של אל־ג’ילאני עתידים לצאת בסדרה גם הספרים “הטירה הפנימית” של הקדושה הנוצרית תרזה מאווילה, ספר הזוהר וספר היצירה, וספרים בודהיסטיים קלאסיים. ללא התלהבותם של שני אנשים צעירים, שייסדו את ההוצאה הביתית והקטנה “חדקרן”, ללא קשריהם האישיים עם בית ההוצאה האיטלקי ‏(שני הספרים תורגמו מאיטלקית, אך הם מתגברים על המכשול בעזרת צוות גדול של אנשי מקצוע, הבקיאים במקורות עצמם‏), לא היו הספרים האלו רואים אור, כפי שלא זוכות לתרגום עברי מאות יצירות מופת מן העולם המוסלמי והערבי. החשיפה אל ההישגים הכבירים של המיסטיקה האיסלאמית נחסכת כמעט לחלוטין מן הקורא העברי. בישראל חיים זה לצד זה יהודים ומוסלמים וקיים בה פוטנציאל אדיר, שאינו ממומש כלל, ליצירת “תור זהב” רוחני כדוגמת זה שהתחולל בספרד של ימי הביניים.

הדברים אמורים גם במישור היחיד. אין זה משנה באמת אם אתם נרשמים לסדנת מדיטציה, לומדים קבלה או קוראים את כתבי רומי או אל־ג’ילאני. כך או אחרת, זה הצעד הראשון במסע הנפתח לאינסוף.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו