בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כאבי המאסר של הנס פאלאדה

ספרו של פאלאדה, "מי שאכל פעם אחת מצלחת פח", הוא כתב אישום נגד החברה, שאינה מאפשרת לאסירים להשתקם ולחזור לחיקה

5תגובות

מי שאכל פעם אחת מצלחת פח
הנס פאלאדה. תירגמה מגרמנית: חנה לבנת. הוצאת כנרת, זמורה־ביתן, 576 עמ’,
98 שקלים


“לא מזמן ריציתי עונש של קרוב לחמישה חודשי מאסר בבית כלא בגרמניה. במהלכו הגעתי לתובנות שאולי יש בהן עניין לכלל, ולו רק מתוך הנחה שכל אחד מאיתנו עלול להגיע יום אחד למעצר או למאסר... אני מרגיש במידה מסוימת כמו נוסע שחזר מארץ לא נודעת. אני הייתי שם, במקום שהנפש סובלת בו שינויים מוזרים ואחרי מאסר ממושך יותר - משתנה סופית. מדובר בשינויים שבגינם נעשים ‘הפושעים המועדים’ לספר חתום בעיניהם של ה’מלומדים’. פושע שגונב ללא כל התרגשות מיוחדת, כמובן מאליו, ממש כמו שאדם אחר הולך לעבודה, פושע כזה אי אפשר למצוא בספרות. הוא טרם נחשף”.

התובנות האלה שכתב הסופר הנס פאלאדה ביומנו ב–1925 מופיעות בנספח הספר “מי שאכל פעם אחת מצלחת פח”. הן חושפות בתמצית את הדחף האישי־החברתי של פאלאדה ביצירה: לא להפקיד את השאלה מה הופך אדם לפושע בידי המומחים לדבר - שופטים, תיאולוגים ופסיכיאטרים - אלא לבחון אותה בזירה הספרותית. לנסות להתחקות אחר המהלך ההופך אדם לפושע חסר מצפון בלי רגשנות ובלי להשתמש במונחים דתיים, אלא במבט ריאליסטי־חברתי חד ומדויק.

מאז פרסום “לבד בברלין” בעברית היה הנס פאלאדה ‏(שם העט של רודולף וילהלם פרידריך דיצן‏) לסופר פופולרי ואהוד על קהל הקוראים הישראלי. הוצאות הספרים מזדרזות להוציא לאור את שאר יצירותיו “מי שאכל פעם אחת מצלחת פח” תורגם לעברית לראשונה ב–1992 על ידי צבי ארד, הוצאת זמורה־ביתן‏, והוא מגולל את סיפורו של וילי קופאלט, פקיד בנק צעיר, שגדל במשפחה מבוססת, מעל וזייף מסמכים, נכלא לחמש שנים והשתחרר מבית הכלא. שם הספר גזור מהפתגם “מי שאכל פעם אחת מצלחת פח, ישוב ויאכל ממנה בעתיד” - כלומר, פושע תמיד יחזור לסורו.

קופאלט מנסה להיאבק בגורל ולחיות חיים מהוגנים ככל האפשר. הוא משתחרר מבית הכלא לגרמניה אחרת - מוכת אינפלציה ואבטלה. הוא מרחיק להמבורג כדי שעברו לא ייחשף, משתלב במרכז שיקומי לאסירים משוחררים ומנסה לשרוד. עד מהרה מתגלה המרכז השיקומי כתעשיית ניצול, המשעבדת את האסירים המשוחררים וניזונה מכוח עבודתם. קופאלט מנסה להקים חברה עצמאית שתפרנס בכבוד אותו ואת חבריו האסירים המשוחררים, אך חלומו מתרסק. הוא עובר עיר, עובד בעיתון קטן ומנסה להקים תא משפחתי, אבל גם הניסיון הזה עולה על שרטון. שוב ושוב מנסה קופאלט לשנות את חייו, אבל סולל למעשה את דרכו חזרה לכלא. הוא מבין שלא הצליח להשתחרר נפשית מהכלא: “אני בעצם עוד בבית הסוהר, כל הזמן” ‏(עמ’ 468‏). פאלאדה מתעד את שבירתו של קופאלט ודחיקתו לחזור לפשע ולכלא, שאותו הוא מכנה “בית”.

בספרות הקרימינולוגית ידוע המונח “כאבי מאסר”, המתייחס לפגיעה באישיות האסיר שנובעת מעצם הכליאה, הסטיגמה החברתית ושלילת החירות. פאלאדה, שכתב את היצירה ב–1934, מתעד את נזקי המאסר של גיבורו: “כשעדיין ישב בבית הסוהר, הוא אמר למנהל שהוא מרגיש כמו אדם בלי ידיים. במשך חמש שנים הכל נלקח ממנו, היה אסור לו אפילו לחשוב מחשבות עצמאיות, הוא עשה אך ורק מה שהורו לו לעשות” ‏(עמ’ 469‏). וכך מוצגים האסירים המשוחררים בקטע אחר בספר: “הם אנשים מוגבלים, פגומים, בתוך תוכם מקננת תחושה... שלעולם לעולם לא יסגלו לעצמם חיים רגועים, חיים אזרחיים שלווים. הם חיים בשולי הקיום, כל שמועה מאיימת עליהם, כל שוטר, כל מאבטח, מכתבים מאיימים עליהם, חברים לכלא מאיימים עליהם, דיבורים מתוך שינה מאיימים עליהם, ובמיוחד מאיימים עליהם הם עצמם. הם אינם מאמינים עוד בעצמם, הם אינם בוטחים עוד בעצמם. הרי כל מה שהם עושים שב ומתמוטט” ‏(עמ’ 250‏).

ספרו של פאלאדה הוא כתב אישום נגד החברה, שאינה מאפשרת לאסירים להשתקם ולחזור לחיקה. הספר מציג את האסירים כקורבנות של החברה. הכמרים, פקידי הציבור, השוטרים, מערכת המשפט, מערך שירות הענישה, בעלי עסקים ותושבי הערים משקפים ברומן את יחסה האטום של החברה, המתנערת ממי ששילמו את חובם לחברה ומנסים להשתקם. “מי שאכל פעם אחת מצלחת פח” הוא גם הרהור עמוק וקודר על מושג החירות בעידן המודרני. כשקופאלט נכלא שוב לשבע שנים הוא חש הקלה; הוא מבין שדווקא בסדר הנוקשה של חיי הכלא צפוי לו חופש מתביעות החיים.

הרקע לעלילת הספר שאוב מניסיונו של הכותב. פאלאדה עבד כמנהל חשבונות ונכלא ב–1923 לשישה חודשים בעוון מעילה וב–1926 נידון שוב לשנתיים וחצי מאסר בעקבות מעילה. התמכרותו למורפיום ולאלכוהול היתה הגורם המכריע בשני המקרים. ב–1933 הואשם בקשירת קשר לרצוח את הפיהרר והוכנס למעצר מנהלי במשך 11 יום. ב–1944 אושפז להסתכלות במוסד לפושעים חולי נפש בחשד שניסה לרצוח את גרושתו.
אין זה מספריו הסוחפים של פאלאדה - הוא ארכני יתר על המידה, קודר, אפרורי ונדמה שעריכתו אינה מהודקת. יחד עם זאת, תוכנו ורעיונותיו ההומאניים מרתקים והופכים אותו ליצירה אוניברסלית על־זמנית נוקבת וחשובה. “הדברים שאני כותב עליהם נוגעים לכל אחד מאיתנו", כותב פאלאדה ביומנו ב–1925, "לא רק לאנשים בודדים וזרים. האנשים שבבתי הכלא אינם שונים ממך, הם סובלים כמוך, הם רוצים לחיות כמוך. לכל זה אין ולא כלום עם מלים גדולות כמו צדק”.

Wer einmal aus dem Blechnapf frisst/ Hans Fallada



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו